מאגר הכתר שמות פרק כח עם פירוש רש"י

פרק כח
[א] וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן:
[ב] וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[ג] וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ד] וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ה] וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: פ
[ו] וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב:
[ז] שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר:
[ח] וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִֽהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[ט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[י] שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם:
[יא] מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[יב] וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן: ס
[שני] [יג] וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב:
[יד] וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת: ס
[טו] וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
[טז] רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ:
[יז] וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד:
[יח] וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם:
[יט] וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה:
[כ] וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם:
[כא] וְ֠הָאֲבָנִים תִּהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט:
[כב] וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
[כג] וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כד] וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כה] וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו:
[כו] וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה:
[כז] וְעָשִׂיתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד:
[כח] וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד:
[כט] וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד:
[ל] וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד: ס
[שלישי] [לא] וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת:
[לב] וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ:
[לג] וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב:
[לד] פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב:
[לה] וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת: ס
[לו] וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה:
[לז] וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה:
[לח] וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[לט] וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם:
[מ] וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[מא] וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:
[מב] וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ:
[מג] וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס

פרק כח
(א) ואתה הקרב אליך - לאחר שתגמר מלאכת המשכן. (ג) לקדשו לכהנו לי. לקדשו - להכניסו לכהונה על ידי הבגדים , שיהא כהן לי; ולשון 'כהונה' - שירות הוא; 'שיריינטריאה' בלעז. (ד) חשן - תכשיט כנגד הלב. ואפוד - לא שמעתי ולא מצאתי בבריתא פירוש תבניתו. ולבי אומר לי , שהיא חגורה לו מאחוריו , רוחב כרוחב גב איש , כמין סינר שקורין 'פורצינט' (בלעז) , שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים; כך מעשהו מלמטה , שנאמר "ודוד חגור אפוד בד" (ש"ב ו , יד) , למדנו שהאפוד - חגורה היא. ואי איפשר לומר: אין בו אלא החגורה לבדה , שהרי נאמר "ויתן עליו את האפוד" (וי' ח , ז) , ואחר כך: "ויחגר אותו בחשב האפוד" (וי' ח , ז) , ותרגם אונקלוס: "בהמיין אפודא"; למדנו , שהחשב הוא החגור , והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי איפשר לומר , שעל שם שתי כתפות שבו הוא קרוי , שהרי נאמר "שתי כתפות האפוד" (להלן , כז) , למדנו שהאפוד שֵם לבד , והכתפות שם לבד , והחשב שם לבד. לכך אני אומר , שעל שם הסינר של מטה הוא קרוי 'אפוד' , על שם שאופדו ומקשטו בו , שנאמר "ויאפד לו בו" (וי' ח , ז); והחשב הוא החגור שלמעלה הימנו , והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי , שיש ראייה שהוא מין לבוש , שתרגם יונתן "ודוד חגור אפוד בד" (ש"ב ו , יד): "כרדוט דבוץ" , ותרגם כמו כן "מעילים" - "כרדוטים" במעשה תמר אחות אבשלום: "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" (ש"ב יג , יח). מעיל - הוא כמין חלוק , וכן הכתנת , אלא שהכתנת סמוך לבשרו , ומעיל קורא חלוק עליון. תשבץ - עשויה משבצות משבצות לנוי , והמשבצות הן גומות , כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות , כמו שנאמר באבני אפוד: "מוסבות משבצות זהב" (להלן , יא); ובלעז קורין 'יישטונש'. מצנפת - כמין כובע שקורין 'קוייפא' (בלעז) , שהרי במקום אחר קורא לה "מגבעות" (שמ' לט , כח) , ומתרגמינן: "כובעין" (ת"א). אבנט - הוא חגורה על הכתנת , והאפוד חגורה על המעיל , כמו שמצינו בסדר לבישתן: "ויתן עליו את הכתנת ויחגר אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד" (וי' ח , ו). בגדי קודש - מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם. (ה) והם יקחו - אותם חכמי לב שיעשו הבגדים (ראה לעיל , ג) יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת וגו' לעשות מהן את הבגדים. (ו) [(תוספת מיסודו של רש"י עצמו): ועשו את האפוד - אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות , הרי פירושן פרקים וישגה הקורא בצרופן , לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא למען ירוץ קורא בו , ואחר כך אפרש על סדר המקראות. האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים , וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו. רחבו כמדת רחב גבו של אדם ויותר , ומגיע עד עקביו. והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג , ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו , והכתפות מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מאחורי הכהן , לשני קצות רחבו של סינר , וכשזוקפן עומדות לו על שתי כתפיו; והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד , ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן , ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט , ואבני השהם קבועות בהן אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתיפיו , ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשני קצות רחבו העליון , אחת לימין ואחת לשמאל , ושני ראשי השרשרת תקועין במשבצת לימין , וכן שני ראשי השרשרת השמאלית תקועין במשבצת שבכתף שמאל; נמצא החשן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו , ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתית , וכנגדן שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשו התחתון המחובר בחשב. טבעות החשן אל מול טבעות האפוד שוכבין זה על זה , ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן , שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד , ולא יהא נד ונבדל , הולך וחוזר.] זהב תכלת וארגמן ותולעת (בנוסחנו: תולעת) שני ושש - חמשת מינין הללו שזורין בכל חוט. היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין , וקוצצין מהן פתילין , וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת , וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן , וכן בתולעת שני , וכן בשש , שכל המינין חוטן כפול ששה , וחוט זהב עם כל אחד; ואחר כך שוזר את כולם כאחד; נמצא חוטן כפול עשרים ושמונה. וכך מפורש במסכת יומא (עב , א) , ולמד מן המקרא הזה: "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות" את פתילי הזהב , "בתוך התכלת ובתוך הארגמן" וגו' (שמ' לט , ג); למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין. מעשה חשב - כבר פירשתי (שמ' כו , א) שהיא אריגת שתי קירות , שאין צורות שני עֲבָריה דומות זו לזו. (ז) שתי כתפות חוברות יהיה לו וגו' - הסינר מלמטה , וחשב האפוד , היא החגורה , צמודה לו מלמעלה , דוגמת סינר הנשים; ומִגַבו של כהן היו מחוברות בחשב שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות , אחת כנגד כל כתף וכתף , וזוקפו על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה , ועל ידי חבורן לטבעות החשן נאחזין מלפניו כנגד לבו , שאין נופלות , כמו שמפורש בעניין; היו זקופות והולכות כנגד כתיפיו , ושני אבני השהם קבועות בהן , אחת בכל אחת. אל שתי (בנוסחנו: שני) קצותיו - אל שתי קצות רחבו של אפוד , שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן , וגובהו עד כנגד האצילים , שקורין 'קודש' בלעז , שנאמר "לא יחגרו ביזע" (יח' מד , יח) - אין חוגרין במקום זיעה , לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם , אלא כנגד אציליהם. וחובר האפוד עם אותן שתי כתפות; יחבר אותם במחט למטה בחשב , ולא יארגם עמו , אלא אורגם לבד ואחר כך מחברם. (ח) וחשב אפדתו - חגוֹר שעל ידו - הוא מאפדו ומתקנו לכהן ומקשטו. אשר עליו - מלמעלה בשפת הסינר , והיא החגורה. כמעשהו - כאריגת הסינר: מעשה חושב ומחמשת מינין (ראה לעיל , ו) , כך אריגת החשב - מעשה חושב ומחמשת מינין. ממנו יהיה - עמו היה ארוג , ולא יארגנו לבד ויחברנו. (י) כתולדותם - כסדר שנולדו: ראובן , שמעון , לוי , יהודה , דן ונפתלי על האחת; ועל השנית: גד , אשר , יששכר , זבלון , יוסף ובנימין - מלא , שכך כתוב במקום תולדתו (בר' לה , יח); עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת (ראה סוטה לו , א). (יא) מעשה חרש אבן - מעשה אומן של אבנים. חרַש זה דבוק הוא לתיבה של אחריו , לפיכך הוא נקוד בפתח בסופו; וכן "חרש עצים נטה קו" (יש' מד , יג) - חרש של עצים; וכן "חרש ברזל מעצד" (שם , יב) - כל אלה דבוקים ופתוחים. פתוחי חותם - כתרגומו: "כתב מפרש כגלוף בעזקא" - חרוצות האותיות בתוכן כמו שחורצין חותמי טבעות , שהן לחתום אגרות כתב ניכר ומפורש. על שמות - כמו 'בשמות'. מוסבות משבצות זהב - מוקפות במשבצות זהב: שעושה מושב האבן בזהב כמין גומָא למִדַת האבן ומשקעה במשבצת , נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב , ומחבר המשבצות באפוד. (יב) לזכרון - שיראה הקדוש ברוך הוא שבטים כתובין לפניו ויזכור צדקתם. (יג) ועשית משבצות זהב - מיעוט משבצות: שתים; ולא פירש לך עתה בפרשה זו אלא מקצת צורכן , ובפרשת החשן (להלן , כה) גומר לך פירושן. (יד) שרשרות זהב - שלשלאות. מגבלות - לסוף גבול החשן תעשה אותם. מעשה עבות - מעשה קליעת חוטין; ולא מעשה נקבים וכְפָלים , כאותן שעושין לבורות , אלא כאותן שעושים לערדסקאות שקורין 'אינצינשיירש' (בלעז). ונתת (בנוסחנו: ונתתה) את שרשרות - של עבותות , העשויות מעשה עבות , על המשבצות הללו. ולא זהו מקום צוָאת עשייתן של שרשרות , ולא צוָאת קביעותן; ואין תעשה אותם האמור כאן לשון ציווי ואין ונתת האמור כאן לשון ציווי , אלא לשון עתיד , כי בפרשת החשן (להלן , כב - כה) חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעותן , ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד; וכתב לך זאת לומר לך: המשבצות הללו יוזקקו לך לכשתעשה שרשרות מגבלות על החשן , תתנם על המשבצות הללו. (טו) חשן משפט - שמכפר על קילקול הדין (ראה זבחים פח , ב). דבר אחר: משפט - שמברר דבריו והבטחתו אמת , 'דרישנמנט' בלעז; שה'משפט' משמש שלשה לשונות: דברי בעל הדין , וגמר דין , ועונש הדין - אם עונש מיתה , אם עונש מכות , אם עונש ממון; וזה משמש לשון דברים , שמפרש ומברר דבריו. כמעשה אפוד - מעשה חושב ומחמשת מינין (ראה לעיל , ו). (טז) זרת ארכו וזרת רחבו - כפול. ומוטל לו לפניו כנגד לבו , שנאמר "והיו על לב אהרן" (להלן , ל) , תלוי בכתפות האפוד הבאות מאחוריו על כתפיו ונקפלות ויורדות לפניו מעט , והחשן תלוי בהן בשרשרות וטבעות , כמו שמפורש בעניין. (יז) ומלאת בו - על שם שהאבנים ממלאים את המשבצות המתוקנות להם קורא אותם בלשון 'מלואים' (ראה שמ' לה , כז). (כ) משובצים זהב יהיו הטורים במלואותם - מוקפין משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן; זהו לשון במלואותם. [כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות , לא פחות ולא יותר]. (כא) איש על שמו - כסדר תולדותם (ראה לעיל , י) סדר האבנים: "אדם" (לעיל , יז) לראובן , "פטדה" (שם) לשמעון , וכן כולם. (כב) ועשית על החשן - בשביל החשן , לקובעו בטבעותיו , כמו שמפורש למטה בעניין (להלן , כד). שרשת - לשון 'שרשי אילן' , שהן מאחזין לאילן ליאחז ולהתקע בארץ , אף אילו יהו מאחזין לחשן , שבהם יהיה תלוי באפוד; והן "שתי שרשרות" האמורות למעלה (פס' יד) בעיניין המשבצות. ואף "שרשרות" פתר מנחם בן סרוק (מחברת: 'שרש') לשון 'שרשים' , ואמר שהרי"ש יתרה בו , כמו מ"ם שב"שלשם" (בר' לא , ב) ומ"ם שב"ריקם" (שם , מב). ואיני רואה את דבריו , אלא 'שרשרת' בלשון עברית כ'שלשלת' בלשון משנה (כלים יד , ג). גבלות - הוא "מגבלות" האמור למעלה (פס' יד) , שתתקעם בטבעות שיהיו בגבול החשן; וכל 'גבול' לשון קצה הוא , 'אשומיל' בלעז. מעשה עבות - מעשה קליעה. (כג) על החשן - לצורך החשן , כדי לקובען בו. ולא יתכן לומר שתהא תחלת עשייתן עליו , שאם כן מהו שחוזר ואומר ונתת את שתי הטבעות , והלא כבר נתונין בו , היה לו לכתוב בתחילת המקרא: 'ועשית על קצות החשן שתי טבעות זהב'!? ואף בשרשרות צריך אתה לפתור כן. על שני קצות החשן - לשתי פיאות שכנגד הצואר , לימנית ולשמאלית , הבאים מול כתפות האפוד. (כד) ונתת (בנוסחנו: ונתתה) את שתי עבותות הזהב - הן הן 'שרשרות גבלות' הכתובות למעלה (פס' כב) , ולא פירש מקום קיבוען בחשן; עכשיו מפרש לך , שיהא תוחב אותן בטבעות. [ותדע לך שהן הן הראשונות , שהרי בפרשת 'אלה פקודי' לא הוכפלו]. (כה) ואת שתי קצות של שתי העבותות - שני ראשיהן של כל אחת תתן על שתי המשבצות - הן הן הכתובות למעלה (פס' יד) בין פרשת החשן לפרשת האפוד , ולא פירש את צורכן ואת מקומן; עכשיו מפרש , שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות החשן לימין ולשמאל אצל הצואר. [שני ראשי השרשרת הימנית תוקע במשבצות של ימין , וכן בשל שמאל שני ראשי השרשרת השמאלית]. ונתת (בנוסחנו: ונתתה) המשבצות על כתפות האפד - אחת בזו ואחת בזו; נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול , ובהן היה תלוי; ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה , נוקשת על כריסו , ואינה דבוקה לו יפה; לכך הוצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו , כמו שמפרש והולך (להלן , כו). אל מול פניו - של אפוד: שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל , אלא בעבר העליון שכלפי החוץ , והוא קרוי 'מול פניו' של אפוד; כי אותו עבר שאינו נראה , אינו קרוי 'פנים'. (כו) על שני קצות החשן - הן שתי פיאותיו התחתונות , לימין ולשמאל. על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה - הרי לך שני סימנין: האחד - שיתנם בשתי קצות של תחתיתו , שהוא כנגד האפוד; שעליונו אינו כנגד האפוד , שהרי סמוך לצואר הוא , והאפוד נתון על מתניו; ועוד נתן סימנים - שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ אלא בעבר שכלפי פנים , שנאמר ביתה - ואותו העבר הוא לצד האפוד , שחשב האפוד חוגרו לכהן , ונקפל הסינר לפני הכהן על מותניו , וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן , וקצותיו שוכבין עליו. (כז) על שתי כתפות האפוד מלמטה - שהמשבצות נתנו בראש כתפות האפוד העליונים הבאים על כתפיו כנגד גרונו , ונקפלות ויורדות לפניו , והטבעות צוה ליתן בראשו השיני שהוא מחובר לאיפוד; והוא שנאמר לעמת מחברתו - סמוך למקום חבורן באפוד למעלה מן החגורה מעט , שהמחברת לעומת החגורה , ואֵילו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתפות; הוא שנאמר: ממעל לחשב האפוד - והן כנגד סוף החשן , ונותן פתיל תכלת באותן טבעות ובטבעות החשן , ורוכסן באותו הפתיל לימין ולשמאול , שלא יהא תחתית החשן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כריסו , ונמצא מיושב על המעיל יפה. ממול פניו - בעבר החיצון. (כח) וירכסו - לשון חיבור; וכן "מרוכסי איש" (תה' לא , כא) - חיבורי חבלי רשעים; וכן "והרכסים לבקעה" (יש' מ , ד) - הרים הסמוכים זה לזה ― שאי איפשר לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול , שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה ― יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך. להיות על חשב האפוד - להיות החשן דבוק על חשב האפוד [ - אל חשב האפוד.] ולא יזח - לשון 'ניתוק'; ולשון ערבי הוא , כדברי דונש בן לברט (דונש ע' *82). (ל) את האורים ואת התומים - הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן , שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו (ראה יומא עג , ב). ובמקדש שיני היה החשן , שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים , אבל אותו השם לא היה בתוכו (ראה יומא כא , ב); ועל שם אותו הכתב הוא קרוי 'משפט' , שנאמר "ושאל לו במשפט האורים" (במ' כז , כא). את משפט בני ישראל - דבר שהן נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (זבחים פח , ב) , שהחשן מכפר על מעוותי הדין , נקרא 'משפט' על שם סליחת המשפט. (לא) את מעיל האפוד - שהאפוד נתון עליו לחגורה. כליל תכלת - כולו תכלת (ראה זבחים פח , ב) , שאין מין אחר מעורב בו. (לב) והיה פי ראשו - פה המעיל שבגבהו , היא פתיחת בית הצואר. בתוכו - כתרגומו: "כפיל לגויה" , כפול לתוכו , להיות לו לשפה; וכפילתו הוא מעשה אורג , ולא במחט. כפי תחרא - למדת , שהשריונים (ראה ת"א) שלהם פיהם כפול. לא יקרע - כדי שלא יקרע; והקורעו עובר ב'לאו' (ראה יומא עב , א) , שזה ממניין 'לאו'ין שבתורה; וכן "ולא יזח החשן" (לעיל , כח) , וכן "לא יסורו ממנו" (שמ' כה , טו) הנאמר בבדי ארון (ראה יומא עב , א). (לג) רמוני - עגלגלים וחלולים היו כמין רמון , העשויים כמין ביצת תרנגולת. ופעמוני זהב - זגין עם ענבלים שבתוכם. בתוכם סביב - ביניהם סביב; בין שני רמונים פעמון אחד דבוק , ותלוי בשולי המעיל. (לד) פעמון זהב , ורמון אצלו; פעמון זהב , ורמון אצלו. (לה) ולא ימות - מכלל 'לאו' אתה שומע 'הן': אם יהיו לו , לא יתחייב מיתה; הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים (ראה סנה' פג , א). (לו) ציץ - כמין טס זהב , היה רחב שתי אצבעות , מקיף על המצח מאזן לאזן (ראה שבת סג , ב). (לז) על פתיל תכלת - ובמקום אחר הוא אומר: "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא)!? ועוד כתיב כאן: והיה על המצנפת - ולמטה הוא אומר: "והיה על מצח אהרן" (להלן , לח)!? וב'שחיטת קדשים' שנינו (זבחים יט , א - ב): שערו היה נראה בין ציץ למצנפת , ששם מניח תפילין; למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש , ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח; והציץ מלמטה , והפתילים היו נקובין ותלויין בו בשני ראשין , ובאמצעיתו ששה בשלשה מקומות הללו: פתיל מלמעלה , אחד מבחוץ , ואחד מבפנים כנגדו; וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן , ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשין מקיפין את הקדקד , והפתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השְנַיִם , הולך על פני רוחב הראש מלמעלה , ונמצא עשוי כמין כובע; ועל פתיל האמצעי הוא אומר: והיה על המצנפת , והיה נותן את הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת , והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל , והטס תלוי כנגד מצחו; נתקיימו כל המקראות: פתיל על הציץ , וציץ על הפתיל , ופתיל על המצנפת מלמעלה. (לח) ונשא אהרן - לשון סליחה; ואע"פ כן אינו זז ממשמעו: אהרן נושא את המשא של עון , נמצא מסולק העון מן הקדשים. את עון הקדשים - לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה , כמו ששנינו (ראה פסחים טז , ב): איזה עון הוא נושא? אם עון פיגול , הרי כבר נאמר ["לא ירצה" (וי' יט , ז) , ואם עון נותר , הרי נאמר "לא יחשב" (שמ' ז , יח)]; ואין לומר שיכפר על הכהן שהקריבם טמאים , שהרי עון הקדשים נאמר , ולא 'עון המקריב': אינו מרצה , אלא להכשיר הקרבן. והיה על מצחו תמיד - אי איפשר לומר שיהא עליו תמיד , שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה!? אלא תמיד לרצון להם , אפילו אינו על מצחו , שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה. ולדברי האומר (יומא ז , ב) 'עודהו על מצחו מרצה , ואם לאו אינו מרצה' , נדרש על מצחו תמיד - ללמד שימשמש בו בעודו על מצחו , שלא יסיח דעתו ממנו. (לט) ושבצת - עשה אותה משבצות , וכולה של שש. (מ) ולבני אהרן תעשה ארבעה בגדים הללו ולא יותר: כתנת , ואבנט , ומגבעות , היא "מצנפת" (לעיל , לט) , ומכנסים - כתובים למטה בפרשה (להלן , מב). (מא) והלבשת אותם את אהרן - אותם האמורים באהרן: "חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ ומצנפת (בנוסחנו: מצנפת) ואבנט" (לעיל , ד) , וציץ (ראה לעיל , לו) , ומכנסים כתובים למטה בכולן (להלן , מב). ואת בניו אתו - אותם הכתובים בהן (לעיל , מ). ומשחת אותם - את אהרן ואת בניו - בשמן המשחה. ומלאת את ידם - כל 'מילוי ידים' לשון חינוך: כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה; ובלשון לעז , כשממנין אדם על פקודת דבר , נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין 'גנט' , ועל ידו הוא מחזיקו בדבר , וקורין לאותה מסירה 'רווישטיר' (בלעז) , והוא 'מילוי ידים'. (מב) ועשה להם - לאהרן ולבניו. מכנסי בד - הרי שמונה לכהן גדול , וארבעה להדיוט. (מג) והיו כל הבגדים האלה על אהרן - הראויין לו , ועל בניו - האמורים בהם. בבאם אל אהל מועד - להיכל , וכן למשכן. ומתו - הא למדת , שהמשמש מחוסר בגדים במיתה (ראה סנה' פג , א). חקת עולם לו - כל מקום שנאמר 'חקה' [הוא גזירה מיד ולדורות] , לעכב (ראה מנחות יט , א).