מאגר הכתר שמות פרק כח עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק כח
[א] וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן:
[ב] וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[ג] וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ד] וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ה] וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: פ
[ו] וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב:
[ז] שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר:
[ח] וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִֽהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[ט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[י] שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם:
[יא] מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[יב] וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן: ס
[שני] [יג] וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב:
[יד] וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת: ס
[טו] וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
[טז] רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ:
[יז] וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד:
[יח] וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם:
[יט] וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה:
[כ] וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם:
[כא] וְ֠הָאֲבָנִים תִּהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט:
[כב] וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
[כג] וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כד] וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כה] וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו:
[כו] וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה:
[כז] וְעָשִׂיתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד:
[כח] וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד:
[כט] וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד:
[ל] וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד: ס
[שלישי] [לא] וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת:
[לב] וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ:
[לג] וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב:
[לד] פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב:
[לה] וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת: ס
[לו] וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה:
[לז] וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה:
[לח] וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[לט] וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם:
[מ] וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[מא] וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:
[מב] וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ:
[מג] וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס

פרק כח
(א) ואתה הקרב אליך - כי זה אהרן הוא הנבחר; ואחר כך הזכיר בגדיו , ואחר כן הזכיר דרך קדושתם עד שיכהנו (ראה שמ' כט , א - לז) , ואחר כך הזכיר כהונתם שהיא עולת תמיד (ראה שם , לח - מו). ואחר כן הזכיר מזבח הקטרת (ראה שמ' ל , א - י) אחר שהזכיר עולת מזבח הנחשת , כדי להזהיר שלא יעשה עולה או נסך על מזבח הזהב (ראה שם , ט). והנה כל הפרשה דבקה. וטעם ואתה הקרב אליך - כי הוא ילמד אותם , שהוא כהן הכהנים. לכהנו לי - הו"ו נוסף , כו"ו "למעיינו מים" (תה' קיד , ח). ולא ישרו בעיני דברי האומר שהוא יוצא לשני פעולים , ואף כי "לכהנו" שבפסוק השני (להלן , ג). ואחר שאמר בניו , פרש שמותם. (ג) אשר מלאתיו - כמו "רחל מבכה על בניה..." (יר' לא , יד); והנה טעמו: אשר מלאתי כל אחד ואחד. או יהיה וי"ו מלאתיו שב אל לב; גם הוא נכון. וטעם לקדשו - להיותו מופרש ונִכָּר בבגדים , שלא ילבש כמוהם אחר. (ד) והזכיר בתחלה החשן , כאשר הזכיר הארון (ראה שמ' כה , י) , כי בו משפט האורים; והוא על הלב , והלב נכבד משתי הכתפות. וזאת מלת חשן - לא מצאנוה , כי אם במקום הקודש; והגאון פרש אותה כמו 'גופה'. רק אפוד - מצאנו: "ודוד חגור אפוד בד" (ש"ב ו , יד); ועוד: "ויאפוד לו בו" (וי' ח , ז) , שהוא טעמו כמו "ויחגור" (שם); על כן נקרא אפוד - בעבור "חשב האפוד" (להלן , כח). וב'אלה פקודי' פרש "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים" במעשה האפוד (שמ' לט , ג) , וכמוהו מעשה החשן. והנה פירש , כי החשן - "זרת ארכו וזרת רחבו" (להלן , טז) , ולא פרש מדת אפוד , כי איננו צריך; כי מדתו כנגד כתפות כל האדם האמצעי , ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מכפל , כאשר אפרש במקומו. והעד , שאמר הכתוב "שתי כתיפות חוברות" (ראה להלן , ז) , ו"שתי האבנים על כתפות האפוד... על שתי כתפי אהרן לזכרון" (ראה להלן , יב). ולפי דעתי , טעם "זרת ארכו וזרת רחבו" - רמז למדת העגול , או כמדת מילואת האבנים. והנה יהיה על לב אהרן (ראה להלן , ל); ואין זאת דעת רבים. והנה האפוד - כדמות בגד , ויש באמצעיתו עשוי עליו חשב (ראה להלן , כח) , ובו יֵחגֵר אהרן. וסוד האפוד והחשן - סתום , ואני אגלינו ברמיזות. מצאנו כתוב "שמונים... איש נשא אפוד בד" (ש"א כב , יח) , ורבים פירשוהו , שהיו ראוים לשאת האפוד; וזה הפירוש איננו נכון. כי אפוד משה - איננו "בד" לבדו , רק היה מחמשה דברים (ראה להלן , ו). והנה עשו הכהנים אפודים כדמות אפוד משה , והתורה לא אסרה זה; והעד , שאמר "אפוד ירד בידו" (ש"א כג , ו) , ולא אמר 'האפוד' , כאשר אמר שאול 'הגישה האפוד' (ע"פ ש"א כג , ט; וראה ש"א יד , יח); כי שם כתוב שהארון היה שם , וזה טעם "ושאל לו במשפט האורים לפני יי'" (במ' כז , כא). ואם היה אפוד אביתר אפוד משה , הנה עִמו החשן , כי כן כתוב "ולא יזח החשן..." (להלן , כח); והנה אפוד אביתר - בארץ פלשתים , ואיך אמר שאול "גם באורים" (ש"א כח , ו)? והשואל באפודי הכהן היה שואל בשתי אבנים רק באפוד משה , במשפט האורים; על כן נקרא "חושן משפט" (להלן , טו) , כי הוא ישפוט ויוציא לאור כל ספק. ואם הדבר תלוי בחשן לבדו , למה אמר "הגישה האפוד"? גם הוא נכון , כי שניהם דבקים ולא יתפרדו , ולא ישאל שואל בחשן אלו היה מתפרד מהאפוד. והטעם - תביננו מסוד האפוד שאגלה לך. ועוד , כי האפוד היה גדול מהחשן. ועתה שים לבך , כי צורת האפוד - בגד , ובשתי קצותיו שתי כתפות מחוברות , ועליו חשב אפודה (ראה להלן , ח) באמצעיתו (ראה להלן , כז) , ובו יחגר הכהן; על כן נקרא 'אפודה'. ושתי אבני שהם על שתי כתפות האפוד (ראה להלן , ט , יב) , והם על כתפי אהרן. ושתי שרשרות נתונות על שתי משבצות (ראה להלן , יד) , והמשבצות נתונות על כתפות האפוד למעלה , וזה טעם "אל מול פניו" (להלן , כה). ושתי טבעות על שתי הכתֵפות , הכָּתף מלמטה ממול פניו (ראה להלן , כז). וחשוב , כי האפוד צורת מרובע , ויש לו ארבעת מקצועות נראות בצד אחד , ומשבצות עם עבותות במקצועים שלמעלה , ושתי טבעות כאשר הם למטה , והכל מול פני החשן (ראה להלן , כג - כה) , והם "ממעל לחשב האפוד" (שם , כז). והחשן כפול (להלן , טז) , ועליו שתי שרשרות נתונות על שתי טבעות (ראה להלן , כב) , ו"הטבעות על שני קצות החשן" (להלן , כג). ושתי טבעות עוד על שני קצות החשן שהם אל עבר האפוד מבפנים (ראה להלן , כו) , כאשר הראיתיך , כי החשן תחת האפוד בשפה אחת. ולפי דעתי , כי "שרשות גבלות" (להלן , כב) הם שתי שרשרות הזהב , שהם על משבצות כתפות האפוד , על כן כתוב "ויתנו שתי העבותות הזהב" (שמ' לט , יז). "וירכסו את החשן" (להלן , כח) - כל המפרשים אומרים שטעמו: 'ויתפרו'; ורבי משה הכהן הספרדי , נוחו עדן , פירש אותו מגזרת "מרכסי איש" (תה' לא , כא) , והוא הנכון , כי כן משפטו. (ט) ופתוח האבן - ידוע. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , כי שוהם - אבן יקרה לבנה; והיא בלשון קדר כלשון ארמית , רק הר"ש קודם הלמ"ד בארמית. (י) והנה על האבן האחת - ראובן , שמעון , לוי ויהודה , דן ונפתלי , ועל האבן השנית - גד , אשר , יששכר , זבולן , יוסף ובנימן; וזה טעם כתולדותם. (יא) מוסבות - שתהיינה משבצות זהב סביבות האבן. ולא פירש הכתוב , אם היא מרובעת או עגולה; ולפי דעתי שהיא עגולה , מעדוּת מוסבות. (יב) וטעם לזכרון - יתברר לך בסוד (ראה פירושו להלן , ל). (יג) ועשית משבצות זהב - הם שתים (ראה שמ' לט , טז) , כדמות עינים. (יד) מגבלות - להיותן שוות; והיא מגזרת "גבול" (תה' קד , טו). מעשה עבות - מגזרת "כל אֵלָה עבוּתָה" (יח' ו , יג); והת"ו שורש. והשרשרת - ידועה. (טו-טז) והחשן - רבוע. (יז) וטעם ומלאת - להיות הפִּתוּחַ בַּשֵם - כמדת האבן , ולא יהיה שָם מקום רֵק. ואם ישאל אדם: יש 'ראובן' גדול מ'גד'? - יתכן בפיתוח להוסיף. (כב) ודע , כי שרשות גבלות - כמו "שרשרות" (לעיל , יד). ועל דעתי שהם הנזכרות , ור"ש האחרון - כפול. (ל) ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות , אמר: ונתת אל חשן המשפט את האורים - כמו "ונתת אל הארון את העדות" (שמ' כה , טו); וכן בַּמעשה: "וימלאו בו" (שמ' לט , י); והנה אבני החשן נתונות בו. ואמר אחר כן על משה "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים" (וי' ח , ח) - והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים (ראה לעיל , יז - כ)! ועוד: מדרך דקדוק הלשון , אין התומים כמו האורים , רק הם אחרים; כי אלו היו הם בעצמם , היה כתוב 'את האורים התומים'; והנה מפורש "לאורים ולתומים" (ראה נחמ' ז , סה). ורב שלמה מפרש התורה , מנוחתו כבוד , אמר , כי האורים והתומים - מכתב בשם המפורש. והאמת - שהם כשמם (ראה פירושו ב , הארוך , לשמ' כח , ו) , והתומים - בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך , כי ה'כסא' - על שני סדנים נתון , וה'חשב' הוא הקו הישר. וששה בצפון , וחלוקתם במחשבת בעבור הקו; וכן בדרום. רק בחושן , ששורש המשפט עליו , הם נראים; כי יש הפרש ביניהם. על כן טעם "ולא יזח החשן" (לעיל , כח) - שפירושו מהטעם כמו 'יסור'; ואין לו אח במקרא. וְלָדעת אלה האבנים אין לנו דרך. רק הגאון פרש (רס"ג תורה) "אודם" (לעיל , יז) - מ"אדום" (בר' כה , ל); והאבנים שהם אדומות הם רבות. ופירש "פטדה" (לעיל , יז) - כרצונו , בלא ראיה. "וברקת" (שם) - מגזרת "ברק" (ש"ב כב , טו) , ורבות הנה ככה. ו"נופך" (לעיל , יח) - שחור , מגזרת "ותשם בפוך" (מ"ב ט , ל); וזה רחוק. וגם "ספיר" - אבן לבנה , מעדות "לבנת הספיר" (שמ' כד , י); ולא פירש נכון. "ויהלום" (לעיל , יח) - אמר הגאון (רס"ג תורה) כרצונו , בלא ראיה; ויותר קרוב היה להיותו מגזרת "והלמה סיסרא" (שו' ה , כו) , והיא אבן הולמת כל האבנים. ויש אומרים , כי "אחלמה" (לעיל , יט) - אבן שתולדתה להראות חלומות. והגאון אמר (רס"ג תורה) , כי "ישפה" (לעיל , כ) - בתמורת השי"ן בסי"ן , בלשון קדר. וכולנו נמשש קיר כעיורים (ע"פ יש' נט , י) , והאמת - שלא נוכל לדעתם. והנה בחלק יוסף ה"שוהם" (לעיל , כ) , שממנו אבני האפוד (ראה שמ' כה , ז) , והנה הוא חשוב כנגד כל ישראל , כאשר הודעתיך (בר' מח , טז). והנה אבני האפוד ואבני החשן - לזכרון לכסא ולרקיע הכתוב בספר יחזקאל (א , כב - כו) , שהוא על ראשי החיות. (לא) מעיל האפוד - כמשמעו. כליל - כולו. (לב) והיה פי ראשו - כמו "על פי מידותיו" (תה' קלג , ב). כפי תחרא - כדברי המתרגם ארמית. (לג) רמוני - צורת רימונים; ולא הזכיר הכתוב כמה הם. ופעמוני זהב - מהטעם (ראה להלן , לה) ידועים; והנו"ן נוסף. (לה) ונשמע קולו - קול המעיל. ויש אומרים , כי כאשר ישרת באלה הבגדים , ישמע השם קולו למלאות תפילתו בבאו אל הקודש. (לו) ועשית ציץ - מגזרת "בציצית ראשי" (יח' ח , ג). (לז) ופתיל - תכלת , וכל המעיל תכלת (ראה לעיל , לא) , כמו הציצית תכלת (ראה במ' טו , לח). (לח) ונשא אהרן - יכפר; ועוד אפרשנו (שמ' לד , ז). וזה כתוב עליו "קודש" (ראה לעיל , לו) , והוא יכפר על עון הקדשים , והטעם: על המחשבה , שתחלתה על המצח; וטעם והיה על מצחו תמיד - בבואו אל הקודש. (לט) ושבצת הכתנת שש - יש אומרים ששָׂם זהב , ולא אמרו אמת; רק היא כתנת משובצת מעצמה. ואבנט תעשה - מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש (ראה שמ' לט , כט). (מ) תעשה כתנות - ארבע , וכן אבנטים , והם כדמות אבנט הנזכר (ראה לעיל , לט) , לפי הדעת; ואין שם ראיה. ומגבעות - גם הם ידועות. גם הגבעות נקראו כן בעבור רומם וגבהותם. (מא) ומשחת אתם - בשמן משחת קודש (ראה שמ' ל , כה - ל). ומלאת את ידם - אמר הגאון: פירושו: חיובם; וכן "ומלאו ידו" (יח' מג , כו) - על המזבח. והקרוב אלי , שפירושו: על המעשה; הלא תראה , כי בימי המילואים יִלמַד הכהן המעשה , להרגיל ידו בעבודה; אז תהיה 'מלאה' במעשיה , ולא חסרה. ו'יד' יחזקאל פרשתיו במקומו (לא נמצא בידינו). וכן טעם "מלאו ידכם היום" (שמ' לב , כט) - שתעשו דבר שלם , לשלוח יד להרוג. (מב) מכנסי בד - חמשה.