מאגר הכתר שמות פרק כח עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כח
[א] וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן:
[ב] וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[ג] וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ד] וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ה] וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: פ
[ו] וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב:
[ז] שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר:
[ח] וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִֽהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[ט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[י] שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם:
[יא] מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[יב] וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן: ס
[שני] [יג] וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב:
[יד] וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת: ס
[טו] וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
[טז] רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ:
[יז] וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד:
[יח] וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם:
[יט] וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה:
[כ] וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם:
[כא] וְ֠הָאֲבָנִים תִּהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט:
[כב] וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
[כג] וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כד] וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כה] וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו:
[כו] וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה:
[כז] וְעָשִׂיתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד:
[כח] וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד:
[כט] וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד:
[ל] וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד: ס
[שלישי] [לא] וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת:
[לב] וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ:
[לג] וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב:
[לד] פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב:
[לה] וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת: ס
[לו] וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה:
[לז] וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה:
[לח] וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[לט] וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם:
[מ] וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[מא] וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:
[מב] וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ:
[מג] וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס

פרק כח
(ב) ועשית בגדי קודש - שישמשו בם בקודש , ולא יבואו לפני בבגדי חול; כי אין זה דרך כבוד , כי אם בבגדי תפארת וקודש. (ג-ה) ואתה תדבר אל כל חכמי לב - כלומר: כשם שצויתי לך על החכמים לעשות המשכן , כך אני מצוה עליהם לעשות הבגדים; ולא יאמרו: אהרון ישכור מי שיעשה לו בגדיו. וכן הם יקחו את הזהב - שכשם שאני רוצה שתקחו את התרומה למשכן , כן יקחו את הזהב והתרומה לבגדים , ולא יאמרו: אהרון יבקש לעצמו; וזה לאהרון ולבניו שכתוב כאן. לבניו - שישמשו תחתיו בכהונה גדולה. ולקמן מפרש בגדי כהן הדיוט , כדכתיב "ולבני אהרון תעשה כתנות" (להלן , מ). (ו) ועשו את האפד. אפוד - חגורה , שמְאַפֵּד כל הבגדים ומחבקו לו; וכן הוא אומר "ודוד חגור... בד" (ש"ב ו , יד). (ז-ט) שתי כתפות חוברות - כעין שתי רצועות מחוברות לאפוד , ובאות על כתפי אהרון אחת מכאן ואחת מכאן , עשויות כמעשה האפוד; רוחב הרצועות ומעשיהם כמעשה אפוד. ובראשם הבא על כתיפותיו עשו משבצות , 'יישטון' בלעז , ונותן שם שתי אבני השוהם. ועשו שתי שרשרות ונתנו על המשבצות , כדכתיב "ונתת (בנוסחנו: ונתתה) את שרשרות העבותות על המשבצות" (להלן , יד) , בראשי הרצועות. (יד) שרשרות - שלשלאות; והיו נופלות לפניו מעט. ובקצות החושן , למעלה מחזהו , עשו שתי טבעות זהב , כדכתיב "ועשית על החושן שתי טבעות זהב" (להלן , כג) , ואותן שתי שרשרות שבראשי רצועות האפוד , נותן באותן שתי טבעות , כדכתיב "שתי עבותות הזהב על שתי הטבעות" (להלן , כד) - אל שתי הטבעות , "אל קצות החושן" (שם) ― וה"עבותות" הן השרשרות , שהם מעשה עבות , ולא חלולות כשאר שלשלאות שעושין טבעת בתוך טבעת , אלא עבות , 'טרצא' בלעז , עבה , מחוטי זהב ― ומחברין החושן בשרשרות שבראשי רצועי האפוד , אחת מימין צוארו ואחת משמאל צוארו , וצוארו ניתן בין שני שרשרות. וכן נראה , שהשרשרות באות מהמשבצות שאבני השוהם שָׁם אל הטבעות החושן , ונתלה החושן אל האפוד באותן השרשרות; וקצֹת השרשרות היו על המשבצות , ובאות אל הטבעות , כדכתיב "ואת שני (לפנינו: שתי) קצות שתי העבותות תתן על שתי המשבצות" (להלן , כה). ועושה שתי טבעות למטה , בשני קצות החושן. ארבע טבעות היו בחושן: שתים למעלה ושתים למטה; השתים שלמעלה היו ראשי השרשרות נתונות בהן , כמו שפירשתי , ושתים התחתונים היו כנגד אותם שבאפוד , שהיו למעלה מחשב האפוד , כנגד המקום ששתי רצועות מתחברות לחושן; ומרכסין הטבעות התחתונים שבאפוד ושבחושן זה לזה בפתיל תכלת (ראה להלן , כח). והיה מחובר החושן לאפוד מלמעלה ומלמטה: מלמעלה בשרשרות , מלמטה בטבעות. (כו) על שפתו אשר אל עבר האפוד - למטה לצד האפוד , ולא מצדדיו , לצד הכתפות. והחושן כפול (ראה לעיל , טו - טז) , והאורים ותומים (ראה להלן , ל) נתונים בתוך כפילו. (ל) ונראה לי , שאורים - לשון 'מדינות' , כמו "באורים כבדו את יי'" (ראה יש' כד , טו) , וכמו "אור כשדים" (בר' יא , לא). תומים - גבולים , מקום שהגבולים כָּלים ותמים שם; שהיה כתוב שם: תחום פלוני לפלוני. וגבוליו ומצריו כתובין ונתונין בתוך החושן , וכן לכל שבט ושבט הכתוב באבן - תחומו וגבולו נתון כנגדו; וזהו משפט בני ישראל - שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום. וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות , היה נופל הגורל כמו שכתוב בחושן , וגם הכהן היה מכוון ברוח הקדש כן; ולא היה מערער ומתרעם כל אחד על חלקו , כי היה יודע כי מן המקום הוא לו. וכן מפרש בבבא בתרא (קכב , א): קלפי של שבטים וקלפי של תחומין לפניו , והיה מכוין ברוח הקודש וכו'. ובשעת מלחמה ובשעת הצורך היו עולות האותיות הכתובות , ואומרות מה שצריך להם לשאל. (לא) מעיל האפוד - מעיל שהאפוד חגור עליו. (לב) לא יקרע - אין פיו נעשה דרך קריעות , כמו בבגדים שלנו , אלא דרך אריגה עושה לו פֶּה; ויש מפרשים: שפה , 'אורלא' בלעז , יהיה לפיו - כדי שלא יקרע. (לה) ונשמע קולו - ולא יבא לפני כגנב במחתרת. ומכאן למדנו (ראה ויק"ר כא , ח) דרך ארץ , שלא יכנס אדם לביתו של חבירו פתאום , שמא יעשה או יאמר דבר סתר , וכשישמענו בא יסתיר מפניו. (לו-לז) פתוחי חותם קודש ליי' - אמרו רבותינו (ראה סוכה ה , א) , שבשתי שורות היו כתובים: קודש ל בשטה אחת , למטה , ויי' בשטה אחת , מלמעלה; ונראה לי שכך כתוב , כזה: קודש ל יי' , כדי שיהא נקרא כדרכו. ורבי יוסי בר יודה אומר (שם): אני ראיתיו ברומי , וכתוב בו קודש ליי' בשיטה אחת. והוא היה מאוזן לאוזן , ובו שלשה נקבים קטנים: אחד באמצעיתו מלמעלה ושנים משני ראשיו; ונותנין בנקבים שלשה חוטין של תכלת , וכופלין אותן כדי שיהו על שפת הציץ ומתחתיו: אחד הולך על המצנפת , שלא יפול על עיניו , והשנים אחד מכאן ואחד מכאן , ונקשרים שלשתן אחורי ערפו; וכן מוכיחי קראי שכופל החוט , שיהא מקצתו למטה מן הציץ ומקצתו למעלה: דכאן כתיב ושמת אותו על פתיל תכילת - משמע שהיה הציץ על הפתיל , וב'אלה פקודי' כתיב "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא) , דמשמע שהיה הפתיל על הציץ. (לח) לרצון להם - שהיה מרַצֶה על הטֻמאות , כמו שפירשו רבותינו (ראה פסחים טז , ב): איזו עון הוא נושא? אם עון פיגול וכו' - הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה לציבור , שהיא קלה; כדאמרינן (שם עז , א): "במועדו" (במ' כח , ב) - ואפילו בשבת , "במועדו" (במ' ט , ג) - אפילו בטומאה. ופליגי תנאי (ראה יומא ז , ב) , דאיכא למאן דאמר: בין עודו על מצחו , בין אין על מצחו , מרַצֶה , כל זמן שאינו נשבר , משום דכתיב: תמיד יהיה לרצון; ויש למאן דאמר , דאינו מרצה אלא בעודו על מצחו. וכן שאר בגדים מרצים ומכפרים כל אחד בשלו , כדפירש ב'שחיטת קדשים' בשלהי 'המזבח מקדש' (ראה זבחים פח , ב) , שמכנסים מכפרים על דבר ערוה , והכתונת - מכירת יוסף , שהפשיטו לו את כתונתו , והאבנט - על אזור "צלמי כשדים" (ראה יח' כג , יד - טו) , והמצנפת - על עזות מצח , והמעיל - על לשון הרע , והאפוד - על עבדי אפוד , כדאשכחן גבי אפוד שעשה גדעון (ראה שו' ח , כז) שנכשלו בה , והחושן - על עוות הדין. (לט) ושבצת הכתונת שש - שהיה עושה בה גומות של שש , 'יישטון' (בלעז) , לנוי.