מאגר הכתר שמות פרק כח עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כח
[א] וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן:
[ב] וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[ג] וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ד] וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
[ה] וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: פ
[ו] וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב:
[ז] שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר:
[ח] וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִֽהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[ט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[י] שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם:
[יא] מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[יב] וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן: ס
[שני] [יג] וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב:
[יד] וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת: ס
[טו] וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ:
[טז] רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ:
[יז] וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד:
[יח] וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם:
[יט] וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה:
[כ] וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם:
[כא] וְ֠הָאֲבָנִים תִּהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט:
[כב] וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר:
[כג] וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כד] וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן:
[כה] וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו:
[כו] וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה:
[כז] וְעָשִׂיתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד:
[כח] וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד:
[כט] וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד:
[ל] וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד: ס
[שלישי] [לא] וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת:
[לב] וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ:
[לג] וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב:
[לד] פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב:
[לה] וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת: ס
[לו] וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה:
[לז] וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה:
[לח] וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[לט] וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם:
[מ] וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:
[מא] וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:
[מב] וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ:
[מג] וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס

פרק כח
(א) ואתה. בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה , על כן טעם הקרב אליך. וכבר רמזתי לך (שמ' ו , כג) , למה נבחר אהרן להקדישו לשם - בעבור כבוד משפחת נחשון , שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל. ואין לדבר על משה אדונינו (ראה במ' יב , א); כי בורח היה , ומי יתן לו עברית? ועוד , כי טורח כל ישראל עליו ללמדם המצות ולדין כל דבר קשה. וא"ו לכהנו לי - נוסף , כוא"ו "חיתו שדי" (תה' קד , יא); "בנו בעור" (במ' כד , ג). ופירש שמות בני אהרן - אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה. ואין ספק , כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן; על כן נתנו להם בני ישראל ערים רבות , ככתוב בספר יהושע (ראה יהו' כא , י - יט). (ב) ועשית בגדי קדש - נקראו כן , בעבור שישרתו בהם במקום הקדש; או על דרך "ולא יקדשו את העם בבגדיהם" (יח' מד , יט). ובגדי אהרן כלם , הנזכרים , הם לכבוד ולתפארת. והמגבעות (ראה להלן , מ) - לבניו לבדם הם. לכבוד ולתפארת - שיתפארו בהם; כי אין אחד מישראל שילבש כאלה. (ג) ואתה. ו"ו מלאתיו - שב אל לב. (ד) ואלה - הזכיר בתחילה החשן , שהיה למעלה מן האפוד , שהוא למעלה מן המעיל; ואחר כן הכתנת והאבנט החוגר אותו , והמצנפת על ראשו. וכך היה: כאשר רחץ אהרן במים , לבש מכנסי בד (ראה וי' טז , ד); ואין צרך להזכירם עתה , ולא בשעת מעשה , כי מנהג כל האדם ללבוש מכנסים. והנה משה הלבישו הכתנת , ואחר כן שם המצנפת על ראשו , ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש (ראה וי' ח , ז - ט). ולא הזכיר בפסוק הזה , שהוא סופר בגדי כהונה , את ציץ נזר הקדש (ראה שמ' לט , ל) , כי אינו בגד. וקדמונינו הזכירו (יומא עא , ב) , בעבור האוּרים (ראה להלן , ל) , שמנה בגדי כהונה. ואין האורים והתומים בגדים , ולא אבנים , ולא קלפים. ואחר כן חגר אותו באבנט , ואחר כן הלבישו המעיל , ואחר כן האפוד , "ויאפוד לו בו" (וי' ח , ז) , כי החשב מהאפוד הוא , ובעבור החשב נקרא 'אפוד' (ראה שמ' כט , ה). והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה. ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה "וישם את המצנפת על ראשו" (וי' ח , ט) , כי פירושו: וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב , בלבשו הכתנת; וכמוהו "וילבישוהו בגדים" (זכ' ג , ה) - וכבר הלבישוהו , כי בתחלה כתוב "וישימו הצניף הטהור על ראשו" (שם). (ה) והם - "חכמי לב" (לעיל , ג) העושים - נאמנים הם. (ו) וטעם האפוד - כי הוא גדול מן ה"חושן" (לעיל , ד) , ולא יזח מעל החשן (ראה להלן , כח). יש שאלות קשות בדברי האפוד והחשן: כי משה לא עשה , רק אפוד אחד; והנה כתוב "אפוד ירד בידו" (ש"א כג , ו) - ואיננו אפוד משה , כי אין כתוב 'האפוד' , הידוע , כמו "הגישה האפוד" (שם , ט); ועוד , למה כתב "ירד" , ולא אמר 'הוריד'? כי יֵראה כי כמו מקרה היה! ושם כתוב "שמונים... איש נושא אפוד בד" (ש"א כב , יח). ומפרשים רבים פרשו זה , שהיו 'ראויים לשאת אפוד'; ולא שמו לב לדעת האמת , כי 'אפוד בד' הוא מין ממיני פשתים , ואפוד משה לא היה בד , רק היה זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש עם הכל. ולא היו שואלים ישראל , רק בחשן המשפט , שהיו עולים האורים והתומים (ראה להלן , ל); וככה כתוב "במשפט האורים" (במ' כז , כא). ואין טענה מן "הגישה האפוד" (ש"א כג , ט) , כי החשן דבק עמו , והאורים עם החשן; וכן כתוב "עד עמוד כהן לאורים ותומים" (ראה עז' ב , סג); וכתוב "תומיך ואוריך" (דב' לג , ח). והנה ראינו , שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר (ראה ש"א כג , יב). והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים (ראה ש"א כח , ו) - הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון. והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר (ראה ש"א ל , ז - ח) - והנה אינו אפוד משה. וקשה שאלה מכל זאת: כי האורים אינם אבני חשן , כי הנה כתוב "ומלאת בו מלואת אבן" (להלן , יז); וזה מעשה החרש הוא (ראה להלן , יא) , לא מעשה משה. ואחר כן אמר למשה: "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים" (להלן , ל); ובמעשה כתוב: "וימלאו בו ארבעה טורי אבן" (שמ' לט , י) , והזכיר הטורים (ראה שם , י - יג). ואמר על משה: "ויתן עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (ראה וי' ח , ח). והנה על דרך הפשט , אין האבנים ה'מאירים' ולא ה'מתמימים'; כי השאלה היא ב'אורים' ו'תומים' , והנה לא ידענו מה הם. והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים , גם שמות האבות (ראה יומא עג , ב) , כי לא נקרא "חשן משפט" (להלן , ל) , רק בעבור האורים שהם עליו. ועוד שאלה אחרת: כי לא נוכל לומר , כי האורים הם בעצמם התומים , כי כתוב "לאורים ולתומים" (עז' ב , סג). ועוד , כי מלת 'לאורים' גם 'תומים' - לשון רבים , והנה דברים רבים הם. ורבינו שלמה אמר , כי האורים והתומים הם כתבי שם המפורש; ואילו ראה תשובת רבינו האיי (ראה אוצ"ג חגיגה כא) , לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן , רק ארמוז קצת הסוד , אולי יביננו מי שהוא יודע דעת עליון (ע"פ במ' כד , טז). והפֶּתח שיוכל לבוא אל הסוד - שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות (ראה להלן , כה); וחשב האפֻדָּה (ראה להלן , ח) הוא המישור על אמצעיתו , על כן הששה על הכתף השנית. ואילו הם כפי המחשבת , על כן הם באבן אחת , על מספר בני ישראל ועל שמותם כתולדותם (ראה להלן , ט , י); וככה הששה השנִיים. רק המשפט איננו כפי החלוק בלב , רק כפי החלוק למראה העין. ובעבור הנטייה אמר "וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד" (להלן , כח). והיה החשן כפול (ראה להלן , טו - טז) , כי שם היו האורים והתומים שמורים (ראה להלן , ל) עד עת הצרך; אז יתנום מחוץ אל החשן. והנה אבני השהם (ראה להלן , ט) שוות , ומעין אחת , ואין ככה אבני החשן. כי אבני השהם הם לזכרון (ראה להלן , יב) , ומשפט בני ישראל - על אבני החשן (ראה להלן , כט). ומלת 'אורים' - מגזרת "חמותי ראיתי אור" (יש' מד , טז). ו'תֻמים' - שהם תמימים. והאורים , לא התומים , זהב וכסף היו. והמספר (ראה להלן , כא) ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל. והמשכיל יבין. והנה אפודים רבים היו עם הכהנים , ויש להם חשב , רק אין שם חשן ולא אורים. ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט , יוכל להשיב לשואל מדמיון אפוד לבדו , רק לא בכל עת. ואילו הואלתי לגלות זה הסוד , לא יכולתי לכותבו כפי המכתב שחברתי בפירוש ספר כולו , כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות וסוד מלאכת שמים. ואין צריך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות. (ט) ואבן השהם - לבנה; ובארמית: "בורלא" (ת"א); ולשון ישמעאל 'בַּלּוּר'. ואין לנו דרך בבירור לדעת אבני המלואים (ראה להלן , יז - כ). כי הגאון תרגמם כרצונו , כי אין לו קבלה שיסמוך עליה; כי הנה ראינו שתירגם (ראה רס"ג תורה) "ספיר" (להלן , יח) - לבן; ואינו , רק אדום. ואין טענה מ"אודם" הכתוב בראשונה (להלן , יז); כי ידוע כי חמש הם העינים: הלבן וברקת ואדום וירוק ושחור , והנה בעבור היות האדֹם אמצעי , ימצֵא על מינים רבים. ותרגם (ראה רס"ג תורה) "נֹפך" (להלן , יח) - כדמות שחור , בעבור "ותשם בפוך עיניה" (מ"ב ט , ל); וזה לא יתכן שלא יהיה נו"ן 'נפך' - שרש , כי הוא על משקל "אודם". וחכם גדול ספרדי אמר , כי "יהלום" (להלן , יח) - הוא הנקרא 'אלמאם' (בערבית) , שהוא שובר כל האבנים ונוקב הבדולח; מגזרת "את הולם פעם" (יש' מא , ז); והיו"ד נוסף כיו"ד "יצהר" (במ' יח , יב). גם "אחלמה" (להלן , יט) - 'אל חלמאה' (בערבית); והיא אבן , כל מי שהוא באצבעו , יראה חלומות לעולם. ואין לתמוה על זה , כי כח ימצא בתולדת כל אבן; כאבן המושכת בברזל , והמעמדת הדם , והבורחת מהחֹמץ , והנשברת לעולם על משולש. (יד) ומלת שרשרות - כפול העי"ן; ואם לא יכפלוהו - שוה הוא: "שרשות גבלות" (להלן , כב). ולפרש בלשון הקדש "גבלות" , ומלות רבות במעשה החשן , גם מלת "חשן" (להלן , טו) - קשה. (כח) ומלת וירכסו - מגזרת "מרוכסי איש" (תה' לא , כא) , כדרך עוות. (ל) ונתת. טעם משפט - דיני השם וגזירותיו העתידות , כי בעבורם שואלים באורים. (לא-לב) ועשית. הגאון תרגם (רס"ג תורה) מעיל - 'ממטר' , כדמות הנקרא 'סרבל'; רק פי ראשו - בתוך המעיל. (לג-לד) וקדמונינו אמרו (זבחים פח , ב) , כי רמון - סביב המעיל , ופעמון - בין שני רמונים; כי אחרים אמרו , כי הפעמונים אינם נראים , רק הם בתוך הרמונים , ושם ישמיעו קול. (לו) ועשית ציץ - תרגמו הגאון (רס"ג תורה) 'עצאבה' , והיא נתונה על המצנפת; ואיננה כדמות כתר , כי היא על המצח לבדו. כי על דרך הפשט , אין המגבעות כדמות מצנפת. כי המגבעות - כדמות אלה שישימו הזכרים באלה הארצות על הראש , שיכסו הראש , והם גבוהים. והמצנפת היא בגד דק ארוך , צנוף סביב הראש לבדו; ומעט תדמה לה המצנפת שיש בראש הנשים באלה המקומות. כי בארץ ישמעאל ובספרד ואפריקי ומצרים , ובבל ובאגדד , המצנפת היא על ראש הזכרים , ולא על ראש אשה. והשרים הגדולים עושים ציץ זהב על המצנפת , על מקום המצח. וכבר הזכרתי לך (שמ' ג , כב) , כי מנהג ישראל ותכשיטיהם איננו כמנהג אלה המקומות. והוצרך רבינו שלמה לתקן המקראות בשלש פתילות תכלת (ראה רש"י להלן , לז). ועל דרך הפשט אין צרך , רק לפתיל אחד , שיעמיד הציץ על פני המצנפת שהיא על המצח (ראה להלן , לז - לח). (לז-לח) וטעם ושמת אותו על פתיל תכלת - עם פתיל תכלת , שהיה הציץ קשור משני צדדין. ואין ספק , כי פני המצנפת אל מקום המצח , לא על הראש; ובמקום אחר כתוב "ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת" (שמ' לט , לא) - על מקום המצח. ואל תתמה על מלת על , כי כמוהו "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב); "על לחם הבכורים תנופה לפני יי'" (וי' כג , כ); "על שני כבשים" (שם); "את החלב על החזה" (וי' ז , ל); ורבים ככה. והנה לא תמצא לעולם , כי המצנפת היתה - רק לאהרן לבדו , והמגבעות - לבניו (ראה להלן , מ). ויש אומרים , כי "מגבעות" מגזרת "גבעות" (תה' קיד , ד); כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו , וכן כתוב "צנוף יצנופך צנפה" (יש' כב , יח) , "ועטך עטה" (שם , יז). והיודע דרך צנוף המצנפת , ידע פירוש "זאת לא זאת השפלה הגבה" (יח' כא , לא) , כי אומנות היא. והנה כתוב "ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת" (שמ' כט , ו). והנה ה"ציץ" (ראה לעיל , לו) נקרא "נזר" (שמ' לט , ל); וכמוהו "ועליו יציץ נזרו" (תה' קלב , יח). אולי הכל מגזרת "ציץ" (במ' יז , כג) - דבר נראה; וככה "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט). ודע , כי בשנים הנקבים שהם במוח על המצח , שם יתחבר כח החמש הרגשות , ושם כח הדמות , ושם תחל המחשבה. על כן כתוב על הציץ לשאת את עון הקדשים - אולי לא היה מחשבת המקדישים כהוגן. (לט-מ) ואמר הכתוב על כתנת אהרן בתחלה "וכתנת תשבץ" (לעיל , ד) , שהיא משובצת לבדה ולא כן כתנות בניו; והתשבץ עשוי לכבוד אהרן. וככה אמר במעשה: "ויתן עליו את הכתנת" (וי' ח , ז) - הידועה , שהיא משובצת; ועל בניו: "וילבישם כתנות" (שם , יג); ולבני אהרן תעשה כתנות. ורבינו סעדיה תרגם ושבצת - 'תעיין'; והיא כדמות צורת מרובע עשוי בתוך העגול. (מא) והלבשת אותם את אהרן אחיך - מלת אותם כוללת הכתנת המשובצת והמצנפת והאבנט (ראה לעיל , לט) , שהם בגדי אהרן; גם כוללת הכתנות שאינם משֻבצות , והאבנטים והמגבעות , שהם בגדי בניו (ראה לעיל , מ). וקדשת - בדבור , כמו "טמא יטמאנו" (וי' יג , מד). (מב) ומכנסי בד - קצרים , שלא יכשל בהם. (מג) בבאם - להקטיר או להעלות הנרות.