מאגר הכתר שמות פרק כט עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק כט
[רביעי] [א] וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם:
[ב] וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ג] וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם:
[ד] וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
[ה] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד:
[ו] וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת:
[ז] וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ:
[ח] וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת:
[ט] וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו:
[י] וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר:
[יא] וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[יב] וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יג] וְלָקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה:
[יד] וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא:
[טו] וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[טז] וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יז] וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ:
[יח] וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא:
[חמישי] [יט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[כ] וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[כא] וְלָקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[כב] וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב׀ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא:
[כג] וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כד] וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כה] וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה:
[כו] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הֶחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה:
[כז] וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו:
[כח] וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה:
[כט] וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם:
[ל] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ:
[לא] וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ:
[לב] וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[לג] וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם:
[לד] וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא:
[לה] וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם:
[לו] וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
[לז] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּחַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: ס
[ששי] [לח] וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:
[לט] אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[מ] וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד:
[מא] וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה:
[מב] עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם:
[מג] וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי:
[מד] וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:
[מה] וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:
[מו] וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

פרק כט
(א) וזה. אשר תעשה להם - לאהרן ולבניו. אין הפרש בין "קח" (שמ' ל , כג) או לְקַח; כמו "צַק לעם" (מ"ב ד , מא) - "וגם יְצֹק בו מים" (יח' כד , ג). בעבור שהזכיר עם פר - בן בקר , יורה כי איננו גדול; וככה "בני יונה" (וי' ה , ז); "שעיר עזים" (וי' ד , כג). וה'איל' - גדול מן הכבש; והעד: הנסך , שהוא שלישית ההין , ולכבש - רביעיתו (ראה במ' טו , ה , ז). (ב) ולחם. חלות - עבות; והעד: ורקיקי מצות. והזכיר בשמן - הוא שמן זית , כמשפט. ומלת סלת - בלשון ערבית 'סמיד' , שתוסר הפסולת מן החטה. ובארץ ישמעאל עושים כן , ואין לחם נכבד ממנו. ורבים פירשו (ראה השרשים: 'סלת') מגזרת "סלית כל שֹגים מחֻקיך" (תה' קיט , קיח); "סלה כל אבירי יי'" (איכה א , טו); ואמרו , כי כמוהו "חטים מכות לביתך" (ראה דה"ב ב , ט). ויש אומרים: טחונות. (ג-ד) והקרבת אותם - והם בסל , כמשפטם להיותם שם , אל פתח אהל מועד. וככה הפר והאילים (ראה לעיל , א). (ה) ולקחת. נקרא החשן - 'מלבוש' , כי הוא מכסה המקום כנגד הלב. (ו) ושמת - גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה. והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט (ראה שמ' כח , ד) , כי היא נכבדת ממנו. (ז) ולקחת. על ראשו - על ראש אהרן לבדו , כי הוא , אהרן , 'הכהן המשיח' (ראה וי' ד , ג). והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו , כי על הראש יִצוק לבדו; וכתוב "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן" (תה' קלג , ב). (ח) ואת. תקריב - אל פתח אהל מועד. (ט) וחגרת להם אבנט - כולל אהרן ובניו; וכן המכנסים. ואחר שהזכיר אותם הוסיף לבאר אהרן ובניו - כמו "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו). ומלת וחבשת - כמו "לא אהיה חובש" (יש' ג , ז). ומלאת - דעת המתרגם ארמית (ת"א): כמו "ומלאו ידו" (יח' מג , כו; ראה ת"י). רק מה נעשה במלת "מלאו ידיכם (בנוסחנו: ידכם) היום" (שמ' לב , כט)? והגאון יפרש (רס"ג תורה) יד - חיוב. ואחרים אמרו , כי "מלואים" (להלן , כב) - להיותם שלימים ומליאים ורגילים. והנה מה יעשו במלת "ומלאו ידו" (יח' מג , כו)? (י) והקרבת - כבר הזכיר זה (לעיל , ג); והנה הטעם: כאשר תקריב את הפר , יסמוך אהרן ובניו עליו. ויש אומרים , כי טעם וסמך אהרן - לבדו , ואחר כך בניו; ועל האיל כתוב "וסמכו אהרן ובניו" (להלן , טו). והנה הטעם: כאשר הוא , שיסמכו יחדיו , לא זה לפני זה. (יא) ושחטת את הפר. טעם לפני יי' - כי הארון היה באמצע המערבי (ראה תנח' קדושים י) , וכנגדו מזבח הקטרת (ראה במ"ה ד) , וכנגדו מזבח העולה (ראה שם יא). (יב) ולקחת. ישפוך (לפנינו: תשפך) - הכהן השופך. (יג) ולקחת - אין לפר ולשעיר אַלְיָה. יש אומרים , כי נקראו כליות - מגזרת "נכספה וגם כלתה נפשי" (תה' פד , ג) , כי שם כח התאוה למשגל. (יד) ואת בשר - כולל הראש והנתחים. ופרשו - דרך סברא: ירחצוהו ואחר כן ישרפוהו. מלת חטאת - בעבור שהיא קרֵבה לכַפֵּר החטאת נקרא כן; וככה "האשם" (וי' ה , טז). על כן "וחִטּאו את המזבח" (יח' מג , כב) - יסירו 'חטא' מעליו. (טו) ואת. האחד - מהשנים; אי זה מהם שירצה. (טז) ושחטת. על המזבח - לא על קרנות המזבח; והנה שם יזרוק כל הדם , לא אל היסוד. (יז) ואת. לא הזכיר על הפר שינתחנו (ראה לעיל , יד) , על כן כולו , כאשר הוא , נשרף; על כן לא הזכיר כרעיו. ורחצת - בצווי. (יח) והקטרת את כל האיל - על כן לא הזכיר האליה והחלבים (ראה להלן , כב). (יט) ולקחת - זה השני הוא איל המלואים (ראה להלן , כב). (כ) ושחטת. תנוך - אין רֵעַ לו. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה): הרך הדבק בעגול האזן. ורבים בהן - "בְּהֹנוֹת" (שו' א , ו) , ואיננו על משקל הלשון; והנה יהיו שנים משקלים. ורבים ככה בשמות. ודם השני יזרוק כדם הראשון (ראה לעיל , טז) , רק הדם הנשאר. (כא) ולקחת. והזית - תחת בגדי אהרן , ועל בגדיו. (כב) ולקחת - זה החלב הנזכר , הוא אשר על הקרב , ככתוב בפרשת 'ויקרא' (ג , ג). שוק הצד הימין והחזה נלקחו מאיל המלואים. והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל (ראה וי' ז , לד). רק החזה מאיל המלואים - משה לבדו יאכלנו (ראה וי' ח , כט) , כי הוא כהן הכהנים. (כג) וככר - זהו "ולחם מצות" (לעיל , ב). (כד) ושמת. והנפת אותם - והם בידם. (כה) ולקחת. כתוב מידם , ובמקום אחר "מעל כפיהם" (וי' ח , כח); והדבר שוה. ניחוח - כפול החי"ת. והמבין סוד נשמת האדם יבין זה. אשה - תאר מגזרת "אש" (בר' טו , יז); ובמקום אחר: "מן האש" (במ' יח , ט). (כו) ולקחת. מאשר (לפנינו: אשר) לאהרן - ולא הזכיר בניו (וראה להלן , כז) , כי הוא העיקר. ומלת למנה - לחלק. (כז) וקדשת - מהיום והלאה. ואין יונף (לפנינו: הונף) כמו יורם (לפנינו: הורם; ראה וי' ד , י) , כי יורם - למעלה למעלה , ולא יונע. ויהיה תרומתם , שירימו מִזֶּבח השלמים לכבוד השם. (כט) ובגדי. יהיו לבניו - לבנו המשוח תחתיו. וטעם אחריו - במותו. (ל) שבעת. מלת ילבשָם - בקמץ גדול תחת קטן; וכמוהו "בשם יי' כי אמילָם" (בנוסחנו: אמילַם; תה' קיח , י). (לא) ואת. ובשלת - בצווי; כמו "והכית בצור" (שמ' יז , ו); "ויבן שלמה את הבית" (מ"א ו , יד). (לב) ואכל. את הלחם - הנותר מהסל (ראה לעיל , כג). (לג) ואכלו. אשר כפר - דרך קצרה. ומלת אותם - בעבור אחרת. וזר - שאינו מזרע אהרן. (לד) ואם. נקרא האיל מלואים , כי בו ימלאו ידיהם (ראה לעיל , לג). (לה) ועשית. אתכה - ב'אתנח'; מחוברת מן "אותָך" (בר' כז , ח) , בקמץ גדול תחת התי"ו , ומן "כי אותְךָ ראיתי" (בר' ז , א). (לו) ופר. תעשה ליום - לכל יום משבעת ימי המלואים. וטעם על הכפורים - על שני האילים (ראה לעיל , א). וכתוב "כאשר עשה ביום הזה צוה יי' לעשות לכפר עליכם" (וי' ח , לד). (לז) שבעת. קדש קדשים - קדש כאחד הקדשים. כל הנוגע במזבח יקדש - כמו "כל אשר יגע בבשרה יקדש" (וי' ו , כ). ויש אומרים , כי על הלחם ידבר (ראה לעיל , ב) , שלא יגעו אם לא יהיו קדושים; והטעם , שלא יהיו טמאים. (לח) וזה - הטעם: זה הקרבן; וכן "זה יתנו" (שמ' ל , יג) - זה השיעור; וכן "וזה אשר תעשה אותה" (בר' ו , טו) משה יעשה ככה שבעת ימי המלואים , ואחרי כן אהרן ובניו. (לט) את. ה"א הכבש - בעבור ה"א אחרת , כאילו הוא את הכבש האחד (ראה במ' כח , ד). ורבי משה הכהן אמר: את הכבש , כבש אחד. (מ) ועשרון - "עשירית האיפה" (וי' ה , יא). גם ההין - מדה מצרית. (מא) ואת. וכנסכו (בנוסחנו: וכנסכה) - שב אל הבקר. (מב-מג) עולת. לדורותיכם - יעשו ככה בבאם אל ארץ כנען; כי לא הקריבו עולות , רק חמשים יום במדבר סיני; וזהו "עולת תמיד העשויה בהר סיני" (במ' כח , ו). כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה , כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים (ראה במ' א - ב). ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני (ראה במ' י , לג) , היה הארון נוסע בתוך המחנות , וכן היה חונה בתוך המחנות (ראה במ' ב , יז). ועל דרך הסברא , לא הקריבו ישראל עולות וזבחים , רק בסיני לבדו ויום הכפורים בשנה השנית , כי כתוב על עבודת אהרן "ויעש כאשר צוה יי' את משה" (וי' טז , לד). וכן כתוב "הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר" (ראה עמ' ה , כה). כי ישראל עמדו במדבר , בתהו ילל ישימון (ע"פ דב' לב , י) , כמו שמונה ושלשים שנה (ראה דב' ב , יד) , ומאין היה להם בכל יום חצי ההין שמן זית (ראה במ' כח , ג - ז) , גם כן יין , ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין? ומאין היה להם שני כבשים בכל יום (ראה שם) , ותוספת בשבת ובמועדים (ראה במ' כח - כט)? ואין טענה ממלת "אנחנו ובעירנו" (במ' כ , ד) , כי בקָדֵש היו ושם ישבו , כי כן כתוב (ראה שם , טז); והם ביישוב , וקנו. ובזאת השנה שללו מדין וארץ עוג וסיחֹן , ויהי לכולם מקנה רב. והנה פירש טעם למה נקרא אהל מועד. לכם - לישראל; וככה קריאי העדה (ראה במ' י , ד). לדבר אליך - לבדך - שם. ויפת אמר: אשר אועד לכם - למשה , ולאהרן פעמִים; ורמז לדבר אליך - למשה תמיד; ועדותו: ונועדתי שמה לבני ישראל. ולפי דעתי , בעבור היות אהל מועד שהוא כולל הכל: המשכן ואת כל כליו (ע"פ במ' א , נ) , הארון והשלשה כלים - הוא מקום המועד - יהיה האהל נקדש בכבוד שישב על הכרובים (ראה ש"א ד , ד). (מד) וקדשתי - והנה בעבור הכבוד , יהיה קדוש האהל , והמזבח שהוא לפתחו. ואת אהרן ואת בניו אקדש - שהם משרתי האהל והמזבח , והיו קדושים. (מה) ושכנתי. יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים; כי הארבעת הדגלים היו בארבע הפאות , ומחיצה בין מחנה לווים , כי גם הם היו לארבע הפאות. ואחר כן מחיצה , ושם האהל בתוך בני ישראל. והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל (ראה דב' כג , יא) , גם יד לא היה להם לשבת חוץ (ראה שם , יג); רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב; וכן "כי תצא מחנה" (שם , י) - לא ידבר על מחנה כל ישראל , אנשים ונשים וטף; כי היוצאים למלחמה זכרים ומעטים. והנה בנושאם הארון עמהם כאשר עשה פינחס (ראה במ' לא , ו) , לא יוכלו לעשות מחיצה למקום הארון. (מו) וידעו - הטעם: אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים , רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם (ע"פ שמ' כה , ח); זהו "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמ' ג , יב).