מאגר הכתר שמות פרק כט עם פירוש רמב"ן

פרק כט
[רביעי] [א] וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם:
[ב] וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ג] וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם:
[ד] וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
[ה] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד:
[ו] וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת:
[ז] וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ:
[ח] וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת:
[ט] וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו:
[י] וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר:
[יא] וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[יב] וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יג] וְלָקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה:
[יד] וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא:
[טו] וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[טז] וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יז] וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ:
[יח] וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא:
[חמישי] [יט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[כ] וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[כא] וְלָקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[כב] וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב׀ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא:
[כג] וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כד] וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כה] וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה:
[כו] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הֶחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה:
[כז] וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו:
[כח] וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה:
[כט] וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם:
[ל] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ:
[לא] וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ:
[לב] וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[לג] וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם:
[לד] וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא:
[לה] וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם:
[לו] וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
[לז] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּחַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: ס
[ששי] [לח] וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:
[לט] אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[מ] וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד:
[מא] וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה:
[מב] עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם:
[מג] וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי:
[מד] וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:
[מה] וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:
[מו] וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

פרק כט
(ג) והקרבת אותם בסל - נמשך לפניו (אל פס' ד): יאמר , כי ה"לחם" (לעיל , ב) בסל והפר והאילים ו"אהרן" ו"בניו" - יקריב "אל פתח אהל מועד" (להלן , ד); "ורחצת אותם במים" (שם) - לאהרן ובניו. ויותר נכון , כי והקרבת אותם בסל לא יפרש , כי מן הסתם הוא ידוע שיקריבם אל המקום אשר יצוה לבא הכהנים; והכתוב השני (פס' ד) ידבר על אהרן ועל בניו בלבד , ולכך אמר "ורחצת אותם במים". (ז) ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו - אמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי זה לפני שומו המצנפת על ראשו , כי על הראש עצמו יִצוֹק השמן. ואיננו נכון בעיני , כי גם במעשה אמר "וישם את המצנפת על ראשו" (וי' ח , ט) ואחר כך אמר "ויקח... את שמן המשחה וימשח את המשכן" וגו' (שם , י) ואחר כך "ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן" (שם , יב). אבל הנכון , שהיתה הצניפה סביב סביב ואמצע הראש מגולה , ועליו יצק השמן; ואם היתה המשיחה בכל הראש כדברי רבנו שלמה , תהיה היציקה במקום הנחת תפלין , שהיה מניח מגולה , ומשם ימשכנו כמין כ"י (האות היוונית; ראה הוריות יב , א). (ט) וחגרת אותם אבנט - ירמוז לאהרן ובניו , ושב לפרש: אהרן ובניו; כמו "יביאה את תרומת יי'" (שמ' לה , ה); "אשר לא יעבדו אותו את נבוכד נצר" (בנוסחנו: נבוכדנאצר; יר' כז , ח); כדברי רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך). אם כן , יחזור וחבשת להם מגבעות למקצתם , כי אהרן אין לו מגבעת , והמצנפת כבר היא על ראשו (ראה לעיל , ו). ויתכן שיהיה שיעור הכתוב: וחגרת אותם אבנט , ואהרן ובניו - יאמר: תחגור בניו הנזכרים אבנט , ואהרן עצמו עם בניו. ובעבור שהאבנט שוה בכולם , לא הוזכר עם בגדי אהרן למעלה (פס' ה - ו) , והוצרך עתה לומר שיחגרנו אבנט כבניו. ולא הזכיר המכנסים כי לא הוצרך , כאשר פירשתי (שמ' כח , לה). והטעם בהפריש המכנסים משאר הבגדים , כי כל הבגדים היה משה מלביש אותם , כמו שצווה "והלבשתם" (לעיל , ח) , אבל המכנסים , שהם "לכסות בשר ערוה" (שמ' כח , מב) , היו הם לובשים אותם , בהצנע , ולכן לא הזכירם עתה בכלל "ולקחת את הבגדים והלבשת" (לעיל , ה); ולפיכך הפרישם במצוה ובענש (ראה שמ' כח , מב - מג) , כמו שהזכרתי למעלה (שמ' כח , מג). (י) והקרבת את הפר לפני אהל מועד - אמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי טעמו: כאשר תקריב את הפר לפני אהל מועד , יסמוך אהרן ובניו עליו; כי כבר הזכיר זה למעלה (פס' ג - ד). והנכון בעיני כאשר פירשתי (שם) , ששם צוה להקריבם ולא פירש 'אל אהל מועד' , רק שיקריב אותם; והטעם , שיקריבם אל מקום הכהנים , שיהיו מזומנים , ודי שיהיו לפני פתח חצר המשכן; ועכשו הצריך שיקריבם לפני אהל מועד , אל פתח האהל , כאשר יפרש בשחיטה (להלן , יא) , כי הסמיכה תהיה שם. (יג) החלב המכסה את הקרב - הוא הקרום שעל הכרס , שקורין 'טילא' (בלעז); לשון רבנו שלמה. ולפי דעתי , כי 'החלב המכסה את הקרב' הוא הקרום , אבל כאשר יאמר 'כל החלב המכסה את הקרב' - ירמוז לשני חלבים אשר שם: לחלב הקרום הזה , ולחלב הגס אשר על הקרב , כמו שנאמר בסדר 'ויקרא': "ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב" (וי' ג , ט). והנה על הקרב שני חלבים , פעם יזכיר הכתוב את שניהם ופעמים יכלול אותם כאחד במלת 'כל'. והנה בכאן , בכל החלב המכסה את הקרב , כלל גם החלב אשר על הקרב; ושם , במעשה הצוָאה הזאת , אמר "ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד" (וי' ח , טז) , כללם ב"כל החלב אשר על הקרב"; ולמטה בפרשה זו אמר "ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב" (להלן , כב) - והראשון , המוזכר סתם , הוא החלב אשר על הקרב. (יד) תשרף באש - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו; לשון רבנו שלמה. והוראת שעה היתה , כדברי רבותינו (ראה זבחים קא , א - ב). והטעם בזה - שהכל גלוי לפניו , והיה פר חטאת זה לכפר על מעשה העגל; וקרבנו של כהן משיח הוא (ראה וי' ד , ג) , ושם יצוה להביא את דמו אל מבית לפרכת (ע"פ וי' טז , טו) , ולא רצה עתה להכניסו שם לפנים , כי שם אמר בטעם: "אל (לפנינו: את) פני פרכת הקדש" (וי' ד , ו) , וכאן עדין לא נתקדש ולא שרתה עליו שכינה שיקרא 'פרכת הקדש'; והנה החיצון - כפנימי. והסמיכה בבניו (ראה להלן , טו) - מפני שהתאנף על אהרן להשמידו (ראה דב' ט , כ) , והוא כִּלוי בנים (ראה ויק"ר ז , א) , הוצרכו גם הם להתכפר בו. וטעם השריפה - כטעם שריפת פרה אדומה (ראה במ' יט , ה) , וסודה ידוע מן השעיר המשתלח (ראה פירושו לוי' טז , ח). (כו) מאיל המלואים אשר לאהרן - לא הזכיר בניו , והאיל הוא מלואים לכולם!? והטעם , כי יצוה הכתוב: ולקחת את חזה התנופה מאיל המלואים - בעבור שהוא לאהרן , ואין החזה ראוי לו , כי לא יהיה לבעלים; ואחר שנתן טעם , שאיננו ראוי שיהיה לאהרן , אין צורך לומר שלא יהיה לבניו , כי אחריו יזכו הם! ולמטה אמר "מאשר לאהרן ומאשר לבניו" (פס' כז) - כלומר: כאשר לוּקַח מקרבן כולם החזה והשוק , כן יקחו הם , האב והבנים , מקרבְּנות המקריבים על ידם (ראה להלן , כח). (כט) למשחה בהם - להתגדל בהם; שיש 'משיחה' לשון שררה , כמו "לך נתתים למשחה" (במ' יח , ח); "אל תגעו במשיחי" (תה' קה , טו); לשון רבנו שלמה. ואולי כן הוא , כי בעבור ששררת ישראל למשוחים היא למלך ולכהן גדול , ישאילו הלשון לכל שררה; וכן "ומשחת את חזאל למלך על ארם" (מ"א יט , טו); "ואת אלישע בן שפט... תמשח לנביא תחתיך" (שם , טז). אבל הנכון בכאן הוא: למשחה בהם - למשוח בבגדים הכהנים הגדולים מבניו , ולמלא בם את ידם להקריב הקרבנות; וכן "לך נתתים למשחה" - שנתתים להיות שלך בעבור שמשחתיך לכהן לי; וכן "אל תגעו במשיחי" - כי הנוגע בהם נוגע במשיחי יי' העתידים לצאת מהם , כמו שאמר "ומלכים מחלציך יצאו" (בר' לה , יא); "מלכי עמים ממנה יהיו" (בר' יז , טז). ויתכן שנֹאמר עוד , כי "ומשחת את חזאל למלך על ארם" (מ"א יט , טו) - שישלח לו שמן למשחו למלך , להודיעו כי דבר יי' הוא , ועשה כן אלישע במצות רבו כאשר הגיד לו שימלוך (ראה מ"ב ח , יג) , ואעפ"י שלא נכתב שם 'ומָשַח את אלישע לנביא' (ראה מ"א יט , יט ואי'). ואולי כן עשו בכורש , אשר משחוהו כמלכי ישראל בעבור שיֵדַע , כי נביא בישראל המליך אותו ויקרא את שמו בעבור יי' (ע"פ ש"ב יב , כה) , ולכך אמר "למשיחו לכרש" (יש' מה , א); ורבותינו אמרו (מגילה יב , א): וכי כורש משיח הוא וכו'. והנה כולן משיחות ממש. והכתוב שאמר "רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים" (יש' סא , א) - דרך משל , שימשיל רוח הקדש אשר תחול עליו לשמן הטוב (ראה תה' קלג , ב) , כענין "טוב שם משמן טוב" (קה' ז , א). (לא) ובשלת את בשרו במקום קדוש - לא ידענו אם הוראת שעה היא , שיהיה בשר המלואים טעון כהן בבשולו; או יהיה ובשלת - בצווי (לְאחֵר) , כמו "ומטך אשר הכית בו את היאור" (שמ' יז , ה); "ויבן שלמה את הבית" (מ"א ו , יד); כדברי רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך). וְהִצְרִיך במקום קדוש - שהן כזבחי שלמי צבור , שנאכלין לפנים מן הקלעים , ונאכלין ליום ולילה עד חצות (ראה משנה זבחים ה , ה). (לו) תעשה ליום על הכפורים - בשביל הכפורים , לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב. ומדרש 'תורת כהנים' (צו מילואים פרשתא א , טו) אומר: כפרת המזבח הוצרכה , שמא התנדב אדם דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח; לשון רבנו שלמה. והנכון , כי על הכפורים - על שני האילים שהם כפורים לאהרן ולבניו , כמו שאמר כאן "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (לעיל , לג) , ואף כי החטאת כפרה; וכתיב "כאשר עשה ביום הזה צוה יי'... לכפר עליכם" (וי' ח , לד) , כדברי רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך). (מו) לשכני בתוכם - על מנת לשכון בתוכם; לשון רבנו שלמה. ושמוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא. ויתכן שיאמר: וידעו בשכני בתוכם כי אני יי' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; כי ידעו כבודי , ויאמינו שאני הוצאתי אותם מארץ מצרים. והוא כדרך "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל" (ש"א יח , יד); "כי בוחר אתה לבן ישי" (ש"א כ , ל); "על אשר מריתם פי (בנוסחנו: את פי) למי מריבה" (במ' כ , כד); והדומים להם. אבל רבי אברהם אמר (בפירוש ב , הארוך) , כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים , רק בעבור שאשכון בתוכם; וזהו "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמ' ג , יב). ויפה פירש; ואם כן יש בענין סוד גדול , כי כפי פשט הדבר , השכינה בישראל - צורך הדיוט , לא צורך גבוה; אבל הוא כענין שאמר הכתוב "ישראל אשר בך אתפאר" (יש' מט , ג) , ואמר יהושע "ומה תעשה לשמך הגדול" (יהו' ז , ט) , ופסוקים רבים באו כן: "אוה למושב לו" (תה' קלב , יג); "פה אשב כי אויתיה" (שם , יד); וכתוב "והארץ אזכור" (וי' כו , מב).