מאגר הכתר שמות פרק כט עם פירוש רש"י

פרק כט
[רביעי] [א] וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם:
[ב] וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ג] וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם:
[ד] וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
[ה] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד:
[ו] וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת:
[ז] וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ:
[ח] וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת:
[ט] וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו:
[י] וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר:
[יא] וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[יב] וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יג] וְלָקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה:
[יד] וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא:
[טו] וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[טז] וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יז] וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ:
[יח] וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא:
[חמישי] [יט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[כ] וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[כא] וְלָקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[כב] וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב׀ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא:
[כג] וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כד] וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כה] וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה:
[כו] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הֶחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה:
[כז] וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו:
[כח] וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה:
[כט] וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם:
[ל] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ:
[לא] וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ:
[לב] וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[לג] וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם:
[לד] וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא:
[לה] וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם:
[לו] וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
[לז] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּחַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: ס
[ששי] [לח] וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:
[לט] אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[מ] וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד:
[מא] וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה:
[מב] עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם:
[מג] וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי:
[מד] וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:
[מה] וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:
[מו] וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

פרק כט
(א) לקח - כמו: קח; ושתי גזרות הן , אחת של 'קיחה' ואחת של 'לקיחה' , ולהם פתרון אחד. פר אחד - לכפר על מעשה העגל שהוא פר (ראה תנח' תצוה י). (ב) ולחם מצות וחלות מצות... ורקיקי מצות - הרי אילו שלשה מינין: רבוכה , וחלות , ורקיקין. לחם מצות - היא הקרויה למטה בעניין "חלת לחם שמן" (להלן , כג) , על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין; וכל המינין באין עשר עשר חלות. בלולות בשמן - כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן. משוחים בשמן - אחר אפייתן משחן כמין 'כי' , כ"ף יונית (ראה מנחות עה , א) , שהיא עשויה כנו"ן שלנו; כזה: נ (ג) והקרבת אותם - אל חצר המשכן ביום הקמתו. (ד) ורחצת - זו טבילת כל הגוף. (ה) ואפדת - קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו. (ו) נזר הקדש - זה הציץ. על המצנפת - כמו שפירשתי למעלה (שמ' כח , לז): על ידי הפתיל האמצעי ושני הפתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף , הוא נותנו על המצנפת כמין כובע. (ז) ומשחת אותו - אף משיחה זו כמין 'כי' (ראה פירושו לעיל , ב): נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו , ומחברן באצבעו. (ט) והיתה להם - מילוי ידים זה - לכהונת עולם; ומלאת - על ידי הדברים האלה - יד אהרן ויד בניו במינוי הכהונה. (יא) פתח אהל מועד - בחצר המשכן שהוא לפני הפתח. (יב) על קרנות - למעלה בַּקרנות ממש (ראה זבחים נג , א). ואת כל הדם - שְיָרֵי הדם. אל יסוד המזבח - כמין בליטת בית קיבול עשו לו סביב סביב , לאחר שעלה אמה מן הארץ (ראה סוכה מה , א). (יג) החלב המכסה את הקרב - הוא הקרום שעל הכרס שקורין 'טיילא' (בלעז). ואת היותרת - הוא טרפשא דכבדא שקורין 'איברש' (בלעז). על הכבד - אף מן הכבד יטול עמה. (יד) תשרף באש - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו. (טז) וזרקת - בכלי , אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן; ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד , אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע , שמתן דמם - מחצי המזבח ולמטה , ואינו עולה בכבש , אלא עומד בארץ וזורק. סביב - מפרש ב'שחיטת קדשים' (זבחים נג , ב) , שאין אלא שתי מתנות שהן ארבע , האחת בקרן זוית זו והאחת שכנגדה באלכסון , וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך; נמצא הדם נתון בארבע רוחות , לכך קרוי 'סביב'. (יז) על נתחיו - עם נתחיו , מוסף על שאר נתחים. (יח) ריח ניחח (בנוסחנו: ניחוח) - נחת רוח לפני , שאמרתי ונעשה רצוני. אשה - לשון 'אש' , היא הקטרת איברים שעל האש. (כ) תנוך - הוא הסחוס האמצעי שבתוך האזן שקורין 'טינדרום' (בלעז). בהן ידם - אגודל , ובפרק האמצעי. (כב) החלב - זה חלב הדקין או הקיבה. והאליה - מן הכליות ולמטה , כמו שמפורש בויקרא: "לעמת העצה יסירנה" (וי' ג , ט) - מקום שהכליות יועצות (ראה חולין יא , א). ובאימורי הפר לא נאמר 'אליה' , שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל , אבל שור ועז אין טעונין אליה. ואת שוק הימין - לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האימורין , אלא זו בלבד. כי איל מלואים הוא - לשון שלימות , שמושלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים , שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים (ראה תו"כ צו מילואים פרשתא א , כ); לכך אני מצריכו שוק הימין להיות לעובד העבודה למנה , וזהו משה ששימש במלואים , והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים , כמפורש בעניין. (כג) וככר לחם - מן החלות (ראה לעיל , ד). וחלת לחם שמן - ממין הרבוכה (ראה פירושו שם). ורקיק - ממין הרקיקין , אחת מעשר שבכל מין ומין. ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד , שתרומת לחמי תודה (ראה וי' ז , יד) ואיל נזיר (ראה במ' ו , יט - כ) נתונה לכהנים עם חזה ושוק , ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד (ראה להלן , כו). (כד) על כפי אהרן... והנפת - שניהם עסוקים בתנופה , הבעלים והכהן. הא כיצד? כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף (ראה מנחות סא , ב); ובזה היה אהרן ובניו בעלים , ומשה - כהן. תנופה - מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו , ותנופה מעכבת פורענות רוחות רעות; ומעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו , ומעכבת טללים רעים (ראה מנחות סב , א). (כה) על העולה - על האיל הראשון שהעלית עולה. לריח ניחח (בנוסחנו: ניחוח) - לנחת רוח , שאמר ונעשה רצונו. אשה - לאש ניתן. ליי' - לשמו של מקום. (כז-כח) וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלואים - קדשם לדורות להיות נוהגת תרומתם ותנופתם כחזה ושוק של שלמים , אבל לא להקטרה , אלא והיה לאהרן ולבניו - לאכול , חק עולם מאת בני ישראל - שהשלמים לבעלים , ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן. תנופה - לשון הולכה והובאה , 'וינטלר' בלעז. הורם - לשון מעלה ומוריד. כי תרומה הוא - החזה והשוק הזה. (כט) יהיו לבניו אחריו - למי שבא בגדולה אחריו. למשחה - להתגדל בהם , שיש 'משיחה' לשון שררה , כמו "לך נתתים למשחה" (במ' יח , ח); "אל תגעו במשיחי" (תה' קה , טו). ולמלא בם את ידם - על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה (ראה יומא ה , א). (ל) שבעת ימים רצופים ילבשם הכהן אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה - כשימנוהו להיות כהן גדול. אשר יבא אל אהל מועד - אותו כהן אשר יהיה מוכן ליכנס לפני ולפנים ביום הכפורים , וזהו כהן גדול , שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו (ראה יומא עג , א). [תחתיו מבניו - מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כהן גדול תחתיו (ראה יומא עב , ב). הכהן תחתיו מבניו - מכאן ראיה: כל לשון 'כהן' לשון פּוֹעל עובד ממש , לפיכך ניגון 'תביר' נמשך לפניו.] (לא) במקם קדוש - בחצר אהל מועד , שהשלמים הללו קדשי קדשים היו. (לב) פתח אהל מועד - כל החצר קרוי כן. (לג) ואכלו אותם - אהרן ובניו , לפי שהם בעליהם. אשר כפר בהם - כל זרות ותיעוב. למלא את ידם - באיל ולחם הללו. ולקדש (בנוסחנו: לקדש) אותם - שעל ידי המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה. כי קדש הם - קדשי קדשים; ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קדש קדשים (ראה מכות יח , ב) , שנתן המקרא טעם לדבר: משום דקדש הם. (לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה - שָנה הכתוב וכָּפל , לעכב: שאם חסר דבר מכל האמור בעניין , לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים , ועבודתם פסולה. אותכה - כמו 'אותך'. שבעת ימים תמלא את (בנוסחנו ללא 'את') ידם - בעניין הזה ובקרבנות הללו בכל יום. (לו) ופר החטאת (בנוסחנו: חטאת) תעשה בכל יום על הכפורים - בשביל הכפורים , לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב. ולפי שנאמר "שבעת ימים תמלא את (בנוסחנו ללא 'את') ידם" (לעיל , לה) , אין לי אלא דבר הבא בשבילם - האילים והלחם - אבל הבא בשביל המזבח , כגון פר שהוא לחיטוי המזבח , לא שמענו? לכך הוצרך מקרא זה. ומדרש 'תורת כהנים' (צו מילואים פרשתא א , טו) אומר: כפרת המזבח הוצרכה , שמא התנדב איש מישראל דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח. וחטאת - "ותדכי" (ת"א) - לשון מתנת דמים הנתנים באצבע קרוי 'חיטוי'. ומשחת אותו - בשמן המשחה; כל המשיחות כמין 'כי' (ראה פירושו לעיל , ב). (לז) והיה המזבח קדש קדשים - ומה היא קדושתו? כל הנוגע במזבח יקדש - אפילו קרבן פסול שעלה עליו , קִדְשוֹ המזבח להכשירו , שלא ירד. מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש - שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי , כגון דבר שלא היה פסולו בקודש: הרובע והנרבע והטריפה וכיוצא בהן? תלמוד לומר: "וזה אשר תעשה" (להלן , לח) הסמוך אחריו: מה עולה ראויה , אף כל ראוי (ראה זבחים פג , ב) - שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה , כגון: הלן והיוצא והטמא , ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן. (מ) ועשרון סלת - "עשירית האיפה" (שמ' טז , לו) , ארבעים ושלש בצים וחומש ביצה. בשמן כתית - לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר , לפי שנאמר "כתית למאור" (שמ' כז , כ) , ומשמע: למאור ולא למנחות. יכול לפוסלו למנחות? תלמוד לומר כאן: כתית - ולא נאמר "כתית למאור" , אלא למעט מנחות , שאינו צריך כתית , שאף הטחון בריחים כשר בהן. רבע ההין - שלשת לוגין. ונסך - לספלים , כמו ששנינו במסכת סוכה (מח , א - ב): שני ספלים של כסף היו בראש המזבח , ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין , נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח , ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים , ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ. (מא) לריח ניחח - על המנחות נאמר , שמנחת נסכים כולה כליל. וסדר הקרבתן: האיברים תחילה ואחר כך המנחה , שנאמר "עולה ומנחה" (וי' כג , לז). (מב) תמיד - מיום אל יום , לא יפסיק יום בינתים. אשר אועד לכם - כשאקבע מועד לדבר אליך , שם אקבענו לבא. יש מרבותינו למדין מכאן (ראה במ"ה יד; או"מ ע' 304 ) , שמעל מזבח הנחשת היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה משהוקם המשכן; ויש מהם אומרים (שם): מעל הכפרת , כמה שנאמר "ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמ' כה , כב) , ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אומר על המזבח , אלא על אהל מועד הנזכר במקרא. (מג) ונועדתי שמה - אתוועד עמכם בדבור , כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם. ונקדש המשכן בכבודי - שתשרה שכינתי בו. ומדרשו באגדה (זבחים קטו , ב): אל תקרי בכבודִי אלא 'בכבודַיי' - במכובדים שלי; כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו , וזהו שאמר משה: "הוא אשר דבר יי' לאמר בקרבי אקדש" (וי' י , ג); והיכן דבר? ונקדש בכבודי. (מו) לשכני בתוכם - על מנת לשכון אני בתוכם.