מאגר הכתר שמות פרק כט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק כט
[רביעי] [א] וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם:
[ב] וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם:
[ג] וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם:
[ד] וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
[ה] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד:
[ו] וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת:
[ז] וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ:
[ח] וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת:
[ט] וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו:
[י] וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר:
[יא] וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[יב] וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יג] וְלָקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה:
[יד] וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא:
[טו] וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[טז] וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יז] וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ:
[יח] וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא:
[חמישי] [יט] וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
[כ] וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[כא] וְלָקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[כב] וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב׀ הַֽמֲכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא:
[כג] וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כד] וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כה] וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה:
[כו] וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הֶחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה:
[כז] וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו:
[כח] וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה:
[כט] וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם:
[ל] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ:
[לא] וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ:
[לב] וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
[לג] וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם:
[לד] וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא:
[לה] וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם:
[לו] וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
[לז] שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּחַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: ס
[ששי] [לח] וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:
[לט] אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם:
[מ] וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד:
[מא] וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה:
[מב] עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם:
[מג] וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי:
[מד] וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:
[מה] וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:
[מו] וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

פרק כט
(א) לקח פר אחד - הנה זה בא כמו ה'שלם'. תמימים - שב אל השלשה: לפר ולאלים (בנוסחנו: אילם); שלא יהיה בהם מום. (ב) ולחם מצות - בלא שמן; וחלות מצות בלולות בשמן. שני עשרונים החלה (ראה וי' כד , ה). ויש אומרים , כי לחם מצות - עגול , והחלה - מרובעת. ורקיקי - פירושו כמשמעו; כי החלה - עבה. סלת - הת"ו לשון נקבה , כי כן כתוב "ואפית אותה" (וי' כד , ה). ויש אומרים , שסלת - מגזרת "מסלה" (יש' יא , טז) , בדרך רחוקה. ורבי יונה הספרדי המדקדק אמר (השרשים: 'סלה') , שהיא מגזרת "סִלָּה" (איכה א , טו); גם זה איננו שוה (ע"פ אס' ה , יג). (ד-ה) ורחצת אותם במים - טעמו: וכבר רחצת אותם במים; ורבים הראיתיך כזה. ואחַר: והלבשת את אהרן. (ח) ואת בניו תקריב - אל פתח אהל מועד , כאשר הקרבת את אביהם , אחר שרחצתם במים (ראה לעיל , ד); והכתוב אחז דרך קצרה. (ט) וחבשת - מגזרת "ולא חובשו" (יש' א , ו). ומלאת יד אהרן... - בשבעה ימים. (יא-יג) ושחטת את הפר - משה שחטו; והוא לקח מדמו - ולא כל דמו , ונתן על קרנות המזבח. ואת כל הדם הנשאר - שפך אל יסודו , והקטיר האימורים. (יד) ולקח אחד מבני אהרן בשר הפר ועורו ופרשו , ושרפו מחוץ למחנה. וטעם חטאת - כיפור חטאת אהרן ובניו. (טו) אין הפרש בין וסמכו אהרן ובניו ובין "וסמך אהרן ובניו" (להלן , יט). (יז) ורחצת קרבו וכרעיו - יצוה; וכן משפט כל כהן גדול. (יח) וכל האיל - עשהו מוקטר על המזבח כולו עולה. ויש אומרים , כי העולָה - לכפר על העולה על הרוח (ע"פ יח' כ , לב) , והחטאת - במעשה. (כ-כא) תנוך - ידוע; גם כן בהן. והנה הִזה מדם האיל אשר על המזבח , שהוא קדוש , עם שמן משחת הקודש , על אהרן ועל בגדיו , והנה הם קדושים. והטעם , כטעם "וַתַגע לרגליו" (שמ' ד , כה); כי גם האיל - כיפור; וכן אמר הכתוב "כי הדם הוא בנפש יכפר" , "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" (וי' יז , יא). (כב) יותרת הכבד - שהיא יְתֵרָה עמו. כי איל מילואים - יש מפרשים , כי נקרא כן בעבור בֹהן היד (ראה לעיל , כ). והנכון , שזה תחילת ימי המילואים , והטעם: מִלּוּא היד (ראה לעיל , ט). ויש אומרים: נקרא כן , בעבור "על כפי אהרן ועל כפי בניו" (להלן , כד). (כד) והנה על כפי אהרן - כפות ידיו שתיהן; וכן בניו. והנפת אותם - כמו "ויבן שלמה את הבית" (מ"א ו , יד); והטעם , שתצוה שיניפו האמורים; או: תניפם והם בידם. והאמת , שיניף אהרן ובניו. (כו) החזה - ידוע. והנפת אתו - משה יניפנו. למנה - חלק , כמו "מנה אחת" (ש"א א , ה). (כז-כח) וקדשת את חזה התנופה - והטעם: כל תרומה שיביאו בני ישראל; והיא נקראת 'זבח שלמים'. וטעם 'שלמים' - שאיננה על חטאת , רק להתמיד שלום המֵרים. או פירושו , שהיא שלימה; כי החטאת - חסרון בנשמה. (כט) ולמלא בם את ידם - במות הכהן הגדול. (ל) ושבעת ימים ילבשם הכהן - ולא יפשוט אותם לילה ויום. (לא) ובשלת את בשרו - שיצוה למי שיבשל אותו. (לב) ואת בשר האיל - עם השוק (ראה לעיל , כז); וזה הכלל: כולו , חוץ מהחזה והאמורים. (לג) ואכלו אותם - כל אשר כּוּפַּר באמורים. וטעם לא יאכל - שלא יאכלנו לוי או ישראלי. (לה) ה"א אותכה - נוסף , כה"א "לשאת אתו בָּהֵמָּה" (שמ' ל , ד). וטעם זה הפסוק - לבאר שבעת ימים. (לו) ופר חטאת תעשה בכל יום מהשבעה , על המזבח , כְּפַר החטאת הנזכר (לעיל , י - יד). וחטאת על המזבח - פירושו: תקריב חטאת בעדו ותכפר עליו. והנה שב המזבח ככהן , וימשחנו בשמן המשחה; והטעם: לכפר על אדמת המזבח , כי מי ידע מה עבודה היתה לפנים על אדמת המזבח. והמפרשים אמרו (ראה ת"א) , כי וחטאת - כמו "וטהרת" (במ' ח , ו); וכן בכפרך. (לז) וטעם שבעת ימים תכפר - כאשר תכפר שבעת ימים על המזבח , וכבר משחת אותו (ראה לעיל , לו) , אז יהיה המזבח קודש קדשים; והטעם: קדש כאחד הקדשים; כי הפרש יש בתוספת הה"א. על כן תעו הגוים בפירוש "ולמשוח קדש קדשים" (דנ' ט , כד) , ופירושו באמת: על המזבח; כאשר הראיתיך בספר דניאל. כל הנוגע במזבח יקדש - טעמו , שלא יגע בו זר , כי אם הכהן שהוא קדוש. ורבים פרשוהו (ראה רש"י ורס"ג תורה): כל דבר שיגע בו , הוא קודש לשם. (לח) וזה אשר תעשה - וזה הקרבן. שנים ליום - בכל יום ויום; וכן "פר חטאת תעשה ליום" (לעיל , לו). ופירוש ליום - בבקר ובערב (ראה להלן , לט). (לט) בין הערבים - מפורש (שמ' יב , ו). (מ) רבע או "רביעית" (במ' כח , ה) - אחד הוא. יש אומרים (ראה רש"י) , כי טעם נסך - להיותו מזוג במים; ודבר הקבלה (ראה סוכה מח , א) אמת. (מא) תעשה לה - לעולת הערב. (מב) אהל מועד - הנה פירושו: אשר אועד לכם. לדבר אליך שם - רמז למשה לבדו. (מג-מד) ונועדתי שמה - הנה רמז למקום התפילה. ונקדש בכבודי - והאהל יהיה נקדש בכבודי , שיהיה בתוכו; על כן אקדש האהל והמזבח ואהרן ובניו הכהנים. והטעם , כי כבודי יקדשם. (מה) ושכנתי בתוך בני ישראל - זה רמז להיות השבטים על ארבע רוחות , ומחנה הלוים באמצע , ומחנה שכינה , שהוא המקדש , בתוך מחנה הלוים; ועוד יתברר לך זה הדבר (שמ' לג , יז). (מו) וטעם לשכני בתוכם - כאשר פרשתי לך בפסוק "תעבדון את האלהים" (שמ' ג , יב): כי הוצאתים , לעשות לי מקדש ואשכון בתוכם. וטעם "והייתי להם לאלהים" (לעיל , מה) - באמונת הלב; והם חייבים לעבוד אותי.