מאגר הכתר שמות פרק כט עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק כט
(הקדמה) (חלק שני: "וזה הדבר אשר תעשה להם" וגו' עד "כי תשא"; כט , א - שמ' ל , יב). (א) פר - הוא בן שתי שנים; ו'איל' הוא משנכנס בשנה השנית שלשים ואחד יום (ראה משנה פרה א , ב - ג; מש"ת מעשה הקרבנות א , יד); וזה כולו לפי הוראת אלו השמות. (ב) לחם מצות - עניינם ידוע. ולא היה בהם שמן כלל , והיו באים מסלת חטים. וחלות מצות בלולות בשמן - הנה היה בולל הסלת בשמן , ואחר כך לש אותו במים. ורקיקי מצות משוחים בשמן - היה עושה מצות רקיקות ולש אותן במים , ואחר העשותן היה מושח אותן בשמן (ראה משנה מנחות ו , ג). והנה יתבאר , שמספר כל מין ומין מאלו היה עשרה (ראה שם ז , ב) - לפי שכבר ירים חלה אחת מכל מין , כמו שיתבאר אחר זה (להלן , כג) , והתרומה היותר גדולה שמצאנו בתורה היא אחד מעשרה (ראה במ' יח , כו; מנחות עז , ב). (ג) והנה הביא יחד הפר והאילים והחלות , אעפ"י שהם קרבנות חלוקים , כמו שיתבאר (להלן , יד , יח , כב) , מפני שבקִבוצם תִשלם הקדושה לאהרן ולבניו; וראוי שיהיה הכל מוכן מראשית הענין , כדי שימָצא בזה הפועל השלמות בכל אופניו. (ד) אל פתח אהל מועד - רוצה לומר: מְבֹא אהל מועד , והיא העֲזרה כולה , רוצה לומר: חצר אוהל מועד; וכן "פתח דבריך יאיר" (תה' קיט , קל) - רוצה לומר: מְבֹא דבריך והתחלתם. (ה-ו) והלבשת את אהרן את הכתנת - אין ספק שכבר לבשו תחלה המכנסים; אמנם לא זכרה התורה זה , להתרחק מהזכיר דבר ערוה. ואחר לבישתם הכתנת יחגרו אבנט אהרן ובניו , כמו שאמר אחר זה "וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו" (להלן , ט). ואהרן ילבש אחר זה מעיל האפוד , ואחר כן האפוד; וחוגר בחשב האפוד על המעיל , וזהו אמרוֹ: ואפדת לו בחשב האפוד; ועליו ישים החשן ובו יתן האורים והתומים , כמו שנזכר בסוף סדר 'צו': אמר שם "ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (וי' ח , ח). ואחר כן ישים המצנפת על ראשו , ואחר כן יתן נזר הקדש על המצנפת , והוא ציץ הזהב; והציץ היה מול פניו , כמו שאמר בפרשת 'צו': "וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש" (שם , ט). (ז) ויצקת על ראשו - הנה היה יוצק משמן המשחה על ראשו מעט. ומשחת אותו - כבר יתבאר (בה"מ שמ' ל , לא) , ששמן המשחה לא נעשה ממנו שיעור רב , והוא היה לדורות , לא נעשה זולתו ולא יֵעשה. ולזה הוא מבואר , שזאת המשיחה לא היתה אלא בחלק מועט על הראש. והיתה המשיחה שם בצורת כ"ף יונית , כמו שהיו מקובלים רבותינו ז"ל (כריתות ה , ב) מהנביאים שראו זאת המשיחה בעיניהם. (ח) ואת בניו תקריב - רוצה לומר , שיביאם בחצר אהל מועד. וזה אמנם היה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים , כי אז הוקם המשכן (ראה שמ' מ , יז). (ט) והיתה להם כהונה לחקת עולם - רוצה לומר , שאחר זה לא יצטרכו לכמו זה הפועל לחדש להם כהונה , אבל יהיו בניהם אחריהם לדורותם כולם כהנים. ואולם לכהונה גדולה תצטרך משיחה , וזה תמיד (ראה כריתות ה , ב); כי לא יתכן שיהיו בני הכהן הגדול כהנים גדולים , כי לא יהיה שם כי אם כהן גדול אחד. או ירצה בזה , כי בזאת הלבישה תהיה להם כהונה תמיד , לא כשלא יהיו לבושים אלו הבגדים , כי אז הם במדרגת זרים לעבוד עבודתם (ראה מש"ת כלי המקדש י , ד). ומלאת יד אהרן ויד בניו - רוצה לומר , שתשלים ידם ויכלתם לעבוד זאת העבודה אשר יעבדו בה באלו הקרבנות שתקריב עליהם , כי אחר זה יהיה להם רשות ויכולת לעבוד עבודתם. (י) והקרבת את הפר לפני אהל מועד - הוא החלק מחצר אהל מועד שהיה בו מזבח העולה , כי אותו החלק ממנו היה לפני אהל מועד (ראה שמ' מ , ו) , לא מה שהיה ממנו לצדדי אהל מועד ולאחריו. וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר - הנה מזה המקום נלמד , שהסמיכה היא בשתי ידים; ושהסמיכה יחוייב שתהיה בבעלים , ולא נֹאמר בזה הענין ששלוחו של אדם כמותו (ראה משנה מנחות ט , ח); ולזה דקדקה התורה שיהיו אהרן ובניו כולם סומכים את ידיהם על ראש הפר. וענין זאת הסמיכה היתה להעיר על שהחטאים נפרדו מהם וכאלו הושמו על זה הבעל חיים. והוא מבואר , שהנרצה בזה לא יִשלַם בסמיכה לבד , אבל בתשובה , ואמנם היתה הסמיכה מעירה על התשובה. וכן ראוי שתבין הענין בכל הסמיכות שהיו על הקרבנות , ולזה היה בלתי ראוי שתֵעשה על יד שליח . (יא) ושחטת את הפר לפני יי' פתח אהל מועד - כבר יתבאר במה שיבא (ראה פירושו לוי' א , ד) , ששחיטת החטאת היתה בחצר אהל מועד בחלק הצפוני , במה שהיה ממנו לפני אהל מועד. והנה לא היתה זאת השחיטה כשרה בזר , כמו הענין בשחיטת שאר הקדשים (ראה משנה זבחים ג , א) , לעוצם זה הענין וגדולתו. וכן תמצא בעבודת יום הכפורים , שלא היתה השחיטה כשרה בזר , אבל היה הכהן הגדול הוא השוחט (ראה יומא עג , א). ואמרוֹ לפני יי' - ירצה בו , שיהיו פני השוחט לצד קדש הקדשים (ראה משנה תמיד ד , א). (יב) ולקחת מדם הפר ונתת (בנוסחנו: ונתתה) על קרנות המזבח באצבעך - רוצה לומר: אצל קרנות המזבח. והנה תמצא לשון התורה במתן דם החטאת , שהוא תמיד "על קרנות המזבח" (וי' ח , ט ועוד) , ומתן דם העולה הוא "על המזבח סביב" (וי' א , ה ועוד); וזה דבר מצאנוהו נכפל תמיד בתורה בזה האופן. ולפי שמצאנו בעולת העוף וחטאת העוף , שדמם הוא נִתן "על קיר המזבח" (וי' א , טו; ה , ט) , ידענו שאין הזריקה על המזבח או על קרנותיו , אבל היא על דפני המזבח. והנה דפני המזבח היו נחלקים לשני חלקים: החלק העליון הוא המתואר בשהוא 'אצל קרנות המזבח' , כי הם היו בעליונו; והחלק התחתון הוא המתואר בשהוא 'אצל המזבח'. ולזאת הסבה ידמה שיהיה הֵחָלֵק המזבח , כדי שיהיו קצת הדמים למעלה וקצת הדמים למטה; וזה היה לסבות , יתבארו בגזרת השם במה שיבא (ראה פירושו וי' ח , לד) . והנה היה טובל אצבעו בדם ונותן על קרן אחת בחצי העליון מהמזבח , כי הקרנות היו כלות שם אל ארבע קרנות נִכָּרוֹת ונפרדות זו מזו; ואולם הקרנות אשר בחצי התחתון היו כלות אל היסוד שמחבר אותם כולם. והנה היו בחטאת ארבע מתנות , מתנה אחת בכל קרן , בחודה; והיה על כל הזאה טבילה באצבע (ראה מש"ת מעשה הקרבנות ה , ז - ח) , להורות על הפָּרד אלו הקרנות. והנה היה זה הענין מיוחד בחטאת , לפי שהוא בא לכפר על החטאים הגדולים , וסבת החטאים הוא החֹמר , אשר יִכלה ויִפָּסד וישוב ליסודותיו שהם ארבע , כמו שהתבאר ב'טבעיות'; וכאלו היה זה הערה לעזוב אלו הדברים החמריים , אשר סופם אל ההפסד. ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח - הנה זאת השפיכה היתה אצל קרן מערבית - דרומית , כי הצד ההוא הוא היותר נכבד , והוא גם כן אשר בחרתהו התורה בהגשת המנחה וחטאת העוף ועולת העוף כמו שיתבאר בספר ויקרא (ראה פירושו לוי' ו , ז; ה , ח - ט; א , טו) , ושם תתבאר הסבה למה היה זה הצד הנבחר. ועוד , כי מפני שאצל הקרן ההוא היתה ההזאה האחרונה (ראה משנה זבחים ה , ג) , הנה הוא מבואר ששם ראוי שישפכו שְיָרי הדם , ביסוד אשר בצד ההוא , כי הוא ראוי לזה כמו שאר חלקי היסוד , ולזה אין ראוי שיסורו ממנו לשפוך שירי הדם אל חלק אחר מהיסוד. ולזאת הסבה היו בקרן ההוא נקבים יכנס בהם הדם (ראה משנה מידות ג , ב) , כי לא יאות שיהיה זה המקום הנכבד מטונף בטנוף זוהמת הדם. והנה היתה הכונה בזה להרחיק ישראל מאכילת הדם , ולזה היה כל דם הקרבנות נשפך במזבח; ולא הותר להם לאכול בשר במדבר אם לא בשיעשו מהבעל חיים ההוא קרבן שלָמים (ראה וי' יז , ה; חולין טז , ב); והיה המזבח אוכל החֵלב והדם עד שלא היה להם חלב ודם שיוכלו לאכלו , כי לרוב הסתבכותם באכילת אלו המאכלים הנמאסים לבוחני האמת , לא יוכלו להפרד מזאת התכונה הפחותה כי אם בזה האופן , כמו שנבאר בגזרת השם במה שיבא (וי' יז , יא - יג). והנה היה בזה תועלת שני , והוא להעיר שישתמשו בדברים החמריים לעבודת השם יתעלה , ולזה היתה שפיכת שאר הדם אצל החלק המערבי , שהוא כנגד קדשי הקדשים , ולפאת דרום , שהוא הימין; כאלו יעיר בזה אל שישים מנהגו בפעולות הגופיות אל הימין מהם , שהוא המכוון , והוא לעבודת השם יתעלה. (יג-יד) והנה הקטיר מהפר המזבחה החלבים שזכר ויותרת הכבד , כמנהג כל חטאת (ראה וי' ד , ח - ט); ושאר הפר עם עורו ועם פרשו צוה לשרוף חוץ למחנה כמשפט חטאת הכהן שהיא נשרפת , כמו שתתבאר הסבה במה שיבא (ראה פירושו וי' ח , לד). (טז) וזרקת על המזבח סביב - הנה זאת הזריקה היתה למטה , בחצי התחתון מהמזבח , כמו שזכרנו במה שקדם (לעיל , יב). והיה נותן שתי מתנות בשני זויות האלכסון , באופן שתהיה כל מתנה מהם מתפשטת בשתי רוחות , ובזה האופן תהיה הזריקה סביב (ראה זבחים נג , ב). (יז) ואת האיל תנתח לנתחיו - הם נתחי הבהמה הראשונים אשר תֵחלק אליהם הבהמה , לא הנתחים שיחלקו אליהם נתחי הבהמה. וכבר יתבארו אלו הנתחים איך הם , במה שיבא עם זכירת ענין העולה בפרשת 'ויקרא' (וי' א , ו) בגזרת השם. (כ) ונתת (בנוסחנו: ונתתה) על תנוך אוזן אהרן - הנה זה היה באופן כריתת ברית (ראה שמ' כד , ו - ח); וזה , שקצת הדם נתן על אהרן ועל בניו באלו המקומות הנזכרים , וקצתו על המזבח. והנה היתה זאת הנתינה באלו המקומות הנזכרים , כי האוזן הוא כלי השמיעה , והידים והרגלים הם כלי העשייה , כי ברגלים תהיה ההליכה , ובידים תעשינה העבודות. וכאלו העירם בזה , שישתדלו לשמוע ולהבין הדברים אשר בהם ישיגו השם יתעלה , וישתדלו לעשות אלו העבודות אשר יישירום אל זה. ולזה היתה ההזאה על האברים האלו אשר לפאת ימין; והנרצה בזה , שתהיה שמיעתם ועשייתם ביותר נבחר שבדברים לעבוד השם יתעלה. (כא) ולקחת מן הדם אשר על המזבח - רוצה לומר: הדם אשר אצל המזבח , שזרק קצתו עליו; ומהנשאר ממנו יקח , ומשמן המשחה - שיתבאר אחר זה אופן עשייתו (ראה שמ' ל , כג - כה) - להזאה על אהרן ועל בניו ועל בגדיו ועל בגדי בניו; ובזה האופן יִקדשו הם ובגדיהם. (כב) ולקחת מן האיל החלב והאליה וגו' - הנה זה האיל היה במדרגת שלמים (ראה תו"כ צו מלואים פרשתא א , כ) , ולזה היה המזבח אוכל קצתו והבעלים קצתו והמקריב קצתו (ראה להלן , כז - כח). וכבר נבאר בגזרת השם מה היא האליה אצל המאמר בקרבנות (וי' ג , ט). ושוק הימין היה נאכל למזבח בזה הקרבן שהוא כמו שלמים , ולא ימצא כן בזולתו; והנה היה זה להעיר על הענין בעצמו שכוון בנתינת הדם על תנוך האזן הימנית ועל בהן היד הימנית ועל בהן הרגל הימנית (ראה לעיל , כט) , ולזה נתן הסבה בזה ואמר: כי איל מלואים הוא - רוצה לומר , שבו ימלא ידם לכהן ולשרת לפני יי'. (כד) ושמת הכל על כפי אהרן וגו' - רוצה לומר , שהאמורים הנזכרים (לעיל , כב) והחלות הנזכרות (לעיל , כג) ישים על כפי אהרן ועל כפי בניו; על כפי אהרן ראשונה , ואחר כך על כפי כל אחד מבניו. ומשה היה משים ידיו תחת כפיהם ומניף , להעיר כי משה , שהיה אמצעי בינם ובין השם יתעלה , יקרב אותם אל השם יתעלה , וכאלו יקח זאת המנחה מידם באמצעות משה. וענין זאת התנופה יתבאר בשלמות בפרשת 'צו' (ראה פירושו וי' ח , לד). (כו) והחזה הרים לשם יתעלה , והיה למשה למנה , שהיה כהן בזאת העבודה; והוא אבי הכהונה והמוליד אותה , כי ממנו נסתעפה לאהרן ולבניו , כמו שנתבאר בזה המקום. (כז-כח) וקדשת את חזה התנופה - ידוע ממה שקדם (לעיל , כב - כה) , כי שוק הימין מאיל המלואים הוקטר המזבחה; והנה הרצון בזה , שהחזה והשוק נתקדש מזה האיל , שהוא שלמים , באופן שלא יאכלו אותם הבעלים; והיה החזה והשוק משלמי ישראל לאהרן ולבניו לחק עולם , כמו שנעשה בזה האיל , שהיה שלמים. והנה לא היה החזה והשוק מאיל המלואים למשה , לפי שכבר הביא ההכרח שיהיה השוק קרב , כמו שזכרנו (לעיל , כב). ולפי שאמר לאהרן ולבניו , למדנו שהכהן הגדול נוטל חלק בראש , כי הוא קודם לבניו. וכן למדנו בענין העבודה שהוא קודם לבניו , ממה שאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמ' כז , כא; ראה משנה יומא א , ב). (כט-ל) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו - הם בגדי כהן גדול שנזכרו במה שקדם (שמ' כח). והרצון באמרו יהיו לבניו - לאחד מבניו , כי לא יהיה שם כי אם כהן גדול אחד. למשחה בהם - בשמן המשחה; ובהם ימלאו ידם לשרת בקדש. שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו - למדנו מזה , שהכהן הגדול , כשהיו מקדשין אותו , היה לובש בגדי כהן גדול ופושטן ולובשן למחר , עד שימלאו לו שבעת ימים; ובכל יום ויום מאלו השבעה ימים היה נמשח בשמן המשחה , שנאמר: ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם , ואחר כן באר ששבעת ימים ילבשם , וזה לאות שכבר ימָשח בהם באלו השבעת ימים. ולפי שכבר אמר למשחה בהם ולמלא בם את ידם , למדנו מזה , שכיון שלבש אותם פעם אחת ונמשח , אם עבד - עבודתו כשרה , כי נמלאת ידו לשרת (ראה תו"כ אמור פרשתא ב , ב). והנה בניו הם הכהנים ההדיוטים , והנה יבחרו מהם היותר ראוי לכהונה גדולה. וראוי שתדע , שאם היה בנו ראוי , הנה הוא קודם לכל אדם , כי המחזיק במעלה , אין ראוי לעשקה ממנו מה שהתמיד להיות ראוי לה , אעפ"י שימָצא יותר ראוי לה ממנו (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ה פרק ח , ה). (לא) ובשלת את בשרו במקום קדוש - הוא העֲזרה. (לב) פתח אהל מועד - הוא חצר אהל מועד , והוא לפנים מן הקלעים , כמו שנתבאר במה שקדם (לעיל , ד). (לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם - בעבור שזכר שאהרן ובניו יאכלו בשר האיל והלחם אשר בסל (ראה לעיל , לב) , שהיה במדרגת שלמים באלו הקרבנות , זכר עם זה שאותם הקדשים אשר כופר בהם , והם החטאת והאשם , כי הם הבאים לכפרה , יאכלו גם כן אהרן ובניו; והוא מצות 'עשה' , לפי שכבר נתן בזה הסבה הכוללת והיא הכפרה שהיתה בהם. ולזה למדו רבותינו ז"ל (פסחים נט , ב) מזה המקום , שבאכילת הכהנים הקרבנות הבאים לכפרה יתכפר לבעלים , ובספרא (תו"כ שמיני פרשתא א פרק ב , ד) למדו זה ממה שאמר "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה" (וי' י , יז); והנה תתבאר הסבה בזה בגזרת השם בענין הקרבנות (ראה פירושו וי' ח , לד). והנה אמרוֹ למלא את ידם לקדש אותם שב אל מה שהיה בו המאמר תחלה , והוא אמרוֹ "ואכל אהרן ובניו את בשר האיל" וגו' (לעיל , לב); וזאת האכילה תהיה למלא את ידם , בדרך שיהיה להם כח לשרת בקדש. והנה בארנו אמרוֹ ואכלו אותם אשר כופר בהם בזה האופן שזכרנו , לפי שאם היה שב אל "בשר האיל" ו"הלחם" (שם) , היה בזה המאמר כפל ומוֹתר. או תהיה הכונה בזה , באמרו למלא את ידם ולקדש אותם - בעבור מִלוּא ידם וקדושתם יאכלו אלו הקדשים , ואמנם מי שאין ידו מלאה בזה האופן , והם מי שאינם כהנים , לא יוכלו לאכול מאלו הקדשים; ויהיה שב אל מה שאמר: ואכלו אותם אשר כופר בהם , ותהיה הלמ"ד תמורת 'בעבור' , וכמוהו ימָצאו רבים בלשוננו. ויהיה הרצון באמרו וזר לא יאכל כי קדש הם - רוצה לומר: מי שאינו כהן , כי הוא זר אצל כהונה. (לו) ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים - רוצה לומר: בכל יום מהשבעת ימי המלואים , כי בכל יום יעשה כמו אלו הקרבנות שזכר בזאת הפרשה. והנה זכר החטאת - לפי שכבר יחשב שלא יצטרכו לפר החטאת כי אם ביום הראשון , ובו תִשלם להם הכפרה , ולזה זכר שבכל יום ויום יקריבו פר חטאת. וחטאת על המזבח - רוצה לומר , שיזה מדמו עליו. ומשחת אותו לקדשו - הנה זאת המשיחה היא משמן המשחה , והיא כמו 'כִי' יוָנית (ראה כריתות ה , ב). (לז) כל הנוגע במזבח יקדש - הנה יקָרא 'הנוגע במזבח' מה שדרכו שיהיה נוגע במזבח , והם הדברים הראויים לו , כי הם לבדם המתוארים בזה התאר; ובא בזה המאמר להרבות מה שהיה מהם נפסל משבא לעזרה , כמו טמא , ויוצא , ולן , וכיוצא בהם (ראה משנה זבחים ט , ב). ואין ראוי שיובן שיהיה הרצון , שיקדש הנוגע במזבח ממה שלא היה ראוי לו כלל , כגון בהמה טמאה ובעל מום ומה שידמה להם , כי אין זה ממה שראוי שיתואר בשהוא נוגע במזבח , כי אינו ראוי לו כלל. וראוי שלא תעלם ממנו הסבה בסדור אשר באלו הקרבנות. וזה , כי החטאת היה קרב ראשונה , לכפרה; וחלק מועט ממנו היה קרב לשם יתעלה (ראה וי' ד , ח - יב) , כי הבעלים הם בלתי ראויים שיקח מהם השם יתעלה מנחה ודורון (ראה זבחים ז , ב). ואחר שנתכפר להם יקריבו עולה , שהיא כולה לשם יתעלה (ראה וי' א , ח - ט) , להורות שהם מתקרבים לעבודת השם יתעלה. ואחר העולה יבא הקרבן שהוא במדרגת השלמים , שקצתו קרב לשם יתעלה וקצתו לכהנים וקצתו לבעלים (ראה וי' ז , כח - לד) , להורות שהם באהבה עם השם יתעלה , עד שיאכלו על שולחן אחד. (לח) וזה אשר תעשה על המזבח - רוצה לומר: ממה שיעשה בו תמיד; ואולם שאר הדברים , אשר יעשו עליו לעתים מה מהשנה , יתבארו במה שיבא (במ' כח - כט). (לט) בין הערבים - רוצה לומר: בין שני העֲרָבִים (ראה בה"מ שמ' יב , ו) , והוא חצי היום; והנה תהיה עשייתו מחצי היום ואילך עד שקיעת השמש (ראה משנה פסחים ה , א). ולפי שאמר: ואת הכבש השני תעשה בין הערבים - למדנו שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר , כדי שיהיה תמיד של בין הערבים שני. ואמנם אם נתחנך המזבח , הנה יעשה תמיד של בין הערבים אעפ"י שלא נעשה תמיד של שחר ביום ההוא , שהרי הוא שני אצל המזבח (ראה משנה מנחות ד , ד). (מ) בשמן כתית - רוצה לומר , שכותשין הזתים ונותנין אותן בסל , והשמן היוצא הוא שמן כתית. והנה זה התנאי אינו לעכב , אלא למצוה. וזה יתבאר ממה שאומר , והוא , שכבר נאמר בענין שמן המנורה "כתית למאור" (שמ' כז , כ) - למדנו מזה , כי למאור לבד יצטרך "כתית" , לא למנחות (ראה משנה מנחות ח , ה). ועוד , שבשאר המנחות לא זכרה התורה זה התנאי , כמו שתמצא זה במנחות הנזכרות בפרשת 'ויקרא' (וי' ב) ובפרשת 'פנחס' בענין המנחות הבאות עם המוספין (במ' כח - כט) , וזה לאות כי לא תקפיד התורה בענין השמן הבא עם המנחות שיהיה כתית. והנה הענין בעצמו יחייב זה , וזה , כי למנורה ראוי שתקפיד התורה שיהיה שמן כתית , כדי שיהיה נאות להעלות נר תמיד; ואולם השמן הבא עם המנחות , לא היו משתמשין בו בדבר יצטרך להקפיד בו שיהיה כתית , וזה מבואר מאד. רובע ההין - היא שלשת לוגין. (מא) לריח ניחוח אשה ליי' - אחשוב שהרצון בזה: הריח החזק , לעורר המקריב להתבונן בענין הקרבנות האלו למה היו , כדי שיגיע בהם התועלת המכוון , והוא: הגעת הנבואה למי שהוא ראוי לה מהכהנים; כמו שהיו הפעמונים במעיל האפוד לזאת הסבה , כמו שזכרנו במה שקדם (שמ' כח , לג - לה). וכבר בארנו איך יהיה מָבֹא בענין הקרבנות האלו להגעת הנבואה בפרשת 'נח' (ראה חקירה בענין הקרבנות , בקובץ תועלות לרלב"ג , בר' ח). (מב) פתח אהל מועד - הוא העֲזרה , כמו שקדם (לעיל , ד). לפני יי' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם - הוא קדש הקדשים , אשר היה מעיר אל ענין הגעת הנבואה , כמו שזכרנו במה שקדם (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , כה , א - כז , יט). ומשם היה נראה רושם מוחש בעת הגעת הנבואה למשה , כמו ענן ומה שידמה לו , להורות על הכונה במה שהיה שם , אשר , עם הוראתו על מציאות הצורות הנבדלות , היה מורה על השפע האלהי אשר בו תהיה הנבואה. והנה זכר זה בזה המקום , להורות על שעיקר הכונה בענין הקרבנות הוא להגיע הנבואה. (מג) ונקדש בכבודי - רוצה לומר , ששם יראה כבודי. (מה-מו) ושכנתי בתוך בני ישראל - רוצה לומר , שתדבק השגחתי בהם במה שיקנו מהשלמות בסבת המשכן והעבודה הנעשית בו , ואהיה להם למנהיג , להצילם מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד מערכת הכוכבים , באמצעות ההודעה אשר תבא להם בהם מצד הנבואה. ואז יתבאר להם , בראותם השגחתי הדבקה בהם , כי אני יי' אלהיהם , אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על צד ההשגחה הפרטית.