מאגר הכתר שמות פרק לא עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק לא
(ב) בצלאל - הוא הקרוא בשם , והיא מעלה גדולה; וכן "ונקראה בשם" (אס' ב , יד). ודְבַר בצלאל שלא היה בן עשר שנים - פרשתיו בפסוק "והנה אהרן וחור" (שמ' כד , יד). (ג) וטעם בחכמה בתבונה (בנוסחנו: ובתבונה) ובדעת - שהיה חכם גדול , וידע כל סוד סתום. כי אין ראוי לעשות מלאכת קודש הקדשים , רק מי שהוא מלא חכמה; כי בדעתו סוד מדת המשכן , ידע סוד עוביו. גם זה יורה שלא היה נער (ראה פירושו לעיל , ב) , כי מתי למד כל חכמה? ואין טענה משלֹמֹה (ראה מ"א ג , ז) , כי אין מפורש בכתוב בן כמה שנים מלך; והוא לא בקש חכמה , רק חכמת המשפט , להיות לו לב חכם לשפוט (ראה שם , ט). ובפירוש משלי (א , ב) פירשתי ההפרש בין חכמה ודעת ותבונה. וטעם ובכל מלאכה - בעבור שיִמָצא חכם גדול בכל חכמה , ולא ידע לתקן מלאכה אחת; ובצלאל היה גם חכם בכל מלאכה; על כן תוספת ו"ו ובכל. (ד) וטעם לחשוב מחשבות - להוציא דברים חדשים מדעתו בכח מחשבתו , בזהב ובכסף ובנחשת. (ה) ובחרשת אבן - אומנות; כי 'חָרָש' יקרא על האבנים והעצים. וטעם ובחרשת עץ - על כל דבר עשוי מעצי שטים. וטעם לעשות בכל מלאכה - על כל אורג ורוקם , כי כן כתוב (ראה שמ' לה , לה). ויאמר הגאון (ראה רס"ג שמות ע' רנד - רנה) , כי נבחרו אלה שניהם , בעבור ששבטם נמשל לאריה (ראה בר' מט , ט ודב' לג , כב) , ובית השם היה דומה לאריה (ראה משנה מידות ד , ז). וזה דרך דרש; כי מה טעם לשאלה הזאת , למה נבחרו אלה?! בעבור שלא היה בדורם כמוהם! (י) ואת בגדי השרד - הם הבגדים שיכסו בהם כלי הקודש בנסוע הארון (ראה במ' ד , ה ואי'). ויתכן להיות פירוש השרד - כמו 'הנסיעה'; וקרוב מעט מגזרת "שריד ופליט" (יהו' ח , כב). (יג) וטעם אך - בעבור שצִוָם מלאכת השם לעשות , אמר הכתוב: אך בשבת לא תעשו. והנה זה הפסוק טעמו , שישמרו כל השבתות , ולא יעשו בהם מלאכת הקודש. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) , כי טעם כי אות היא - שלא יוָדע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר - לסגור חנות הסחורה , ואם בדרך - שלא ילך. וטעמו הוא , שתדעו שאתם מקודשים לי. וזה רמז , שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה; וכן "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת" (מ"ב ד , כג) - כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמן: שנת השמטה , שהיא כמו השבת; ואמר הכתוב , שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות (ראה דב' לא , י - יא) , שהוא בראש השנה , ואמר "למען ישמעו ולמען ילמדו" (שם , יב). (יד) וטעם ושמרתם את השבת - שיהיה יום קדש , שלא תֵעשה בו מלאכה שאדם צריך לה; כי הפסוק הראשון (לעיל , יג) - למלאכת השם. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) , כי טעם ושמרתם - להוסיף מחול על הקודש; כי לא ישמור הדבר כי אם בגדול ממנו. כל אחד ממחלליה מות יומת - וזה בפרהסיא; כי כל העושה בה מלאכה בסתר - ונכרתה. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) כי פירושו: אם לא ימיתוהו בית דין , יכרת בידי שמים. (טו) שבת שבתון - מפורש (ראה שמ' טז , כג). וטעם זה הפסוק , לפרש מה הוא חילול השבת; והנה באר , שהוא כל העושה מלאכה ביום השבת , בין שתהיה לשם או לאדם. ואבות המלאכות - ידענום מדברי קבלה (משנה שבת ז , ב). ומילת שבת - קשה בדקדוק. ולפי דעתי , שהת"ו לשון נקבה , ות"ו השורש חסר , כי היה ראוי להיותו על משקל "דלקת" (דב' כח , כב); ובהתחבר ת"ו עם ת"ו חִסרו האחד. ופתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה , כמלת 'אחת'; גם "מְשָרַת את המלך" (מ"א א , טו). על כן שבת - לשון נקבה , אע"פ שמצאנו "עולת שבת בשבתו" (במ' כח , י); "כל שומר שבת מחללו" (יש' נו , ו). (טז) וטעם לעשות את השבת , והשביתה איננה מעשה?! - שיעשה קודם השבת כל מה שהוא צריך כדי שישבות , כמו המאכל; ושלא יכנס ביום ששי בדרך , אם ידע שהדרך בספק היא להגיע קודם השבת. וזה טעם ושמרו - שלא ישכחו , רק ישמרו כדי שינוחו יום שבת. (יז) וטעם ביני ובין בני ישראל אות היא - פירש הפסוק שהוא למעלה (פס' יג) , מה האות הוא: כי ששת ימים. והנה העושה מלאכה בשבת מכחש מעשה בראשית. ויש מפרשים אות היא לעולם - שהיא אות , כי העולם נברא. וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי 'עולם' כי אם כמשמעו , כמו "לעולם ועד" (שמ' טו , יח). ו'עולם' קדמונינו - לשון בפני עצמה. וינפש - כמו שיגע וישיב נפשו. ואמת , כי השם לא ייגע ולא ייעף (ע"פ יש' מ , כח) , רק דברה תורה כלשון בני אדם , להבין פתאים. (יח) וטעם ככלותו לדבר אתו - דְבַר המשכן והשבת. לוחות אבן - מפורש (שמ' כד , יב). כתובים באצבע אלהים - זה פלא גדול עומד. וטעם באצבע - בעבור שמנהג הכותב לכתוב באצבעו , אמרה גם כן התורה , על דרך משל.