מאגר הכתר שמות פרק לא עם פירוש רמב"ן

פרק לא
(ב-ה) ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור - אמר השם למשה: ראה קראתי בשם , ומשה אמר לישראל: "ראו קרא יי' בשם" (שמ' לה , ל). והטעם , כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים , לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותן כלל; והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג , כי אף בלמדים לפני חכמים לא ימצֵא בקי בכל האומניות כולם; והיודעים והרגילים בהם , בבוא ידיהם ברפש וטיט לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד , שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת , להבין סוד המשכן וכל כליו - למה צֻוו ואל מה ירמזו. ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה ויֵדע , כי הוא מִלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה , בעבור שיעשה המשכן; כי היה רצון לפניו לעשות משכן במדבר , ולכבודו בראו (ע"פ יש' מג , ז) , כי הוא קורא הדורות מראש (ע"פ יש' מא , ד); כדרך "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" (יר' א , ה). ובלשון הזה: "ראו כי יי' נתן לכם השבת , על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים" (שמ' טז , כט). ולרבותינו בזה מדרש (שמ"ר מ , ב): הראה אותו ספרו של אדם הראשון , ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה , ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו; שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל. והוא כענין שפירשתי. ועוד אמרו (ברכות נה , א): יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ - והענין , כי המשכן ירמוז באלו , והוא היודע ומבין סודו. (י) ואת בגדי השרד - לא ידעתי למה לא צוה תחלה לעשות הבגדים האלה , כאשר עשה בכל מלאכת המשכן ובבגדי אהרן ובניו; כי היה ראוי שיאמר לו: 'ועשית בגד כליל תכלת לכסות בו הארון' (ראה במ' ד , ו) , 'ובגד ארגמן לכסות בו המזבח' (ראה שם , יג) , 'ובגד תולעת שני לכסות בו השולחן' (ראה שם , ח) , ועתה , כאשר יצוה על העושים , יכלול אותם עם שאר המלאכה. ואולי לא היתה בהם קפידא , וְיעשו אותם כרצונם , בגדי שרד ממין אחד לבדו (ראה ראב"ע בפירוש ב , הארוך) , והם עשו מן התכלת והארגמן ותולעת שני (ראה שמ' לט , א) , ולא רצו בַּשֵּׁש , כי איננו נכבד כמותם. ואחרי שנעשו כן , רצה השם שיהיה התכלת לארון והארגמן למזבח והשָני לשולחן; ולכן הספיק להם הצוָאה בקצרה כאשר צוה על העושים , כי לדעתם יעשו בגדי השרד. ואיננו הגון שיהיה בגד המכסה עשוי נקבים כדברי רבנו שלמה , אבל הוא מלשון "שריד" (במ' כא , לה) , בעבור היותם מין אחד כדברי רבי אברהם. [(תוספת רמב"ן עצמו:) כתבתי זה הענין לפי שטת רבנו שלמה; וכל זה איננו שוה לי (ע"פ אס' ה , יג) , כי מה טעם שיאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'ויעשו בגדי הקלע' או 'בגדי השרידה' , בלי שיבאר לו כמה יהיו , שנים או מאה , וכמה ארכם וכמה רחבם , ולמה יעשו?! ואין הענין מובן כלל בדבור הזה! ועוד , שמזכיר אותם לעולם קודם בגדי אהרן (ראה שמ' לה , יט; שמ' לט , א , מא). ועוד: מה טעם לשרת בקדש? כי זה ירמוז על עבודת הקרבנות בקדש , כמו שאומר "או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש" (שמ' כח , מג) , וכן "אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש" (שמ' כט , ל) - לא על עבודת חוץ ומשא. ועוד , כי כתוב "ועשו את כל אשר צויתיך. את אהל מועד" וכו' (לעיל , ו - ז) ואת בגדי השרד עד "ואת קטרת הסמים... ככל אשר צויתיך יעשו" (להלן , יא) , ולא צוה אותו תחלה על בגדי השרד כלל! והעולה מדברי רבותינו , כי בגדי השרד הם בגדי כהונה עצמם , והוזכר זה בגמרא במסכת יומא (עב , א - ב); ואם כן , הנכון שנפרש בגדי השרד - בגדי הייחוד , כלומר: בגדים שיתיחד בלבישתם אחד העם "הגדול מאחיו" (וי' כא , י) ― מן "ובשרידים אשר יי' קורא" (יואל ג , ה); "השרידים אשר שרדו מהם" (ראה יהו' י , כ); מן "פליט ושריד" (יר' מד , יד) ― וירמוז לבגדי אהרן; ויקראם כן - שלא ילבשם , רק יחיד בדורו: אהרן בחייו , ואחריו הכהן הגדול אשר הוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש הבגדים (ראה וי' כא , י). והכתוב יזכיר בגדי אהרן לעולם דרך כבוד , כמו שאמר "לכבוד ולתפארת" (שמ' כח , ב); "בגדי קדש" (שם , ד); "ציץ הזהב נזר הקדש" (וי' ח , ט); ועל כן יקראם 'בגדי השרד' - בגדי מלכות. וזה טעם "את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן" (שמ' לה , יט) - כי שב לבאר , וכן יאמר בפרשת 'ויביאו את המשכן' (שמ' לט , מא). ומה שאמר בכאן , בפרשת 'ראה קראתי בשם': ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן - טעמו , שהם בגדי שתי מעלות , בגדי השרד ובגדי הקדש: להגיד , שלא ילבשם , רק אחד העם , בבאו לשרת בקדש; ומפני שלא הזכיר כאן 'לשרת בקדש' , הוסיף לבאר שהם בגדי שרד ובגדי הקדש. ועוד באו כמה ו"וין יתרות בכתוב. ופירוש "ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש" (שמ' לט , א) - שהוא מבאר "אלה פקודי המשכן" (שמ' לח , כא) , ונתן חשבון בזהב ובכסף ובנחשת כמה הביאו ישראל ומה עשו בהן , בעבור חשיבותן; ואחר כן אמר , כי "מן התכלת והארגמן ותולעת השני" אשר הובא להם "עשו בגדי שרד" , לא הוסיף ולא גרע ― ולא הזכיר השש כי איננו חשוב , ואולי הביאו ממנו הרבה והותר ― ושב לבאר: "ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה יי' את משה" (שמ' לט , א) , "ויעש את האפוד" (שם , ב) , וגמר הענין.] (יג) אך את שבתותי תשמורו - אעפ"י שתהיו רדופין בזריזות המלאכה , אל תדחה שבת מפניה; כל 'אכ'ין ו'רק'ין - מעוטין: למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רבנו שלמה; ולא נתכוון אצלי , כי לפי מדרש רבותינו (ראה ירוש' ברכות ט , ה [יד , ב]) , ב'אכ'ין ו'רק'ין ימעט בשמירת השבת , כי המיעוטין אצלם בכל מקום יְמַעטו בדבר המצווה בו , ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן , יהיה מותר לעשותה בשבת! ובירושלמי במסכת יומא (ח , ה [מה , ב]): מנין שפיקוח נפש דוחה את השבת? רבי יודן אומר: אך את שבתותי תשמורו; אבל המיעוט הזה - למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהם , שהם דוחים אותו. ומלאכת המשכן שאינה דוחה השבת - מפני שהזהיר בה (בשבת) בכאן. ועל דרך הפשט הוא כן , יאמר: תעשו מלאכת אהל מועד , אבל שבתותי תשמרו לעולם. וב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא ג פרק ז , ז): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת? תלמוד לומר: "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני יי'" (וי' יט , ל). וטעם שבתותי - בעבור כי שבתות השנה רבים. ועל דרך האמת: צוה כאן ב"זכור" (שמ' כ , ז) ו"שמור" (דב' ה , יא) , כאשר רמזתי בסודם (שמ' כ , ז) , וזה טעם שבתותי; ואמר בשניהם: כי אות היא ביני וביניכם... לדעת , ואמר: "ושמרתם את השבת" (להלן , יד). וחִייב במחלליה כרת (ראה שם) , כי "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קה' יב , ז) , וזו תכרת משם. ואמר "ביום השביעי" שהוא "שבת שבתון קדש ליי'" (להלן , טו) , בעבור שהוא יסוד עולם , והזכיר בשבת שהיא "ברית עולם" (להלן , טז); וחזר ואמר כי "ביני ובין בני ישראל אות היא" השבת ביום השביעי (להלן , יז) - והטעם , שהיום "אות" והשבת "היא לעולם" (שם). וזה טעם "שבת וינפש" (שם) , והוא נשמה יתרה הבאה מיסוד עולם , "אשר בידו נפש כל חי" (איוב יב , י). והנה הפרשה מבוארת , וכבר רמזתי ענינה בעשרת הדברות (שמ' כ , ז) , והמשכיל יבין. (יח) ויתן אל משה - נמשך לפניו , אל אלהים הנזכר בסוף הפסוק: ויתן אלהים אל משה; כאשר הזכיר בדבור: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמ' כ , א) , ובמעשה ובמכתב: "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים" (שמ' לב , טז); וכן בנתינה: ויתן אלהים אל משה.