מאגר הכתר שמות פרק לא עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק לא
(א) וידבר. אמר הגאון: למה נבחרו בצלאל ואהליאב? והשיב , כי בצלאל מבני יהודה , שהמשילו יעקב ל"גור אריה" (בר' מט , ט); גם אהליאב מבני דן , שהמשילו משה ל"גור אריה" (דב' לג , כב). והאריה צר באחוריו , וככה הבית (ראה משנה מידות ד , ז). וזה דְרש הדורש; כי בצלאל ואהליאב לא בנו הבית , ורֹחב המשכן שעשו היה שוה. ואין טעם לשאלתו , כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם. (ב) ראה קראתי בשם - ראה בעין כבוד; והקרוא הוא בצלאל. והטעם: קראתי בשמו , שאין כמוהו לעשות המשכן. ועל דרך הפשט איננו כלב בן יפונה כלב בן חצרון (ראה דה"א ב , יח - כ וסוטה יא , ב) , בראיות גמורות; והמשכילים יבינום. (ג) ואמלא - כמו "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" (דב' לד , ט); וכתוב "ונחה עליו רוח יי'" (יש' יא , ב) , ופירש מה היא: "רוח חכמה ובינה" (שם). בחכמה - היא הצורות האצורות באחורנית מוח הראש. ומלת תבונה , גם 'בינה' , מגזרת 'בין' , והיא הצורה העומדת בין צורות הדעת ובין צורות החכמה , כנגד הנקב האמצעי במוח הראש; כי החכמה כנגד הנקב האחרון , והדעת - המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות. ולשון ישמעאל קוראים הדעת 'אל תכייל' , והתבונה - 'אלפכרה' , והחכמה - 'אל חכמה'. והנה בצלאל יהיה מלא כל חכמה וחשבון (ע"פ קה' ז , כה) ומדות וערכים ומלאכת השמים וחכמת התולדת וסוד הנשמה , והיה לו יתרון על כל אנשי דורו , שהיה יודע כל מלאכה; כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת. על כן כתוב ובכל מלאכה , בוא"ו. ו"אִתו" (להלן , ו) - כמוהו במלאכות , לא בחכמת חרש. והנה פירש ובכל מלאכה: "לחשוב מחשבות" (להלן , ד). (ו) ואני. ובלב כל חכם לב - לעשות כל מלאכה; כי גם זה ימצא בתולדת האדם , שיוציא מלבו דברים עמוקים במלאכת המדות , והוא לא למד החכמה. ועתה יזכיר כל אשר יעשו: (ז) את - החל מהאהל שהוא כולל , והזכיר הארון והכפרת בעבור גודל מעלתם. ואת כל כלי האהל - הפרכת והמסך והקרשים והבריחים. (ח) והזכיר השולחן על דרך שהזכרתי (שמ' כה , כב). (י) ואת בגדי השרד - בגדי הנסיעה , שיכסו בהן הארון והשולחן והמזבח והמנורה. וככה מפורש: "ומן התכלת והארגמן ותולעת השני" (שמ' לט , א) ― כל אחד לבדו , ככתוב בפרשת 'במדבר סיני' (ראה במ' ד , ה ואי') ― "עשו בגדי שרד" (שמ' לט , א); ואחר כן כתוב "ויעשו את בגדי הקדש" (שם) , ואחר כן פרש אותם (שם , ב - לא). והנה מלת שרד מגזרת "שריד ופליט" (יהו' ח , כב). (יא) ואת. לקדש - לצרך הקדש הם. (יב) ויאמר - כל לאמר עם 'וידבר': לאמר לו , רק זה: לאמר לישראל. (יג) ואתה. טעם אך - בעבור שיעשו אשר ציויתים ככתוב למעלה , אולי יחשבו כי יעשו כן בשבת. אמר חכם גדול: ידוע כי שבת - אחת , שבת השם; אם כן מה טעם שבתותי? והשיב: בעבור כי שיתא אלפי (שני) הוי עלמא (ראה סנה' צז , א) , הנה האלף שבת; גם שנת השמִטה שבת; ושבתות רבות בכל שנה. ודע , כי לא מצאנו במועדים 'שבת' , רק 'שבתון' ― ומחלוקת בפירוש "ממחרת השבת" (וי' כג , יא) , והאמת - דברי הקבלה , רק צריכין תיקון , כאשר אפרש במקומו (שם). ויום הכפורים נקרא 'שבת' רק לישראל , לא לַשם (ראה שם , לב) ― כי לאות היא; בסוף (להלן , יז) - מה הוא ה"אות". מקדשכם - בקַדֶשְכם השבת שקדשתי ולא עשיתי ביום השבת מלאכה. (יד) ושמרתם. אולי 'יומת' זה - כמו "וגם בעליו יומת" (שמ' כא , כט); והעד , כי כל העושה בו מלאכה בסתר או לפני עד אחד , אני אכריתנו. (טו) ששת - ועוד הוסיף לפרש , כי ששת ימים מותרין לעשות מלאכה. ובא מלת יֵעשה עם מלאכה - אולי תחסר מלת 'כל' , או 'דְבַר' , 'מַעֲשֵׂה'; והנה חדש הטעם: אם יעשה מלאכה בפרהסיא , המיתוהו אתם. (טז) ושמרו - שישמרו ימי השבוע , שלא ישכחו אי זה יום הוא השבת; ושיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמר השבת ולא יחללנה. והנה פירוש לעשות את השבת - כמו "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז). (יז) ביני. במילה כתיב "ברית" , גם "אות" (בר' יז , יא) , וככה בשבת. והגאון אמר: כאשר ימצא נמול בפריעה , ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל , וככה כאשר לא יעשה מלאכה או ישא או יתן בשבת. ולפי דעתי , כי פירוש אות היא הוא , כי ששת ימים עשה יי'; והנה העושה מלאכה בשבת מכחש הוא במעשה בראשית. והתורה אמרה כלשון בני אדם , להבין השומעים , ואמרה: וינפש; כי השם לא ייעף ולא ייגע (ע"פ יש' מ , כח). כי הנה בריותיו שהם הגוִיות הנכבדות , שהם צבאות השמים לעולמי עד , סובבים ביום ובלילה , ואף כי הנכבדים שאינם גופות , ואף כי יוצר הכל , שהוא שוכן עד (ע"פ יש' נז , טו) ויושב קדם (ע"פ תה' נה , כ) , ואין מעשיו בתנועה , רק הכל נעשה בעבורו. (יח) ויתן. ריקי מוח יתמהו , מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. ולא ידעו , כי אילו היה עומד שם עם השם כמספר הזה וכפל כפלו שנים , לא יוכל לדעת חלק מאלף ממעשי השם ודרכיו וסוד כל המצות שצוהו; כי יחשבו כי המעשה הוא העיקר , ואיננו , רק הלבב , והמעשה והלשון - להרגיל; וכן כתוב: "בפיך ובלבבך לעשותו" (דב' ל , יד). וקדמונינו אמרו (ראה סנה' קו , ב): רחמנא ליבא בעי. ושרש כל המצות - עד שיאהב השם בכל נפשו וידבק בו , וזה לא יהיה שלם אם לא יכיר מעשה השם בעליונים ובשפלים וידע דרכיו ― וככה אמר הנביא: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (יר' ט , כג) ― אז יתברר לו , כי השם עושה תמיד חסד ומשפט בארץ (ראה שם). ולא יוכל לדעת השם אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופתו , כי כל מי שלא ידע מה הוא , חכמת מה לו (ע"פ יר' ח , ט). והנה משה , שהתנבא ארבעים שנה , ועמד בסודות רבות שגלה לו השם בהר סיני , והוא אמר לפני מותו: "יי' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך" (דב' ג , כד) - והנה עתה החל שתֵרָאה לו גדולת השם! וזה אמת , כי לגדולתו אין חקר (ע"פ תה' קמה , ג). לוחות אבן - פרשתיו (שמ' כד , יב). ודְבר הכתוב באצבע אלהים - על מנהג האדם; כי כל חפץ השם - בדבר פיו יקום (ע"פ יר' ט , יא) , ופירוש 'דבר פה' - על דרך משל , כמשפט מלכי האדם; וככה "כי הוא צוה ונבראו" (תה' קמח , ה). דברי השם נצבים בשמים - כדרך השפלים , וכן כתוב "לעולם יי' דברך נצב בשמים" (תה' קיט , פט). והמשכילים יבינו.