מאגר הכתר שמות פרק לא עם פירוש רש"י

פרק לא
(ב) קראתי בשם - לעשות מלאכתי , את בצלאל. (ג) חכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה - מבין דבר מלבו , מתוך דברים שלמד. בדעת - רוח הקדש. (ד) לחשוב מחשבות - אריגת "מעשה חושב" (שמ' כו , א). (ה) חרשת - לשון אוּמנות , כמו "חרש חכם" (יש' מ , כ). ואונקלוס פירש ושנה בפירושן (ראה שמ' לה , לג) , שאומן אבנים קרוי 'אומן' , וחרש עצים קרוי 'נגר'. למלאת - להושיבה במשבצת שלה במלואה , לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה. (ו) [ואני הנה נתתי אתו - אמר רבי חנינא: אין לך גדול משבט יהודה , ואין לך קטן משבט דן , שהוא מן השפחות. אמר הקדוש ברוך הוא: יבא ויזדווג לו , כדי שלא תהא דעתו גסה עליו. ואף במקדש כן: שלמה מיהודה וחירם מדן ונזדווג לו (ראה תנח' כי תשא יג).] ובלב כל חכם לב - ועוד שאר חכמי לב יש בכם; וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו... כל אשר צויתיך. (ז) ואת הארון לעדות - לצורך לוחות העדות. (ח) הטהורה - על שם "זהב טהור" (שמ' כה , לא). (י) ואת בגדי השרד לשרת בקדש - אומר אני: לפי פשוטו של מקרא אי איפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר , לפי שנאמר אצלם: ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן. אלא הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני האמורים בפרשת מסעות: "ונתנו אל בגד תכלת" (במ' ד , יב); "ונתנו (לפנינו: ופרשו) עליו בגד ארגמן" (שם , יג); "ונתנו (לפנינו: ופרשו) עליהם בגד תולעת שני" (שם , ח). ונראין דברי , שנאמר "ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש" (שמ' לט , א) , ולא הוזכר 'שש' עמהם; ואם בבגדי כהונה , לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש. בגדי השרד - יש מפרשים לשון עבודה ושירות , כתרגומו: "לבושי שמושא"; ואין לו דמיון במקרא. ואומר אני שהוא לשון ארמי , כתרגום של "קלעים" (שמ' כז , ט) ותרגום של "מכבר" (שם , ד) , שהיו ארוגין במחט , עשויין נקבים נקבים , 'לצדיץ' בלעז. (יא) ואת קטרת הסמים לקדש - לצורך הקטרת היכל שהוא קודש. (יג) ואתה דבר אל בני ישראל וגו' - ואתה , אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן , אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. אך את שבתתי תשמרו - אע"פ שתהיו רדופים בזריזות המלאכה , שבת אל תדחה מפניה. כל 'אכין' ו'רקין' - מיעוטין (ראה ירוש' ברכות ט , ה [יד , ב]): למעט שבת ממלאכת המשכן. כי אות היא ביני וביניכם - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם , בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה. לדעת - האומות בה כי אני יי' מקדשכם. (יד) מות יומת - אם יש עדים והתראה. ונכרתה - בלא התראה (ראה מכיל' כי תשא שבתא א). מחלליה - הנוהג בה חול בקדושתה. (טו) שבת שבתון - מנוחת מרגוע , ולא מנוחת עראי. קדש ליי' - שמירת קדושתה לשמי ובמצותי. (יז) וינפש - כתרגומו; וכל לשון 'נופש' הוא לשון 'נֶפֶש' , שמשיב נפשו ונשמתו בהרגעו מטורח מלאכה. ומי שכתוב בו "לא ייעף ולא ייגע" (יש' מ , כח) , וכל פעלו במאמר , הכתיב מנוחה לעצמו לשַׂבֵּר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. (יח) ויתן אל משה וגו' - אין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה פסחים ו , ב). מעשה העגל קדם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים (ראה תנח' כי תשא לא) , שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות , וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל , ולמחרת התחילו בנדבת המשכן , והוקם באחד בניסן (ראה שמ' מ , יז). ככלתו כתיב - שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן. דבר אחר (ראה תנח' כי תשא טז): מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קשוטין , הם האמורים בספר ישעיה (ג , יח - כד) , אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים. לדבר אתו - החקים והמשפטים שב'ואלה המשפטים'. לדבר אתו - מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה וחוזרים ושונים את ההלכה שניהם יחד (ראה תנח' כי תשא טז). לחת כתיב , שהיו שתיהן שוות (ראה שם).