מאגר הכתר שמות פרק לג עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק לג
(א) וידבר. לך עלה מזה - כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא; על כן "וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י) , כי היה בדרום. וכל זה אעשה - בעבור שבועתי לאבותיכם. (ב) ושלחתי... מלאך - לעזרך. ולא אמר 'המלאך' , הידוע , כי השם בקרבו (ראה שמ' כג , כא). (ג) אל ארץ. כי לא אעלה בקרבך - לא יעשה משכן , כי לא אשכון בתוך בני ישראל. וטעם פן אֲכֶלְךָ בדרך - אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה , מיד אֲכַלֵּם. ובא פתח קטן (סגול) תחת גדול , ולא נדגש הלמ"ד; כי המשפט להיותו כמו "אֲחַוְּךָ (בנוסחנו ללא דגש) שמע לי" (איוב טו , יז). (ד) וישמע העם את הדבר הרע - ומהו? הכתוב אחריו: "ויאמר יי' אל משה אמור אל בני ישראל" (פס' ה); וכמוהו "ויאמר יי' אל משה במדין" (שמ' ד , יט). וכבר פרשתי "הגם לחם יוכל תת" (תה' עח , כ) , כי כמו זה: "ויצו שחקים ממעל" (שם , כג) - וכבר צוה שחקים. ואין צרך לתקון הגאון , שיעשו ככה תמיד. (ו) ויתנצלו. את עֶדְיָם - מן עדים; והם בגדי תפארת ותכשיטים , כמו הנזמים והטבעות , על דרך "ואעדך עדי" (יח' טז , יא); כי התאבלו על דבר העגל. (ז) ומשה יקח - עתיד תחת עבר , על דרך "יעשו עגל בחרב" (תה' קו , יט). האוהל - שלו , כמו "ויבאו האהלה" (שמ' יח , ז). והנה משה נבדל מישראל , בעבור הכבוד שידבר עמו. וזה היה אחר שהוריד הלוחות השנִיִים כתובים והחלו ישראל לעשות המשכן , שקרא לאהלו 'אהל מועד' , כי השם נועד לו שָם עד שנעשה המשכן; ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ויש אומרים , כי זה הוא אהל המשכן , וספר הכתוב אנה היה המשכן לפני שיקימו הדגלים , החמשים יום (ראה שמ' מ , יז ובמ' י , יא ואי'). (ט) והיה - גם זה היה אות: שהיו רואים כל רגע שיצא משה ממחנה ישראל אל האהל , מיד היה רואה עמוד הענן. (י) וראה - וזה המעשה היה אחר 'ראה אתה אומר אלי' (להלן , יב ואי') , כי היא היתה בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל (ראה שמ' לד , כח) , ואחר כן ירד ופסל הלוחות. אז עבר השם על פניו , ויצא לידי מעשה מה שאמר לו: "וראית את אחורי" (להלן , כג). (יא) ודבר... - בפרשה הסמוכה אפרש (להלן , כא). ומשרתו יהושע - והוא חיה מאה ועשר שנים (ראה יהו' כד , כט) , וחכמים אמרו (ראה זבחים קיח , ב) כי שבע שנים כבש ושבע שנים חלק , אם כן היה בן חמשים ושבע שנה , ואיך קראוֹ הכתוב 'נער'? וככה דקדוקו: ומשרתו יהושע בן נון שירות נער. (יב) ויאמר משה. ראה - כאומר: ראה הצרה שאני עומד בה!. ועתה אומַר דקדוק הפרשה: אמר הגאון (ראה רס"ג תורה): ידעתיך - כמו 'כבדתיך'; ואין צריך , כי הוא אחריו: "ואדעך" (להלן , יג). (יד) אמר הגאון: פני - חמתי , כמו "ופניה לא היו לה עוד" (ש"א א , יח). והנה מה יעשה במלת ילכו; "אם אין פניך הולכים" (להלן , טו)? ולפי דעתי , כי פירוש פני - אני בעצמי; כמו "ופניך הולכים בקרב" (ש"ב יז , יא). (טז) ונפלינו - מגזרת "והפלה יי'" (שמ' ט , ד) , מבעלי הה"א. (יח) כבודך - כמו 'עצמך' , כי כן כתוב: "בעבוֹר כבודי... עד עברי" (להלן , כב). (יט) באברהם כתוב: "ויקרא בשם יי'" (בר' יב , ח) , ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם , על כן מלת "בשם" דבקה עם השם הנכבד. ואין ככה "ויקרא בשם יי'" (שמ' לד , ה) , כי השם הוא הקורא; וככה וקראתי בשם יי' לפניך. (כ) לא יראַני - קמוץ , כמו: "ואומר אין רואָני" (ראה יש' מז , י); "להוציאָנו ממצרים" (שמ' יד , יא); "אם שוב (בנוסחנו: ישוב) ישיבֵני יי'" (ש"ב טו , ח). ופירוש וחי - כמו 'ויחיה'; כי מיד ימות. כי מנוח אמר , בעבור שראה המלאך: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב); גם יעקב אמר: "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בר' לב , ל); ואף כי השם הנכבד! ויש אומרים: לא יראני האדם - רק יחיה לעולם; וזה הפך הלשון. ואחרים אומרים , כי לא - ישרת בעבור אחר , וכן הוא: לא יראני האדם ולא חי , והטעם: המלאכים. (כא) ונצבת על הצור - הוא ראש ההר , כי כתיב "ונצבת לי שם על ראש ההר" (שמ' לד , ב). ואמר שהוא יתיצב , ובעבוֹר הכבוד הוא בעצמו ישימנו בנקרת הצור , כי כן כתוב "ושמתיך" (להלן , כב) , לא שיכנס הוא שם מעצמו. ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה: אמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי השם אמר למשה: "העל את העם הזה" (לעיל , יב) מזה המקום שחטאו בו , ובמקום אחר אסלח להם; ומשה השיב: אם לא ישוב אפך עתה , במקום הזה , "אל תעלנו מזה" (לעיל , טו). והנכון בעיני: בעבור שהשם אמר לו , למשה: "ושלחתי לפניך מלאך" (לעיל , ב) , אז השיב משה: "ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי" (לעיל , יב) , הוא הכתוב בו "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא); והשם השיבו: אני בעצמי אלך "והניחותי לך" (ראה לעיל , יד). ועתה , הטעם "לָך" (שם) - כי עמך לבדך אלך , ולא אשכן בתוך בני ישראל. על כן השיב משה: "אם אין פניך הולכים" (לעיל , טו) עם הגוי הזה (ראה לעיל , יג) , "אל תעלינו" (לעיל , טו) , בלשון רבים. והעד הנאמן על זה הפירוש: "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו" (לעיל , טז). והשם השיב: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני" (לעיל , יז). ובעבור זה שמח משה ואמר: "ילך נא יי' בקרבנו" (שמ' לד , ט) , הפך "כי לא אעלה בקרבך" (לעיל , ג). ומשה בקש לראות השם , והשם השיבו: "כי לא יראני האדם וחי" (לעיל , כ). וזהו האמת , כי ההרגשות אינם מרגישות , רק המקרים. על כן "ויראו את אלהי ישראל" (שמ' כד , י) , גם "ואראה את יי'" (יש' ו , א) , וכן נבואת יחזקאל (פרק א) - הכל במראות אלהים; וכן אמר השם: "אם יהיה נביאכם..." (במ' יב , ו). והנה אמר: "וראית את אחורי" (להלן , כג) , ובמקום אחר: "ותמונת יי' יביט" (במ' יב , ח) - ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך. והגאון אמר (רס"ג שמות ע' רכ - רכא) , כי ה'פנים' - פני האור , והמשל: פני השמש. וה'אחורים' - הנשאר מן האור שהתדבק באחר. ואין צרך לכל זאת. ולפני שאפרש זה , אומר דעתי: דע , כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים (ע"פ פס' יא לעיל) , רק בארבעים יום השלישיִם והלאה , ובעברו השם על פניו , אז קרן עור פניו (ראה שמ' לד , כט). כי תחלת נבואתו על ידי המלאך הנראה בסנה , ושם כתוב "ויאמר יי'" (שמ' ג , ז); וככה "ויי' הולך לפניהם יומם" (שמ' יג , כא) , כי השליח ידבר על לשון השולח; וזה היום שראה משה מה שבקש , היה לו כיום מתן תורה לישראל. ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו. וחכמינו אמרו (ראה ברכות ז , א) , שהראה לו קשר שלתפילין; ודברם נכון , רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורינו , שהוא כמשמעו , כי סוד עמוק הוא. אמר אברהם המחבר: כבר פרשתי (שמ' ג , טו; טו , ב; כ , א) , כי השם הנכתב ואינו נקרא , ככה הוא שם העצם , והעצם הוא הכבוד. וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה שנים ושבעים , על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש. וכאשר תחבר מרובע הראשון אל מרובע האמצעי באמת יהיה כמספר השם , גם מחברות החמשה כוכבי לכת. גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם. ובחברך מרובעי הזוגות שהם במעלה הראשונה , יהיו כמספרים המחוברים מחצי השם. וכאשר תכפול חצי השם הראשון על החצי , אז תמצא מרובע הנפרדים. ובחסרך מרובע האות הראשון ממרובע השנים , אז ישאר בחשבון מעוקב האות השני. ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה , אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי. וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד , ואין לו צרך לאחר לפניו. ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל , וכל חשבון מהאחדים הוא , תמצא האחד שהוא הכל; על כן סוד התפלות והתהלות , וטעם "והתגדלתי והתקדשתי" (יח' לח , כג); ועוד: "אשר בך אתפאר" (יש' מט , ג). והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות , כי מאתו יצאו. והנה הגויות העליונות , שהם המאורות והכוכבים , אין להם פנים ואחור , אף כי לנשמת האדם העליונה , אף כי למשרתי עליון , אף כי לעליון העליונים. והנה הארך - בין שתי הנקודות; ונקודה הקרובה אל הפועל - שר הפנים ושר הכח; והנקודה האחרת - סוף הכח. ותנועת האדם לפנים , והגוף העליון אל הימין , והצמח אל העליון. והנה משה יכול לדעת ולראות בעֵין לבו , איך תדבק בריות ביוצר בראשית. מדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת; זהו "כי לא יראני האדם וחי" (לעיל , כ) , בעבור היות נשמת האדם עם הגוף. והנה , אחרי מות המשכיל הגיע נשמתו למעלה גדולה , שלא הגיע כן בחיי האדם. והנה משה שב כללי , על כן אמר השם: "ידעתיך בשם" (ראה לעיל , יב) , כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלוקיהם בדרך כל. ובעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם , על כן צורת הכרובים; והנכבד באדם - ישראל , על כן דְבַר קשר תפילין; על כן כתוב ב'שיעור קומה' , כי השם בורא כל גוף , וכל נכבד מגוף. והנבזה מן הגוף הוא המקרה. אמר רבי ישמעאל (ראה או"מ ע' 561 ): כל היודע שיעורו שליוצר בראשית , מובטח לו שהוא בן העולם הבא , ואני ועקיבא ערבים בזה הדבר; וזהו "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו" (בר' א , כו). ודע , כי כל הצמחים והחיים בארץ ובעוף והבהמה והחיה והרמש וכל האדם - קשורים בעליונים , כי הכללים קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל; וזהו "אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים" (דב' ד , יט). והמוסיפים 'להאיר' (ראה מגילה ט , ב) אינו מטעם העניין; אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמַי; והעד הנאמן: "ולא חלק להם" (דב' כט , כה). וידוע , כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה. והמחברת הגדולה כמספר כולם היא אחת , והמחברת השניה היא אחת ועשרים. וכנגדה מחברת החמשה ככה. וזה המספר יצא משבעה. מחברת השלשה - חמשה ושלשים , שגם זה המספר יוצא משבעה. וככה מחברת הארבעה. והנה מחברת הששה - שבעה , והמחברת שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל היישוב. ועליהם כתוב: "אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם" (תה' עד , יז) - שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם. ואין השנוי בא מהשמש , רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום. והנה מחברת השנים העליונים מזל טלה הוא , בכל תשע מאות וששים שנה , ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל עשרים שנה; ככה יתגלגלו שתים עשרה פעמים עד מאתים וארבעים שנה. ומשם יתגלגל במספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר , גם במזלות הרוח , גם במזלות המים. ואל יעלה על לבך , כי הארבעה תולדות בשמים , ויש בשמש חום וקור בלבנה ובשבתי; חלילה חלילה! כי הבריות העליונות נכבדות הם , ועליהם כתוב "כי הוא צוה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם" (תה' קמח , ה - ו); רק נקראו ככה בעבור המקבלים. והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם , שיעבר אחד מהם החק שנתן לו השם. גם כן כל צבא השמים והשפליים קבלו מהם כמו מתכנתם , על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים - לא יועיל לו , כי מה שגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו; חוץ אם ישמרנו כח עליון מכח הכוכבים , שהיה דבק בו , אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב: שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשיה או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם טרם בא יום רעתם , ושבו אליו בכל לב. ובעבור שדבקו בו , נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל , והנה כן עשו. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו , כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות , ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזרת השם והוא הצילם! וחשוֹב , כי המשרתים כסוסים עוברים במסלה , ולא ירוצו להרע או להטיב , רק ככה דרכם; וחשוֹב כי במסלה איש עוֵר , לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכים לימין או לשמאל , והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו , כי ברוצם בצד זה - יוליך העוֵר לצד אחר; ומרוצת הסוס לא תשתנה , והעוֵר ימלט. ובעבור זה אמר השם: "אשר חלק" (דב' ד , יט); "ואתכם לקח יי'... להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (שם , כ) , וככה "לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא" (יר' נא , יט). וזהו "ונפלינו אני ועמך" (לעיל , טז); וזהו שאמרו חכמינו (ראה שבת קנו , א): אין מזל לישראל - כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה , ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה , כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה , הנה יבא רעה לשנאי ישראל. והיודעים חכמת המזלות יודו כן. והנה היתה במערכת המחברת , שיעמדו במצרים בגלות עוד שנים; ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו , הושיעם השם. כאשר יקרה לַכלל יקרה ליחיד , על כן "שומר תורה אשרהו" (מש' כט , יח). הנה "ידעתיך בשם" (לעיל , יב) כמו "כי יודע יי' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" (תה' א , ו). והנה "הראני נא" (לעיל , יח) אינו במראה העין , והנה "על פניך" (לעיל , יט) - על פניך הפנימים , והם פני הלב. וטעם "כל טובי" (שם) - שאינו כמו 'הכל' ולא 'בכל' ולא 'עם הכל'. וטעם "וחנותי את אשר אחון" (לעיל , יט) - על משה: כי יעבור כל טובי על פניך (ראה שם) , ולפני עברי ארחם אותך , וזהו שאסוך כפי עליך (ראה להלן , כב). הנה זהו הפירוש. וה'כף' כדמות סתר , כמסתיר עצם השמש בכפו , שלא תפרד נשמתו מעל גויתו. והנה "וראית את אחורי" (להלן , כג) - מפאת שהוא הכל , וכבודו מלא הכל , ומאתו הכל , וכל תמונת כל , וזהו "ותמונת יי' יביט" (במ' יב , ח). (כב) ושכותי - בסי"ן או בסמ"ך שוה בטעם. ומפרשים אמרו: כפי - עב: "על כפים כסה אור" (איוב לו , לב); "הן על כפים חקותיך" (יש' מט , טז). ואינו , רק כמשמעו. (כג) ופני לא יראו - הם הנראים; ולא כן "ולא יראו פני ריקם" (שמ' לד , כ) , כי הזכרים הם הנראים.