פרק לג
[א]
וַיְדַבֵּ֨ר
יְהוָ֤ה
אֶל־מֹשֶׁה֙
לֵ֣ךְ
עֲלֵ֣ה
מִזֶּ֔ה
אַתָּ֣ה
וְהָעָ֔ם
אֲשֶׁ֥ר
הֶעֱלִ֖יתָ
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
אֶל־הָאָ֗רֶץ
אֲשֶׁ֣ר
נִ֠שְׁבַּעְתִּי
לְאַבְרָהָ֨ם
לְיִצְחָ֤ק
וּֽלְיַעֲקֹב֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַרְעֲךָ֖
אֶתְּנֶֽנָּה:
[ב]
וְשָׁלַחְתִּ֥י
לְפָנֶ֖יךָ
מַלְאָ֑ךְ
וְגֵרַשְׁתִּ֗י
אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙
הָאֱמֹרִ֔י
וְהַֽחִתִּי֙
וְהַפְּרִזִּ֔י
הַחִוִּ֖י
וְהַיְבוּסִֽי:
[ג]
אֶל־אֶ֛רֶץ
זָבַ֥ת
חָלָ֖ב
וּדְבָ֑שׁ
כִּי֩
לֹ֨א
אֶעֱלֶ֜ה
בְּקִרְבְּךָ֗
כִּ֤י
עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙
אַ֔תָּה
פֶּן־אֲכֶלְךָ֖
בַּדָּֽרֶךְ:
[ד]
וַיִּשְׁמַ֣ע
הָעָ֗ם
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הָרָ֛ע
הַזֶּ֖ה
וַיִּתְאַבָּ֑לוּ
וְלֹא־שָׁ֛תוּ
אִ֥ישׁ
עֶדְי֖וֹ
עָלָֽיו:
[ה]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־מֹשֶׁ֗ה
אֱמֹ֤ר
אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
אַתֶּ֣ם
עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף
רֶ֧גַע
אֶחָ֛ד
אֶעֱלֶ֥ה
בְקִרְבְּךָ֖
וְכִלִּיתִ֑יךָ
וְעַתָּ֗ה
הוֹרֵ֤ד
עֶדְיְךָ֙
מֵעָלֶ֔יךָ
וְאֵדְעָ֖ה
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
[ו]
וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל
אֶת־עֶדְיָ֖ם
מֵהַ֥ר
חוֹרֵֽב:
[ז]
וּמֹשֶׁה֩
יִקַּ֨ח
אֶת־הָאֹ֜הֶל
וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀
מִח֣וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֗ה
הַרְחֵק֙
מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה
וְקָ֥רָא
ל֖וֹ
אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֑ד
וְהָיָה֙
כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ
יְהוָ֔ה
יֵצֵא֙
אֶל־אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֔ד
אֲשֶׁ֖ר
מִח֥וּץ
לַֽמַּחֲנֶֽה:
[ח]
וְהָיָ֗ה
כְּצֵ֤את
מֹשֶׁה֙
אֶל־הָאֹ֔הֶל
יָק֙וּמוּ֙
כָּל־הָעָ֔ם
וְנִ֨צְּב֔וּ
אִ֖ישׁ
פֶּ֣תַח
אָהֳל֑וֹ
וְהִבִּ֙יטוּ֙
אַחֲרֵ֣י
מֹשֶׁ֔ה
עַד־בֹּא֖וֹ
הָאֹֽהֱלָה:
[ט]
וְהָיָ֗ה
כְּבֹ֤א
מֹשֶׁה֙
הָאֹ֔הֱלָה
יֵרֵד֙
עַמּ֣וּד
הֶעָנָ֔ן
וְעָמַ֖ד
פֶּ֣תַח
הָאֹ֑הֶל
וְדִבֶּ֖ר
עִם־מֹשֶֽׁה:
[י]
וְרָאָ֤ה
כָל־הָעָם֙
אֶת־עַמּ֣וּד
הֶעָנָ֔ן
עֹמֵ֖ד
פֶּ֣תַח
הָאֹ֑הֶל
וְקָ֤ם
כָּל־הָעָם֙
וְהִֽשְׁתַּחֲו֔וּ
אִ֖ישׁ
פֶּ֥תַח
אָהֳלֽוֹ:
[יא]
וְדִבֶּ֨ר
יְהוָ֤ה
אֶל־מֹשֶׁה֙
פָּנִ֣ים
אֶל־פָּנִ֔ים
כַּאֲשֶׁ֛ר
יְדַבֵּ֥ר
אִ֖ישׁ
אֶל־רֵעֵ֑הוּ
וְשָׁב֙
אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה
וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ
יְהוֹשֻׁ֤עַ
בִּן־נוּן֙
נַ֔עַר
לֹ֥א
יָמִ֖ישׁ
מִתּ֥וֹךְ
הָאֹֽהֶל:
פ
[שלישי]
[יב]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶל־יְהוָ֗ה
רְ֠אֵה
אַתָּ֞ה
אֹמֵ֤ר
אֵלַי֙
הַ֚עַל
אֶת־הָעָ֣ם
הַזֶּ֔ה
וְאַתָּה֙
לֹ֣א
הֽוֹדַעְתַּ֔נִי
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח
עִמִּ֑י
וְאַתָּ֤ה
אָמַ֙רְתָּ֙
יְדַעְתִּ֣יךָֽ
בְשֵׁ֔ם
וְגַם־מָצָ֥אתָ
חֵ֖ן
בְּעֵינָֽי:
[יג]
וְעַתָּ֡ה
אִם־נָא֩
מָצָ֨אתִי
חֵ֜ן
בְּעֵינֶ֗יךָ
הוֹדִעֵ֤נִי
נָא֙
אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ
וְאֵדָ֣עֲךָ֔
לְמַ֥עַן
אֶמְצָא־חֵ֖ן
בְּעֵינֶ֑יךָ
וּרְאֵ֕ה
כִּ֥י
עַמְּךָ֖
הַגּ֥וֹי
הַזֶּֽה:
[יד]
וַיֹּאמַ֑ר
פָּנַ֥י
יֵלֵ֖כוּ
וַהֲנִחֹ֥תִי
לָֽךְ:
[טו]
וַיֹּ֖אמֶר
אֵלָ֑יו
אִם־אֵ֤ין
פָּנֶ֙יךָ֙
הֹֽלְכִ֔ים
אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ
מִזֶּֽה:
[טז]
וּבַמֶּ֣ה׀
יִוָּדַ֣ע
אֵפ֗וֹא
כִּֽי־מָצָ֨אתִי
חֵ֤ן
בְּעֵינֶ֙יךָ֙
אֲנִ֣י
וְעַמֶּ֔ךָ
הֲל֖וֹא
בְּלֶכְתְּךָ֣
עִמָּ֑נוּ
וְנִפְלִ֙ינוּ֙
אֲנִ֣י
וְעַמְּךָ֔
מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם
אֲשֶׁ֖ר
עַל־פְּנֵ֥י
הָאֲדָמָֽה:
פ
[רביעי]
[יז]
וַיֹּ֤אמֶר
יְהוָה֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
גַּ֣ם
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּ֛ה
אֲשֶׁ֥ר
דִּבַּ֖רְתָּ
אֶעֱשֶׂ֑ה
כִּֽי־מָצָ֤אתָ
חֵן֙
בְּעֵינַ֔י
וָאֵדָעֲךָ֖
בְּשֵֽׁם:
[יח]
וַיֹּאמַ֑ר
הַרְאֵ֥נִי
נָ֖א
אֶת־כְּבֹדֶֽךָ:
[יט]
וַיֹּ֗אמֶר
אֲנִ֨י
אַעֲבִ֤יר
כָּל־טוּבִי֙
עַל־פָּנֶ֔יךָ
וְקָרָ֧אתִֽי
בְשֵׁ֛ם
יְהוָ֖ה
לְפָנֶ֑יךָ
וְחַנֹּתִי֙
אֶת־אֲשֶׁ֣ר
אָחֹ֔ן
וְרִחַמְתִּ֖י
אֶת־אֲשֶׁ֥ר
אֲרַחֵֽם:
[כ]
וַיֹּ֕אמֶר
לֹ֥א
תוּכַ֖ל
לִרְאֹ֣ת
אֶת־פָּנָ֑י
כִּ֛י
לֹא־יִרְאַ֥נִי
הָאָדָ֖ם
וָחָֽי:
[כא]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
הִנֵּ֥ה
מָק֖וֹם
אִתִּ֑י
וְנִצַּבְתָּ֖
עַל־הַצּֽוּר:
[כב]
וְהָיָה֙
בַּעֲבֹ֣ר
כְּבֹדִ֔י
וְשַׂמְתִּ֖יךָ
בְּנִקְרַ֣ת
הַצּ֑וּר
וְשַׂכֹּתִ֥י
כַפִּ֛י
עָלֶ֖יךָ
עַד־עָבְרִֽי:
[כג]
וַהֲסִֽרֹתִי֙
אֶת־כַּפִּ֔י
וְרָאִ֖יתָ
אֶת־אֲחֹרָ֑י
וּפָנַ֖י
לֹ֥א
יֵרָאֽוּ:
פ
פרק לג
(ג)
פן
אֲכֶלְךָ
-
כמו
אֹכַלְךָ
,
אוכל
אותך
,
כי
הקדוש
ברוך
הוא
"אש
אוכלה
הוא"
(דב'
ד
,
כד).
(ד)
עדיו
-
מיני
תכשיטין.
לפי
שנהגו
אבילות
,
כדכתיב:
ויתאבלו
ולא
שתו
איש
עדיו
עליו
,
שהרי
אמר
להן
הקדוש
ברוך
הוא:
"הורד
עדיך"
(להלן
,
ה).
(ז)
יקח
-
לקח.
הרחֵיק
-
שניהג
בהן
כמנודים
,
שלא
חפץ
הקדוש
ברוך
הוא
לדבר
עם
משה
בתוך
מחנה
ישראל.
(יב)
ראה
אתה
אומר
אלי
העל
-
כדכתיב
"לך
נחה
את
העם"
(שמ'
לב
,
לד).
ואתה
לא
הודעתני
-
אלא
"הנה
מלאכי
ילך
לפניך"
(שם)
,
ואיני
חפץ
,
כי
אם
"בלכתך
עמנו"
(להלן
,
טז)
-
בעצמך.
(יג)
הודיעני
נא
את
דרכך
-
אתה
עצמך
תהיה
מודיע
לנו
את
הדרך
,
שתראני
דרכיך
ואני
אלך
אחריך.
(יד)
פני
ילכו
-
אני
בעצמי
אלך
,
כמו
שבקשת;
כדכתיב
"ופניך
הולכים
בקרב"
(ש"ב
יז
,
יא).
והניחותי
לך
-
אלך
עמך
לכבוש
את
הארץ
,
עד
שאניח
לך
מכל
אויביך
מסביב
,
כדכתיב
"עד
אשר
יניח
יי'
לאחיכם
ככם"
(דב'
ג
,
כ)
,
"והיה
בהניח
יי'
אלהיך
לך
מכל
אויביך"
וגו'
(דב'
כה
,
יט).
והמפרש
והניחותי
לך:
נחת
רוח
אעשה
במה
שאעשה
בקשתך
-
שטות
הוא;
וכי
בכל
דברים
שהיה
הקדוש
ברוך
הוא
מתרצה
לבקשת
משה
יאמר
לו
והניחותי
לך?
והלא
ייתור
לשון
(הוא
,
ואינו
לשון)
חכמה.
(טו)
אם
אין
פניך
וגו'
-
כלומר
,
שאם
אין
אתה
בא
עמנו
,
במה
יודע
איפוא
וגו'.
ונפלינו
אני
ועמך
וגו'
-
תחילת
בקשה
אחרת
היא:
עוד
אני
מבקש
ממך
,
שאפלא
ואבדל
אני
לבדי
מכל
עם
ישראל
,
לדעת
כי
אני
נאמן
לנביא
ולמוכיח
,
ויהיו
שומעים
לדברי;
וגם
עמך
יהיה
נפלא
,
במה
שתלך
עמהם
,
מכל
העם
אשר
על
פני
האדמה.
(יז)
גם
את
הדבר
הזה
אשר
דברת
אלי
-
להיות
מופלא
ונראה
,
שופט
וגדול
עליהם
,
מלבד
ההליכה
שאלך
עמהם
,
אשר
נתרציתי
לך
כבר
(ראה
לעיל
,
יד).
וזהו
'קירון
פנים'
,
שכתוב
בו
לפנינו
"נגד
כל
עמך
אעשה
נפלאות
(שמ'
לד
,
י)
,
הכל
כמו
שאפרש
שם.
(יח)
הראני
נא
את
כבודך
-
תמה
על
עצמך:
היאך
מלאו
לבו
למשה
רבינו
להנות
מזיו
שכינה
,
והלא
הכתוב
משבחו
"ויסתר
משה
פניו
כי
ירא
מהביט
אל
האלהים"
(שמ'
ג
,
ו)?!
חס
ושלום!
לא
נתכון
,
אלא
לכרות
לו
ברית
על
שני
דברים
שנתרצה
לו
הקדוש
ברוך
הוא:
על
קירון
של
"ונפלינו
אני
ועמך"
(לעיל
,
טז)
,
ועל
"פני
ילכו"
להניח
לך
מכל
אויביך
(לעיל
,
יד);
וכן
אמר:
הראני
נא
את
כבודך
בכריתות
ברית
על
מה
שהבטחתני.
כמו
שעשה
לאברהם
כשאמר
"במה
אדע"
(בר'
טו
,
ח)
,
וכתיב
"והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
אשר
עבר
בין
הגזרים"
(שם
,
יז)
,
וסמיך
ליה
"ביום
ההוא
כרת
יי'
את
אברם
ברית
לאמר
לזרעך
נתתי"
(שם
,
יח);
אף
כאן
שאל
משה
להקדוש
ברוך
הוא
קיום
ברית
,
ונתרצה
לו
הקדוש
ברוך
הוא
שיראה
לו
בכריתות
ברית
,
כדכתיב
"ויעבור
יי'
על
פניו
ויקרא"
וגו'
(שמ'
לד
,
ו)
,
וכתיב
בתריה
"הנה
אנכי
כורת
ברית
נגד
כל
עמך
אעשה
נפלאות"
(שם
,
י)
-
כמו
שבקשת:
"ונפלינו
אני
ועמך"
וגו'
(לעיל
,
טז)
-
"...
כי
נורא
הוא"
(שמ'
לד
,
י)
-
כדכתיב
"וייראו
מגשת
אליו"
(שמ'
לד
,
ל).
(יט)
וחנותי
את
אשר
אחון
וגו'
-
שם
אפרש
לך
מידותי.
(כג)
וראית
את
אחורי
-
לאחר
שאעבור
על
פניך
בכריתות
ברית
,
תוכל
לראות;
כעין
"העגל
אשר
כרתו
לשנים
ויעברו
בין
בתריו"
(יר'
לד
,
יח)
-
דרך
עֲבָרָה
היו
כורתים
ברית.