מאגר הכתר שמות פרק לג עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק לג
(א) וכבר שבה זאת הנבואה (ראה לעיל , שמ' לב , לד) למשה במאמר יותר מבואר , ואמר אליו השם יתעלה: לך עלה מזה אתה וישראל אל ארץ כנען שנשבעתי לאבותיהם , שהיא ארץ זבת חלב ודבש (להלן , ג); ומזה הצד לבד יירשו הארץ , כי אינם ראויים לזה מצד עצמם. (ב) ושלחתי לפניך מלאך - והוא מה שסודר לישראל מההשגחה מפני האבות , ואגרש האומות ההם. (ג) כי לא אעלה בקרבך - רוצה לומר , שתדבק השגחתי בכם מצד עצמכם , כי אתה עם קשה עורף לצאת מהדעות הנפסדות שגדלתם בהם; ואם יהיו עיני בכם , הנה אכלה אתכם כאשר תמרו את פי בזה האופן. (ד-ז) וכאשר שמעו העם הדבר הרע הזה , והוא: סור השגחת השם יתעלה מהם , התאבלו על מה שנפקד מהם. ולא שתו איש עדיו עליו - אחשוב שהרצון בזה: העדי שנִתן להם במתן תורה , והוא הנימוס התוריי , שהוא עדי ושלמות למי שיתנהג בו. וכבר באר זה הענין אחר זה (פס' ו) ואמר , שהם התנצלו העדי שהיה להם מהר חורב , וכאלו הסירו צוארם מתחת עול התורה. והסבה היתה , שכבר הובטחו בקבולם התורה , שהשגחת השם תדבק בהם מפני התורה - כמו שנזכר במה שקדם (ראה פירושו לשמ' יט , ה - ו) - וכאשר ראו שנפקד מהם זה התכלית , דִמו שאין תועלת להם בתורה; וזה היה מֶרִי שני. ולזה אמר השם יתעלה אל משה: אתם עם קשה עורף ולא תוכלו לצאת מדעותיכם הנפסדות אשר גדלתם עליהם , וזה יהיה סבה שאם אעלה בקרבך זמן מועט - ישיגך הכליון , מפני העונש שאביא עליכם על מְרותכם פי. ועתה הוספת לחטוא , להוריד עדיך מעליך - הנה אדעה מה אעשה לך. אמרו ב'ואלה שמות רבה' (מה , ג): מהו עדיך? רבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא , ושם המפורש חקוק עליו. ומשה יקח את האהל וגו' - כיון שראה משה מתנה טובה שהיתה בידם אבדו אותה , מיד כעס עליהם. ואין ספק שזאת המתנה שנתנה להם מהר חורב היא התורה; והוא מבואר ששֵם המפורש חקוק עליה , כי היא תישירנו אל השגתו יתעלה. והנה יהיה הורד מקור , לא צווי; וזה , שכבר זכר שלא שתו איש עדיו עליו (פס' ד) , ואיך יצוה אותם שיורידוהו מעליהם?! ואין ראוי שיהיה זה העדי כפשוטו , כי לא אשער איך יתכן שייוחס אל הר חורב; ולזה ראינו לבאר אותו בזה האופן. והנה קרא התורה 'עדי' , לפי שאינה נימוס יהיה ראוי שיקובל על צד ההכרח והאונס , אבל היא נימוס שהוא בעצמותו בתכלית מהיופי והתקון והשלמות , עד שהוא ראוי שימשך האדם אחריו מצד עצמו , ואם לא יאנוס אותו זולתו על זה . וכאשר ראה משה היות ישראל נזופים לפני השם יתעלה , נהג עמהם בנזיפה והרחיק אהלו מהם , עד יכנע לבם וישובו אל השם יתעלה. (ח-י) ושם נתפרסם להם אמתת הגעת הנבואה למשה , כי עמוד הענן היה יורד באהלו לעיניהם טרם באו שם , וכבר שבו ישראל בכללם מדרכיהם ושבו אל השם יתעלה. ולזה ספר , כי כל העם קם בראותם עמוד הענן יורד והשתחוו איש פתח אהלו , וספר גם כן שכל העם היו מכבדים משה נביאו. (יא) ודבר יי' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו - אחשוב , שלחוזק מדרגתו בנבואה היתה מגעת אליו הנבואה בהקיץ , וזהו מה שרצה באמרו פנים אל פנים . ולזה היה במדרגה מהנבואה , שאמר "עמדו [ ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח). ולא היתה נבואתו במאמר סתום , אבל היתה מפורשת , כמו שידבר איש אל רעהו בלשון מבואר , וזה כולו לעוצם מדרגתו בנבואה; כבר בארנו הסבה בזה בשני מ'ספר מלחמות יי''. ומשרתו יהושע בן נון היה משרת שלא היה סר מתוך האהל , אבל היה מתבונן תמיד במה שלמדהו משה. ואמנם זכר זה בזה המקום לבאר , שלא נתרחק משה מיהושע בהתרחקו מישראל על חטא העגל. והנה שקידת יהושע באהל משה היה סבה אל שהשיג מהשלמות באופן שהיה נביא והנחיל לישראל את הארץ. והנה פירשנו נער - משרת , כטעם "גחזי נערו" (מ"ב ד , יב) , וכמוהו רבים בלשוננו. (שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק חמישי - בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק ששי: "ויאמר משה אל יי' ראה אתה אומר אלי" וגו' עד "ויקהל"; לג , יב - שמ' לה , א). (יב-יג) אמר משה אל השם יתעלה: ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם , ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ממלאכיך להנחיל לישראל את הארץ , ולזה לא ידעתי אם יספיק לי זה , אם לא. ואמנם אמר זה , כי אם היה זה המלאך השכל הפועל , יספיק לו; וזה מבואר למי שעיין בדברינו ברביעי ובששי מ'ספר מלחמות יי''. וגם כן הנה אתה אמרת , שידעת אותי בשם ומצאתי חן בעיניך , באופן שתדבק השגחתך בי; ועתה אשאל ממך , אם מצאתי חן בעיניך שתשגיח בי , להודיעני דרכי השגחתך בנמצאות , ובזה אדע עצמוּתך; כי הפעולה מורה על הפועֵל , וממנה יעמוד האדם על אמתת עצמוּת השם יתעלה , לפי מה שאפשר , כמו שבארנו בחמישי מ'ספר מלחמות יי''. והנה ידיעתי אותך תהיה סבה שאמצא חן בעיניך יותר ממה שאני מוצא עתה , כי השגחת השם יתעלה תדבק יותר באשר ידעהו ידיעה יותר שלימה , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. ואשאל ממך עוד , שתראה כי הגוי הזה לבדו הוא עמך , ולזה ראוי שתחמול עליהם ותדבק השגחתך בהם. (יד-טו) ובאה התשובה למשה על הענין הראשון: פני ילכו עמך להשגיח בך , והניחותי לך מכל דבר רע שיהיה נכון לבֹא עליך. ונתבאר מזה המאמר , כי למשה לבדו תהיה ההשגחה האלהית הפרטית; ולזה השיב משה: אם אין פניך הולכים עם ישראל , אל תעלנו מזה , פן נהיה מטרה למקרי הזמן. (טז) ובמה יודע איפה (בנוסחנו: אפוא) כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך , הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו?! - וזה יהיה ההבדל אשר יהיה בינינו ובין שאר העמים; אך אם לא תלך עמנו , יאמרו כי שוא עבוד אלהים (ע"פ מל' ג , יד) , וזה , כי לא תדבק בישראל השגחה אלהית יותר משאר האומות. ולא באתהו תשובה בזה מהשם יתעלה , כי היו ישראל בלתי ראויים לכמו זאת ההשגחה , והיא לא תהיה כי אם לראוי , כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון" וגו' , כמו שיתבאר אחר זה (להלן , יט). ואמנם השיג משה זה הענין בסוף , כמו שיתבאר בזה הספור; וזה אמנם היה כשהישיר השם יתעלה את ישראל שיהיו ראויים לכמו זאת ההשגחה , כמו שאמר "הנה אנכי כורת ברית" וגו' (שמ' לד , י) , לפי מה שנבאר. (יז) ועל הענין השני ששאל משה , והוא: שיודיעהו השם דרכיו , באה התשובה לו: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה - רוצה לומר: להודיעך דרכי; כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם , כמו שזכרת כששאלת ממני זאת השאלה. (יח) וכאשר ראה משה שהסכים השם יתעלה להודיעו דרכיו , שאל ממנו שיראהו כבודו ומדרגתו בעצמותה. (יט) ואמר אליו השם יתעלה: אני אעביר כל טובי על פניך - והם הנמצאות המוחשות השופעות ממני , שיש בהם מהטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר. או יהיה הרצון בזה , והוא יותר נכון: אני אעביר כל טוב דרכי השגחתי בנמצאות על פניך במראה הנבואה , בשאודיעך הדרכים אשר אני משגיח בהם בנמצאות , והוא מה שאמר "אל רחום וחנון" וגו' (שמ' לד , ו); ואקרא בשם יי' לפניך במראה הנבואה , בשאודיעך זה הנימוס המסודר ממני; ומזה תעמוד על ענין השגחתי בנמצאות. ותבין מזה , כי מה שחנותי כבר - אחון במה שעתיד , ומה שרחמתי כבר - ארחם במה שעתיד , ואין בעצמוּתי שִנוי לחון ולרחם עתה מה שלא היה מנהגי להיות חונן ומרחם. וזה אמת בלי ספק; כי השם יתעלה , לא תדבק השגחתו הפרטית בזה האיש הרמוז הדבק בו מצד שהוא זה האיש הרמוז , אבל תדבק בכל איש שיהיה במדרגתו מהדבקות בו , כמו שהתבאר ברביעי מ'ספר מלחמות יי''; ולזה אין ראוי לשאול ממנו , שתדבק השגחתו הפרטית במי שהוא בלתי ראוי לה. (כ) ועל מה ששאל לראות כבוד השם יתעלה , באה התשובה לו: לא תוכל לראות את פני , כי אין כח באדם להשיג אחד מהשכלים הנפרדים , וכל שכן שאי אפשר לו שישיג השם יתעלה , כמו שבארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי''; כי לא יתכן שיראני האדם ולא שום חי - רוצה לומר , שאפילו אחד מהשכלים הנפרדים לא ישיג השם יתעלה , כמו שהתבאר למי שעיין ב'אלהיות' ובדברינו בחמישי מ'ספר מלחמות יי''. (כא-כב) ויאמר יי': הנה מדרגה אתי , תוכל להשיג אותה בזה האופן , והוא: שתתיצב על הצור , שהוא מקום נבחר אל שישפע לך שם השפע האלהי בשלמות; והיה , כשתכלה השגתך אלי במראה הנבואה , תראה אותי באמצעות ענן מבדיל ביני וביניך. (כג) ואסיר המסך המבדיל , באופן שתראה בשלמות - לפי מה שאפשר - הנמצאות המוחשות השופעות ממני , שהם אחורי; ומהם תעמוד על מדרגה - מה ממציאותי , והוא הנימוס המושכל אשר אצל השם יתעלה , אשר ממנו השתלשל מציאות אלו הנמצאות. ואמנם הנמצאות שהם פני , והם השכלים הנפרדים - לא יתכן שיושגו לאדם. וזה דבר , כבר בארנוהו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' , ושם התבאר , שאי אפשר לאדם שהשיג השכל הפועל לפי מה שהוא עליו מהמציאות.