מאגר הכתר שמות פרק לג עם פירוש תועלות לרלב"ג

פרק לג
(יב) (שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק ששי: שמ' לג , יב - לד , לה) התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שראוי לַשלם להתפלל לשם יתעלה בעד עמו ולהשתדל לפי מה שאפשר שיִמלטו מהרע שהוא נכון לבא עליהם; הלא תראה מה שהתעצם משה עם השם יתעלה והתנפל לפניו ארבעים יום וארבעים לילה בעד ישראל , עד שהשיג מה שרצהו מזה. וכזה תמצא שאמר שמואל לישראל: "וגם (לפנינו: גם) אנכי חלילה לי מחטוא ליי' מחדל להתפלל בעדכם" (ש"א יב , כג). התועלת השמנה עשר הוא בדעות , והוא: להודיע כי מי שהשיג יותר מאמתת השם יתעלה הוא אשר תדבק בו השגחתו יותר; ולזה אמר: "ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמ' לג , יג). התועלת התשעה עשר הוא בדעות , והוא: להודיע שלא ישיג האדם מהשם יתעלה על דרך תפלה אלא מה שדרך השם יתעלה לעשות , כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמ' לג , יט). וזה , כי השם יתעלה לא ישתנה; ואמנם ימָצא תועלת בענין התפלה - לתקן המקבל , שיהיה ראוי לזה הטוב שישאל מהשם יתעלה , או שלא יגיע לו זה הרע כשהיה הוא המתפלל; כי מפני ההתבודדות שיהיה לו בשם יתעלה בעת התפללו , תדבק נפשו בו , ויהיה מפני זה ראוי שתדבק בו ההשגחה הפרטית. או יהיה זה התועלת מפני ההשגחה הדבקה במתפלל , שיתחייב ממנה שיִמלט המקבל מהרע , כדי שלא יגיע למתפלל צער וכאב לב. או יהיה זה התועלת מפני שהמתפלל ישתדל לתקן המקבל באופן שיהיה ראוי לזה , כמו שעשה משה שהשתדל להרוג העובדים ולהשחית העגל באופן שיהיו ישראל ראויים למחילת העון ההוא. ובכלל , הִנה השנוי יבא מצד המקבל , לא מצד השם יתעלה; ולזה לא השיג משה מהשם יתעלה שילך בקרב ישראל אם לא באמצעות תקונו אותם אל שיהיו ראויים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה , כמו שנתבאר במה שאמר במה שבקש משה מהשם יתעלה שילך בקרבם: "הנה אנכי כורת ברית" וגו' (שמ' לד , י) - רוצה לומר , שבאמצעות זה יתוקנו אל שיהיו ראויים אל שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה. התועלת העשרים הוא בדעות , והוא: להודיע כי דרכי השם יתעלה אפשר שישיגם האדם מצד פעולותיו , ואולם עצמותו לא יושג על השלמות לשום נמצא זולתו; ושאי אפשר שישיג האדם על השלמות אחד מהשכלים הנפרדים. ואולם יושג לאדם עצמות השם יתעלה באופן חסר , כאלו היתה שם מחיצה מבדלת בינינו ובינו; וזה , שכבר נשיג ממנו שהוא נמצא תמיד מעצמותו , ומה שידמה לזה מהענינים שנשיגם מהשם יתעלה. וכבר בארנו אמתת זה כולו בחמישי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ג , פרקים ה - ט). התועלת העשרים ואחד הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיתרשל האדם מקניין המושכלות מפני שכבר קנה מהם חלק גדול , אבל ראוי שלא יקצר בזה , וישים כל השתדלותו להוסיף בידיעה תמיד , כי זה כל פרי האדם. הלא תראה , כי משה רבינו עליו השלום , עם עוצם חלקו בהשגות העיוניות , היה משתוקק תמיד להוסיף בהם , עד שכבר הביאהו זה לבקש מה שנמנעה השגתו , וזה כולו לעוצם תשוקתו להשגות הנכבדות. התועלת העשרים ושנים הוא בדעות , והוא: להודיע אמתת ההשגחה האלהית הפרטית וחיובה והסרת הספקות הנופלות בה , במה שנזכר מאלו התארים המורים על זה באמרו "יי' אל רחום" וגו' (שמ' לד , ו - ז) , כמו שבארנו מענינם (בה"פ שם). וכבר יתבאר ביאור שלם , שמאלו הצדדים יתבאר חיוב מציאות ההשגחה הפרטית באדם השלם , ושמהם יותרו כל הספקות הנופלות בה למי שעיין בדברינו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ו). התועלת העשרים ושלשה הוא: להודיע עוצם מדרגת משה בנבואה , עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי , אבל היה הענין בהפך; רוצה לומר , שלא היה יכול על הסרתו כי אם בקושי ובהשתדלות , ובהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל השתדלות כלל. ובזאת המדרגה העצומה נתיחד משה מבין שאר הנביאים , להנתן זאת התורה האלהית על ידו. התועלת העשרים וארבעה הוא במצות , והוא מה שצוה לשבות מעבודת הארץ בשנת השמטה , שנאמר "בחריש ובקציר תשבות" (שמ' לד , כא). והנה נתפרש בפרשת 'בהר סיני' תמורת זאת השביתה , שנאמר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ" (וי' כה , ד - ה). ולזה אינו חייב מן התורה כי אם על אלו , והשביתה תהיה גם כן מאלו , כי היא בנושא בעינו אשר הזהיר עליו; ואחד כרם ואחד שאר אילנות. כבר נתבאר זה בראשון ממועד קטן (ב , ב - ג , ב). והנה בפרשת 'בהר סיני' (וי' כה , א - ז) יתבאר בגזרת השם שלימות דיני השביעית. וכבר בארנו התועלת בזאת המצוה במה שעבר (תועלת מה בפרשת 'משפטים' חלק שמיני). והנה בארו מזה רבותינו ז"ל (ראה משנה שביעית א , ד) , שקצירת העומר דוחה שבת , כמו שזכרנו (בה"פ שמ' לד , כא); אלא שכבר יתבאר זה מהשרשים הכוללים מפני שקבוע לה זמן , ומה שזה דרכו דוחה 'לא תעשה'.