מאגר הכתר שמות פרק לג עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק לג
(א-ב) לך עלה מזה - שב לבאר טעם "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד); וכן אמר: ושלחתי לפניך מלאך. ולא הזכיר גוי אחד (משבעת הגויים) דרך קצרה. (ג) אל ארץ זבת חלב ודבש - שב אל "הארץ" (לעיל , א). וטעם זבת - מגזרת "זב מבשרו" (וי' טו , ב) , דבר שיצא בלא יגיעה. והטעם: כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד , ח). ומפרשים רבים אמרו (ראה רש"י שמ' יג , ה) , כי טעם דבש - התמרים. והנה , אמרוֹ לא אעלה בקרבך , וטעם כל הפרשה: אתה התפללת אלי בעד ישראל להביאם אל הארץ , והנה מלאך ילך עמם להביאם. ואם תרצה , לך נחה אותם; כי אני לא אעלה בקרבך עתה , פן אכלך; כי מֵחמלתי עליך לא אעלה בקרבך , בעבור שאם עשית פעם שנית מה שעשית , אשמידך. ודקדוק אכֶלך - שבא פתח קטון תחת גדול , כמו 'ויאמֶר יי''. והיה הלמ"ד ראוי להדגש , ובא קל , להקל על הלשון. (ד) וישמע העם - פירושו , ששמע השם שאמר למשה: "אתם עם קשה עורף" (להלן , ה); ורבים כמוהו. וכן "ויצו שחקים ממעל" (תה' עח , כג) , כאשר פירשתי בספר תהילות (שם). ויתאבלו - הטעם , שפשטו בגדי התפארת ולבשו בגדי אבל כל ימיהם על מעשה העגל; וזה טעם "מהר חורב" (להלן , ו). ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי טעם "הורד עדיך" (להלן , ה) - שיעשו זה תמיד. ולפי דעתי אין צורך. (ה) והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , כי פירוש ואדעה מה אעשה לך - 'אודיעך'; ולא אבה הדקדוק להיותו כן; רק הוא כמשמעו , כאדון שיאמר לעבדו שחטא לו: אחר שאראה שנִחַמְתָ על חטאך , אז אדע מה אעשה לך. והנה אפרש לך "ידעתיך בשם" (להלן , יב). (ז) ומשה יקח את האהל - יתכן שלקחוֹ ברדתו מההר והוציאו מן המחנה , בעבור מעשה העגל. (ח) ואחר כן ספר הכתוב: והיה כצאת משה אל האהל - אחר שירד עם הלוחות השניות. ויש אומרים , כי כן עשה כאשר הסיעם מים סוף (ראה שמ' טו , כב) , ונכתבה הפרשה במקום הזה בעבור "והניחותי לך" (להלן , יד) , כאשר אפרש. (יא) ופירוש פנים אל פנים - בפסוק "הראיני נא את כבודך" (להלן , יח). (יב-יג) מלת ראה אתה אומר אלי - כדברי בן אדם. את אשר תשלח עמי - מי הוא המלאך; כי איננו מיכאל , שאמר עליו "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא). ואתה אמרת - כאשר היה בהר אמר לו כן , ואם איננו מפורש. והנה אמר: ואתה אמרת: ידעתיך - ואני אפייס , שאדעך; ואתה אמרת... כי מצאת חן בעיני; ופיוסי: למען אמצא חן בעיניך. ועתה שים לבך לדעתי , ודע , כי אמונות צבאות מעלה ומטה - באמונת מחשבות השם; וכנגד המחשבות - הצורות החקוקות , גם כנגד הצורות - הכללים. והיודע מתאחד עם הידוע; על כן אמרו (ראה ברכות ז , א) ב"דעת עליון" (במ' כד , טז) , שהוא יודע וידוע. ודעת הנבראים איננה כן , כי אין היודע הוא הידוע , בעבור העצם. והנה טעם ידעתיך בשם - שמעלת משה דבקה עם הכל , על כן חדש השם על ידו בעולם אותות ומופתים. וטעם הודיעני נא את דרכיך - כי יוצר בראשית , אין כח בנברא לדעתו , כי אם בדרכיו. ומי שיֵדע דרכיו יֵדענו , כי אז יהיה כמו צורה; על כן אמר: הודיעני נא , ואחר כן: ואדעך. וטעם וראה כי עמך הגוי הזה - זאת היא תפילתו בעדם. (יד) וטעם פני ילכו - כבודי ילך עמך. והניחותי לך - ולא להם. (טו) והשיב משה: אם אין פניך הולכים - עם ישראל. אל תעלנו - בלשון רבים; והפסוק הבא אחריו לעד: "אני ועמך" (להלן , טז). (יז) והשם השיב: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה; על כן אמר משה: "ילך נא יי' בקרבנו" (שמ' לד , ט). וטעם כל הפרשה , כי השם אמר למשה קודם מעשה העגל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמ' כה , ח); וכאשר עשו העגל אמר: "לא אעלה בקרבך" (לעיל , ג) - והנה לא יֵעָשה המקדש! וכאשר התחנן משה אל השם , אמר לו , שהשכינה תהיה על האהל שהוא אהל משה (ראה לעיל , ט - יא). ופייס שנית על ישראל (ראה לעיל , טו - טז; לד , ט) , אז אמר שהוא ישכון בקרב ישראל (ראה שמ' לד , י). ודע , כי לעולם מחנה שכינה בתוך המחנות היתה , בנסוע הארון ובנוחֹה , רק שלשה ימים לבדם , כאשר אפרש (במ' י , לא). והנה יֵעָשה המשכן. "פני ילכו" (לעיל , יד) - יש אומרים: יסור קצפי , כמו "ופניה לא היו לה" (ש"א א , יח). ואחרים אמרו: שר הפָּנים; ועדותם: "ומלאך פניו" (יש' סג , ט). ולפי דעתי , שפירושו: אני בעצמי , כמו "ופניך הולכים בקרב" (ש"ב יז , יא). ויאמר הגאון (ראה רס"ג שמות ע' רטז) , כי טעם הפרשה , שאמר לו "לא אעלה בקרבך" (לעיל , ג) - במקום הזה; רק אחר שתסעו מזה ותחנו , אז אעלה בקרבך. על כן אמר משה: "אל תעלינו מזה" (לעיל , טו) , , כי בקש לסלוח עון ישראל במקום שעשוהו שם. והנכון - מה שפירשתי לך , כי אין מקום נבחר במדבר כהר סיני שהיו נגדו. ואמר (רס"ג שמות ע' רטז - ריז) , כי טעם "ונפלינו" (לעיל , טז) - בעבור שכל עם ועם יש לו שר , כשר מלכות פרס (ראה דנ' י , יג) , על כן בקש משה שלא יהיה לישראל שר. והנה שכח "כי אם מיכאל שרכם" (שם , כא); "אני שר צבא יי'" (יהו' ה , יד). רק טעם "ונפלינו" - בשכינה שהיא על הכרובים , וישראל נוסעים וחונים על פי השם; ולא עשה כן לכל גוי (ע"פ תה' קמז , כ). וטעם כי מצאת חן - כל אשר דברת אעשה רק בשבילך לבדך. וטעם בשם - דעת החלק מדרך הכל. ויאמר הגאון (רס"ג תורה לעיל , יב) , כי "ידעתיך" (שם) - עשיתי לך מעלה גדולה; בלא ראיה. (יח-כ) ויאמר הראני נא את כבודך - פירושו: כמו 'עצמך'; וכן "והיה בעבור כבודי" (להלן , כב); והעד , שאמר: "עד עברי" (שם) , ואמר "ויעבור יי' על פניו" (שמ' לד , ו). ויאמר הגאון (אמונות ודעות ע' קי) , כי כבודך - הוא אור , בראו השם לעתו; ופרש "עד עברי" (להלן , כב) - עד עבור כבודי; וטעם "וראית את אחורי" (להלן , כג) - האחרון מהאור , כמו "אחריתו" (תה' קט , יג); כי ראשיתו - לא יוכל לראותו. ולפי דעתי , שהכתוב דבר כמנהגו. כי ידענו דעת ברורה , כי אין השם גוף; ואחר שאיננו גוף , לא יתכן שיֵראה בעין , כי העין איננה רואה כי אם המקרים שהם בגוף. על כן אמרתי , שמלת הראיני איננה במראה עין; גם "ודבר יי' אל משה" (לעיל , יא) - איננו בפה , רק הוא הדיבור האמת; כי דיבור הפה - דמיון הוא. וטעם "כאשר ידבר איש אל רעהו" (שם) - שלא היה על יד שליח , שהוא מלאך; וזה הדיבור - עם יוצר בראשית ידבר , לא עם מלאך. והטעם: להתאחד בצורות שאין עצם להם , כי הם הסולם לעלות אל הנשגב; וזה לא יתכן לחי , בעבור הגוף; על כן: כי לא יראני האדם וחי. וטעם אעביר כל טובי - הם הפנים , שהם כדמיון 'ראשית' (ראה לעיל , יח). וקראתי בשם - נפסק; וכן "ויקרא בשם יי'" (שמ' לד , ה). והטעם , כי השם קרא השם בשם. וטעם וחנותי - אע"פ שאומר לך כי אני חנון ורחום , לא אחון , רק אשר ארצה שאחון , כאשר גזרתי בחכמתי. וטעם "על הצור" (להלן , כא) - הוא הגבוה; וטעם "בנקרת" (להלן , כב) - בצלו. וטעם "ושכתי כפי" (שם) - כעב שתכסה אור השמש ולא תראינה אותה העינים. והנמשל בו , כי המתאחד לא ירגיש , ובאותה העת יסור כח הנשמה מעל הגוף. וקרוב מזה הטעם "וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו" (שמ' לד , ג). וזה היום היה למשה כיום מעמד הר סיני לישראל , גם קרן בו עור פניו (ראה שמ' לד , כט). ועל דעת הקדמונים (ראה סע"ר ו) - שהיה ביום צום כיפורים ― ודעתי תדענה במשנה תורה (דב' י , א) ― כי אמרו ששלש פעמים עמד בהר ארבעים יום. וכשאתה חושב - שעלה בשביעי לסיון , וירד שתי פעמים , האחד - בדבר העגל (ראה שמ' לב , טו) , והשנית - להתפלל (ראה דב' ט , כה) , והשלישית - לפסול האבנים (ראה שמ' לד , ד). ודע , כי כל גוף הוא מורכב , יש לו פנים ואחור. והנה השמש , שאין בנבראים גוף נכבד וגדול ממנו , אין לו פנים ואחור; אף כי הכְּבוֹדִים , ואף כי יוצר בראשית! לכן כל 'כָּבוֹד' דבק בשם , והוא לבדו - אין לו ראשית ואחרית. והַדָּבֵק - אין לו אחרית מפאת השם , ויש לו ראשית מפאת כבוד אחר; גם אין לו אחרית כנגד הכבוד האחר , ויש לו ראשית בעבור הדבקו בשם. (כא-כב) בנקרת הצור - מקום מנוקר בצור , והוא הר סיני , וכן כתוב "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שמ' יז , ו). וטעם כפי - כמו "עב" (מ"א יח , מד).