פרק לג
[א]
וידבר
יהוה
אל־משה
לך
עלה
מזה
אתה
והעם
אשר
העלית
מארץ
מצרים
אל־הארץ
אשר
נשבעתי
לאברהם
ליצחק
וליעקב
לאמר
לזרעך
אתננה:
[ב]
ושלחתי
לפניך
מלאך
וגרשתי
את־הכנעני
האמרי
והחתי
והפרזי
החוי
והיבוסי:
[ג]
אל־ארץ
זבת
חלב
ודבש
כי
לא
אעלה
בקרבך
כי
עם־קשה־ערף
אתה
פן־אכלך
בדרך:
[ד]
וישמע
העם
את־הדבר
הרע
הזה
ויתאבלו
ולא־שתו
איש
עדיו
עליו:
[ה]
ויאמר
יהוה
אל־משה
אמר
אל־בני־ישראל
אתם
עם־קשה־ערף
רגע
אחד
אעלה
בקרבך
וכליתיך
ועתה
הורד
עדיך
מעליך
ואדעה
מה
אעשה־לך:
[ו]
ויתנצלו
בני־ישראל
את־עדים
מהר
חורב:
[ז]
ומשה
יקח
את־האהל
ונטה־לו׀
מחוץ
למחנה
הרחק
מן־המחנה
וקרא
לו
אהל
מועד
והיה
כל־מבקש
יהוה
יצא
אל־אהל
מועד
אשר
מחוץ
למחנה:
[ח]
והיה
כצאת
משה
אל־האהל
יקומו
כל־העם
ונצבו
איש
פתח
אהלו
והביטו
אחרי
משה
עד־באו
האהלה:
[ט]
והיה
כבא
משה
האהלה
ירד
עמוד
הענן
ועמד
פתח
האהל
ודבר
עם־משה:
[י]
וראה
כל־העם
את־עמוד
הענן
עמד
פתח
האהל
וקם
כל־העם
והשתחוו
איש
פתח
אהלו:
[יא]
ודבר
יהוה
אל־משה
פנים
אל־פנים
כאשר
ידבר
איש
אל־רעהו
ושב
אל־המחנה
ומשרתו
יהושע
בן־נון
נער
לא
ימיש
מתוך
האהל:
פ
[שלישי]
[יב]
ויאמר
משה
אל־יהוה
ראה
אתה
אמר
אלי
העל
את־העם
הזה
ואתה
לא
הודעתני
את
אשר־תשלח
עמי
ואתה
אמרת
ידעתיך
בשם
וגם־מצאת
חן
בעיני:
[יג]
ועתה
אם־נא
מצאתי
חן
בעיניך
הודעני
נא
את־דרכך
ואדעך
למען
אמצא־חן
בעיניך
וראה
כי
עמך
הגוי
הזה:
[יד]
ויאמר
פני
ילכו
והנחתי
לך:
[טו]
ויאמר
אליו
אם־אין
פניך
הלכים
אל־תעלנו
מזה:
[טז]
ובמה׀
יודע
אפוא
כי־מצאתי
חן
בעיניך
אני
ועמך
הלוא
בלכתך
עמנו
ונפלינו
אני
ועמך
מכל־העם
אשר
על־פני
האדמה:
פ
[רביעי]
[יז]
ויאמר
יהוה
אל־משה
גם
את־הדבר
הזה
אשר
דברת
אעשה
כי־מצאת
חן
בעיני
ואדעך
בשם:
[יח]
ויאמר
הראני
נא
את־כבדך:
[יט]
ויאמר
אני
אעביר
כל־טובי
על־פניך
וקראתי
בשם
יהוה
לפניך
וחנתי
את־אשר
אחן
ורחמתי
את־אשר
ארחם:
[כ]
ויאמר
לא
תוכל
לראת
את־פני
כי
לא־יראני
האדם
וחי:
[כא]
ויאמר
יהוה
הנה
מקום
אתי
ונצבת
על־הצור:
[כב]
והיה
בעבר
כבדי
ושמתיך
בנקרת
הצור
ושכתי
כפי
עליך
עד־עברי:
[כג]
והסרתי
את־כפי
וראית
את־אחרי
ופני
לא
יראו:
פ