מאגר הכתר שמות פרק לה עם פירוש רמב"ן

פרק לה
{פרשת ויקהל} [א] וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם:
[ב] שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת:
[ג] לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: פ
[ד] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר:
[ה] קְח֨וּ מֵאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת:
[ו] וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים:
[ז] וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים:
[ח] וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:
[ט] וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן:
[י] וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהוָֽה:
[יא] אֶ֨ת־הַמִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו:
[יב] אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ:
[יג] אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים:
[יד] וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר:
[טו] וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן:
[טז] אֵ֣ת׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
[יז] אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר:
[יח] אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם:
[יט] אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן:
[כ] וַיֵּ֥צְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה:
[שני] [כא] וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ:
[כב] וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיהוָֽה:
[כג] וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ:
[כד] כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ:
[כה] וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ:
[כו] וְכָ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים:
[כז] וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן:
[כח] וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:
[כט] כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֘ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַיהוָֽה: פ
[שלישי] [ל] וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:
[לא] וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה:
[לב] וְלַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת:
[לג] וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת:
[לד] וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן:
[לה] מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֘ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת:

פרק לה
(א-ב) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - יכלול כל עדת בני ישראל האנשים והנשים , כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה , אחר שצוה לאהרן והנשיאים לכל בני ישראל האנשים "כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני" (שמ' לד , לב) אחר שבור הלוחות , ונתן על פניו מסוה (ראה שם , לג) , חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה , אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכלם ענין המשכן , אשר נצטווה בו מתחלה , קודם שבור הלוחות; כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו לוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם , הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם (ע"פ יר' ב , ב) , ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה , כמו שאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמ' כה , ח) , ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה. אלה הדברים אשר צוה יי' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה. אמר אלה הדברים אשר צוה יי' לעשות - על מלאכת המשכן וכל כליו וכל עבודתו; והקדים השבת - לומר , כי ששת ימים תעשה מלאכת אלה הדברים , ולא ביום השביעי שהוא קדש ליי'; ומכאן שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת , ולא ממדרש "אך" , כמו שפירשתי בסדר 'כי תשא' (שמ' לא , יג). (ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת - ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אֹכל נפש , כי אמר "כל העושה בו מלאכה יומת" (לעיל , ב) , ופירש , שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר; כי האש צורך כל מאכל. והוצרך לומר כן , מפני שלא אמר 'העושה בו כל מלאכה' כאשר אמר בעשרת הדברות "לא תעשה כל מלאכה" (שמ' כ , י) , ואמר "מלאכה" (לעיל , ב) סתם , והיה איפשר שנוציא מן הכלל 'מלאכת אכל נפש' ― כי כן נאמר בחג המצות "לא תעשה מלאכה" (דב' טז , ח) , ואין אוכל נפש בַּכלל ― ולכך הזכיר בפירוש , שאף אוכל נפש אסור בו. וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכיל' ויקהל שבתא): רבי נתן אומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר? לפי שהוא אומר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (לעיל , א) - שומע אני , יהא רשאי להדליק לו את הנר , להטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה בשבת? תלמוד לומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזה קרוב למה שאמרנו , שלא היו מלאכות הללו , שהם הנאה לגופו , בכלל אִסור הראשון , ורצה רבי נתן לומר , שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש , שכבר אמר להם "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו" (שמ' טז , כג) , אבל עדין מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף , כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין - יהו מוּתרות , כי זה מעונג השבת; לכך נאמר: לא תבערו - לאסור הכל. ולרבותינו עוד מדרש בתלמוד (שבת ע , א): מפני שלא אמר 'כל העושה בו כל מלאכה יומת' , או שיאמר 'כל המבעיר אש בכל מושבותיכם יומת' , אמרו שיצאת להקל בה להיותה ב'לאו'; ויש אומרים שיצאת לחלק , לפי שהיתה בכלל "לא תעשה כל מלאכה" (שמ' כ , י). (ה) יביאה את תרומת יי' - כמו 'יביא את תרומת יי'' , אבל יכנה ויפרש; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו); "כבואו (לפנינו: בבאו) האיש" (יח' י , ג); "אשר לא יעבדו אותו את נבוכד נאצר" (בנוסחנו: נבוכדנאצר; יר' כז , ח); "אשר אני (לפנינו: אנכי) נותן להם לבני ישראל" (יהו' א , ב) , ורבים. ועל דרך האמת: כמו 'יביאה עם תרומת יי'' , שיביא התרומה העליונה; כסוד "ויקחו לי תרומה" (שמ' כד , ב) , וכבר פירשתיו (שם , ג). ולרבותינו (ראה סוטה יב , ב) ב"ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו) - שראתה עמו שכינה. והנה משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שצוה אותו השם - כדי להודיע להם שצריכים להביא נדבה רבה , כי המלאכה גדולה , ולכך ספר להם: "את המשכן את אהלו ואת מכסהו" וגו' (להלן , יא) - כולן הזכירן על דרך כלל. וטעם "את המשכן" , "את הארון" (להלן , יב) ו"את השולחן" (להלן , יג) וכל הנזכרים , שיזכירם בה"א הידיעה - כאומר: את המשכן ואת הכלים , אשר נגיד לחכמים העושים במלאכה בפרטן ובשיעורן; כי עתה לכל העדה לא יגידם אלא בשמותם בכלל. (כא) ויבאו כל איש אשר נשאו לבו - על החכמים העושים במלאכה יאמר כן , כי לא מצינו על המתנדבים 'נשיאות לב' , אבל 'נדיבות' יזכיר בהם. וטעם אשר נשאו לבו - "לקרבה אל המלאכה" (שמ' לו , ב); כי לא היה בהם שלמד המלאכות האלה ממלמד או מי שאימן בהם ידיו כלל , אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן , ויגבה לבו בדרכי יי' (ע"פ דה"ב יז , ו) לבא לפני משה לאמר לו: אני אעשה כל אשר אדני דובר; וכבר הזכרתי זה בסדר האחר (שמ' לא , ב). והנה אמר , שבאו לפני משה כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה , וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו התרומה. והנה משה אמר לכולם כי קרא יי' בשם בצלאל ואהליאב (ראה להלן , ל - לה) , ואחרי כן קרא להם משה ואל כל איש חכם לב שיבאו לפניו , ונתן להם הנדבה (ראה שמ' לו , ב - ג). (כב) וטעם ויבאו האנשים על הנשים - בעבור כי הנדבה בתכשיטין מְצוּאָה אצל הנשים יותר , וכולן היו להן , ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד ובאו תחלה; והאנשים אשר נמצאו להם - הביאו עמהם. כי טעם על הנשים - שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן; וכן "נחה ארם על אפרים" (יש' ז , ב) - כי המלחמה ההיא על אפרים; "ולא שתם על צאן לבן" (בר' ל , מ); "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); והדומים להם. ואמר שבאו כולם , אנשים ונשים , בחח ונזם וטבעת וכומז ובכל כלי זהב , כצמידים ועגילים , כי נמצאו לכולם כלי התכשיט; ואמר , כי יש מהם שהניפו תנופת זהב שבור או במטבע. ואמר "וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן" (להלן , כג) , כי לא ימָצאו מאלה רק למקצתם; וחזר ואמר "אשר נמצא אתו עצי שטים" (להלן , כד) , כי היו יותר מעטים שבידם עצי שטים. (כד) ואמר: כל מרים תרומת כסף ונחשת , כי לרוב האנשים היה כסף ונחשת במטבעות וכלים; אבל לא הזכיר זה למעלה עם כלי הזהב (פס' כב) , בעבור שהזכיר שם הנשים , ואין להם כסף או נחשת , רק הזהב בתכשיטין , כאשר אמר "נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" (שמ' לב , ב); "וכל איש אשר הניף תנופת זהב" (לעיל , כב) לא היו רבים כמרימי הכסף והנחשת. ולא היתה הבאת הזהב מרובה ככסף והנחשת , על כן תקרא זו 'תנופה' וזו 'תרומה' , כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה , או הלוקחים יניפו הזהב להראותו , לשבח המביא על נדבתו; ובפרשת 'אלה פקודי' יקרא הזהב גם הנחשת "תנופה" (שמ' לח , כד - כט) , כי לא הזכיר שם 'תרומה' כלל , רק "כסף פקודי העדה" (שם , כה). ויתכן שיקרא גם הנחשת 'תנופה' , שהיה חשוב להם יותר מן הכסף , מפני שלא היה נמצא בידם ממנו; או שהיה חשוב מאד , כענין שנאמר "וכלי נחשת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב" (עז' ח , כז).