מאגר הכתר שמות פרק לו עם פירוש רמב"ן

פרק לו
[א] וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה:
[ב] וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֘ וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ:
[ג] וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר:
[ד] וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כָּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים:
[ה] וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ:
[ו] וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא:
[ז] וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר: ס
[רביעי] [ח] וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם:
[ט] אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת:
[י] וַיְחַבֵּר֙ אֶת־חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חִבַּ֔ר אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת:
[יא] וַיַּ֜עַשׂ לֻלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[יב] חֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֘ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָֽת:
[יג] וַיַּ֕עַשׂ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וַיְחַבֵּ֨ר אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אַחַ֤ת אֶל־אַחַת֙ בַּקְּרָסִ֔ים וַיְהִ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד: פ
[יד] וַיַּ֙עַשׂ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתָֽם:
[טו] אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְאַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת רֹ֖חַב הַיְרִיעָ֣ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת:
[טז] וַיְחַבֵּ֛ר אֶת־חֲמֵ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָֽד:
[יז] וַיַּ֜עַשׂ לֻלָאֹ֣ת חֲמִשִּׁ֗ים עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּיצֹנָ֖ה בַּמַּחְבָּ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻלָאֹ֗ת עָשָׂה֙ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית:
[יח] וַיַּ֛עַשׂ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים לְחַבֵּ֥ר אֶת־הָאֹ֖הֶל לִהְיֹ֥ת אֶחָֽד:
[יט] וַיַּ֤עַשׂ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה: ס
[חמישי] [כ] וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים:
[כא] עֶ֥שֶׂר אַמֹּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כב] שְׁתֵּ֣י יָדֹ֗ת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אַחַ֖ת אֶל־אֶחָ֑ת כֵּ֣ן עָשָׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן:
[כג] וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קְרָשִׁ֔ים לִפְאַ֖ת נֶ֥גֶב תֵּימָֽנָה:
[כד] וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף עָשָׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקְּרָשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו:
[כה] וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עָשָׂ֖ה עֶשְׂרִ֥ים קְרָשִֽׁים:
[כו] וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[כז] וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה עָשָׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים:
[כח] וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ עָשָׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם:
[כט] וְהָי֣וּ תוֹאֲמִם֘ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ אֶל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֖י הַמִּקְצֹעֹֽת:
[ל] וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֤י אֲדָנִים֙ שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד:
[לא] וַיַּ֥עַשׂ בְּרִיחֵ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽת:
[לב] וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֤ה בְרִיחִם֙ לְקַרְשֵׁ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה:
[לג] וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹחַ֙ בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֔ים מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה:
[לד] וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים צִפָּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹתָם֙ עָשָׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וַיְצַ֥ף אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב:
[לה] וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב עָשָׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים:
[לו] וַיַּ֣עַשׂ לָ֗הּ אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַפֵּ֣ם זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וַיִּצֹ֣ק לָהֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף:
[לז] וַיַּ֤עַשׂ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם:
[לח] וְאֶת־עַמּוּדָ֤יו חֲמִשָּׁה֙ וְאֶת־וָ֣וֵיהֶ֔ם וְצִפָּ֧ה רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְאַדְנֵיהֶ֥ם חֲמִשָּׁ֖ה נְחֹֽשֶׁת: פ

פרק לו
(ג) ויקחו מלפני משה - הנה ביום אחד הביאו כל הנדבה הזאת אל אהל [מועד שהוא של] משה , והחכמים לקחו אותה בו ביום מלפניו ובמחרת בהשכמה; וכן בשני הביאו אליו עוד אל אהלו נדבה , והוא צוה להביא אותה אל האומנים , עד שאמרו לו שהם מרבים להביא (ראה להלן , ה) , והיתה דים והותר (ראה להלן , ז). ולא היה היתרון דבר חשוב , שיספר בפרשת 'אלה פקודי' מה עשו בו; אולי היה מונח באהל לחזק בה את בדק המשכן או לעשות בה כלי שרת , כאשר יעשו במקדש במותרות. (ה) והזכיר הכתוב: מרבים העם להביא - לשבח את העם המביאים בנדבתם , ולפאר החכמים בנאמנותם; וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם (ראה להלן , ו) , כי אין לו חפץ בכספם וזהבם כשאר המושלים בעמים , כענין שאמר "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במ' טז , טו). (ו) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה - הממון יקרא 'מלאכה' , וכן "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמ' כב , ז); "לרגל המלאכה אשר לפני" (בר' לג , יד); "וכל המלאכה נמבזה ונמס" (ש"א טו , ט). והענין - שלא יביאו עוד שם דבר למלאכת הקדש. אבל אמר: אל יעשו עוד מלאכה - להכניס הנשים שלא יהיו עוד טוות את העזים; והנה גם ההבאה יקרא 'מעשה' , ומנע מהם הכל. (ח) ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות - הנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמשה פעמים: כי הזכיר את כולה בצוָאה בפרט ובכלל , תחלה (שמ' כה - ל) אמר: 'ועשית כך' , 'ועשית כך' , ואחרי כן הזכיר כולם בדרך כלל: "ועשו את כל אשר צויתיך. את אהל מועד ואת הארון לעדות" (שמ' לא , ו - ז) , עד "ככל אשר צויתיך יעשו" (שם , יא). והטעם בזה , שצוה השם למשה שיגיד אל בצלאל ואל אהליאב ולכל החכמים המלאכה בכללה , ואחרי כן יקרבו אליה לעשותה; כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם שידעו להשלימה. ובשעת המעשה הזכיר אותה תחלה בדרך הכלל הנזכר , ואמר: "יבאו ויעשו את כל אשר צוה יי'. את המשכן את אהלו" וגו' (שמ' לה , י - יא ואי') , ויחסר מכאן פרט אחד , כי בודאי הוצרך משה לאמר אל החכמים העושים המלאכה: 'עשו המשכן עשר יריעות , ארך היריעה כך ורחב כך' , וכן בכל המלאכה; ולא הזכיר הכתוב זה , כי בידוע שאמר להם הכל כסדר , אחרי שעשו כן לכל דבר ודבר. והטעם בזה , כי לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצואה ובמעשה , אבל קצרוֹ להם; כאלו אמר , שיעשו משכן בעשר יריעות חמש כנגד חמש , והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב , וכיוצא בזה בכל המלאכות - בקצרה רמז להם הענין והם הבינו הכל , על כן לא האריך בפרט הזה; ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוּב השכל שבהם. ואחרי כן החזיר המלאכה כולה בדרך הפרט הראשון: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן , "ויעש יריעות" (להלן , יד) , "ויעש קרשים" וגו' (ראה להלן , כ). והיה מספיק בכל הענין שיאמר: 'ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל כל המלאכה אשר צוה יי' אותו' , וְיֹאמַר 'ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו' , "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה יי' כן עשו אותה (לפנינו ללא 'אותה') ויברך אותם משה" (שמ' לט , מג)! אבל רצה לומר , כי משה הזכיר אל כל עדת בני ישראל והחכמים שם כל המלאכה בכלל , כי נתכוון בזה שיתנדבו העם כדי העבודה למלאכה הגדולה , ובעבור שישמעו החכמים וידעו אם יקבלו לעשותה כאשר נצטוה; ואחר כן הזכיר בפרט המעשה , להגיד שעשו כל החכמים במשכן , זהו שנאמר: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות; ואמר "ויעש יריעות עזים" (להלן , יד) , "ויעש את הקרשים" (להלן , כ) - ירצה לומר: 'ויעש כל חכם לב יריעות עזים'. והזכיר בארון "ויעש בצלאל" (שמ' לז , א) , להגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה לבדו את הארון. והטעם: בעבור שהוא מלא "רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" (שמ' לה , לא) שיתבונן בו ויעשנו בכוונה רצויה; כי אין במעשהו אומנות גדולה , אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתרה ממנו. וחזר ואמר סתם "ויעש את השלחן" (שמ' לז , י) , "ויעש את המנורה" (שם , יז). ועל דעת רבי אברהם (בפירושו ב , הארוך , לשמ' לז , א) ירמוז אל בצלאל , שעשה כל כלי הקדש. ואין כן דעתי , שגם בחצר המשכן אמר כן (שמ' לח , ט); אבל הוא חוזר לרמוז אל 'כל חכם לב' כאשר אמר במשכן. ואחר שהשלים כלל ופרט במעשה , הזכיר ההבאה אל משה בדרך הכלל , ואמר "ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו" וגו' (שמ' לט , לג) - להגיד חכמתם , שהביאו הכל אליו כסדר; כי לא הביא אחד מהם מלאכתו לפניו עד שנשלמה כל המלאכה , כאשר אמר "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד" (שם , לב) , ואחרי שנשלמה נאספו כלם והראו אותה אליו כסדר. אמרו תחלה: רבנו , הנה האהל והנה כליו , ואחרי כן: הנה הארון והנה בדיו , וכן הכל. והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו "כאשר צוה יי' את משה" , אבל ב'אלה פקודי' בבגדי כהונה יזכיר כן בכל דבר ודבר (שמ' לט , א , ה , ז , כא , כו , כט , לא); והטעם , כי כָּלל מלאכת המשכן בפסוק שאמר בסוף: "ובצלאל בן אורי בן חור... עשה את כל אשר צוה יי' את משה" (שמ' לח , כב) , ואולי היה זה מפני שנוי הסדר כמו שהזכירו רבותינו (ברכות נה , א). ועל הכלל , כל זה דרך חבה ודרך מעלה , לומר כי חפץ השם במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות , להרבות שכר לעוסקים בה , כענין מה שאמרו במדרש (ב"ר ס , ח): יפה שיחת עבדי בתי אבות לפני הקדוש ברוך הוא מתורתן של בנים , שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה.