מאגר הכתר שמות פרק לח עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק לח
[שביעי] [א] וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ:
[ב] וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת:
[ג] וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת:
[ד] וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּחַ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד־חֶצְיֽוֹ:
[ה] וַיִּצֹ֞ק אַרְבַּ֧ע טַבָּעֹ֛ת בְּאַרְבַּ֥ע הַקְּצָוֺ֖ת לְמִכְבַּ֣ר הַנְּחֹ֑שֶׁת בָּתִּ֖ים לַבַּדִּֽים:
[ו] וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת:
[ז] וַיָּבֵ֨א אֶת־הַבַּדִּ֜ים בַּטַּבָּעֹ֗ת עַ֚ל צַלְעֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶ֑ם נְב֥וּב לֻחֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ: ס
[ח] וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: ס
[ט] וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה:
[י] עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יא] וְלִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ מֵאָ֣ה בָאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יב] וְלִפְאַת־יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יג] וְלִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה:
[יד] קְלָעִ֛ים חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה אֶל־הַכָּתֵ֑ף עַמּוּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טו] וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טז] כָּל־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[יז] וְהָאֲדָנִ֣ים לָעַמֻּדִים֘ נְחֹשֶׁת֒ וָוֵ֨י הָעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[מפטיר] [יח] וּמָסַ֞ךְ שַׁ֤עַר הֶחָצֵר֙ מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֔ם תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְקוֹמָ֤ה בְרֹ֙חַב֙ חָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת לְעֻמַּ֖ת קַלְעֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[יט] וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֥ם אַרְבָּעָ֖ה נְחֹ֑שֶׁת וָוֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף וְצִפּ֧וּי רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[כ] וְֽכָל־הַיְתֵדֹ֞ת לַמִּשְׁכָּ֧ן וְלֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב נְחֹֽשֶׁת: ס
{פרשת פקודי} [כא] אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
[כב] וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[כג] וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס
[כד] כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כה] וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כו] בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:
[כז] וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:
[כח] וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:
[כט] וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל:
[ל] וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ:
[לא] וְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב:

פרק לח
(ח) ובי"ת במראות - תחת מ"ם; כי נכון הוא בלשון הקדש , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב); וככה בלשון ישמעאל. וטעם הצובאות - כי משפט כל הנשים להתייפות , לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שהם על ראשיהם , הם הנזכרים בספר ישעיהו (ג , כ); כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום; והנה היו בישראל עובדות השם , שסרו מתאות זה העולם , ונתנו מראותיהן נדבה כי אין להם צרך עוד להיות יפות , רק באות יום יום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו אשר צבאו - כי היו רבות. ולא הזכיר הכתוב מדת הכיור כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה (מ"א ז , לח); רק נעשה בכל המראות שהביאו. והכַּן , שהוא המכונה (ראה שם , כז ואי') , לעולם הוא כמדת הכיור; כן המשפט. (יב) ובעבור שפתח אהל מועד למזרח (ראה במ' ג , לח) , כמו הפנים , על כן קרא פאת ים לירכים (ראה שמ' כו , כב). וקרא הקרובים אל הפתח 'כתפים' (ראה להלן , יד) , ככתפות איש. תנה עוז אב המון לשם והודה , בהגיעך לראש 'אלה פקודי'. (כא) אלה פקודי - הטעם: פקודי הכלים , כי מלת משכן כוללת הכל. ופירש למה נקרא משכן: בעבור הארון ששם לוחות העדות; והנה אחז דרך קצרה. וזהו האמת , בעבור מכתב אלהים (ראה שמ' לב , טו - טז). וטעם עבודת הלוים - שהם נושאים את המשכן ואת כל כליו (ראה במ' א , ז) , שהיה הפָּקיד עליהם איתמר , כי הגרשונים והמררים על יד איתמר (ראה במ' ד , כח , לג) , שהיה פוקד בשמות כלי משאם (ע"פ במ' ד , לב). (כב-כג) ובצלאל - הזכיר הכתוב כי בצלאל ואהליאב , שהם הראשונים , עשו כל מעשיהם כהוגן. (כד) כל. אמר הגאון: למה הזכיר מה עשו בכסף (ראה להלן , כז , כח) , ולא הזכיר מה עשו בזהב התנופה? והוא השיב: הנה הזכיר , כי המנורה היתה ככר זהב (ראה שמ' לז , כד); גם ככה הכפרת (ראה שם , ו) , וזהב הארון (ראה שמ' כה , י - יג) ומזבח הקטרת (ראה שמ' ל , א - ד). ואין זה נכון; כי המנורה כולה היתה זהב , ולא כן הארון , רק צפוי זהב מבית ומחוץ (ראה שמ' כה , יא) , וכן מזבח הקטרת (ראה שמ' לז , כו) , והשלחן (ראה שמ' כה , כד) והבדים (ראה שם , כח) , והקרשים והבריחים (ראה שמ' כו , כט) מצופים זהב הם כלם. והכפרת היתה זהב כולה. וכפי שקבלנו מאבותינו: ככר אחת היתה , כי ארכה רב ורחבה רב. ולפי דעתי , שהזכיר מה עשו בכסף , שהוא כסף הכפורים (ראה שמ' ל , טז); והנה הזכיר כי על כסף החיוב היה עומד המשכן , שהוא כולל כל הכלים. וזה לזכרון לבני ישראל (ראה שם). ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי? (כה) וכסף - הנה ידענו מזה המספר , כי ככר הכסף הוא שלשת אלפים שקלים. (כו) בקע - כאשר יבוקע השקל הוא חציו. לכל העובר - שעברו עליו עשרים שנה שלמות. וכבר הזכרתי טעם זה (שמ' ל , יג). (כז) ויהי. לצקת - מבעלי היו"ד , כמו "לרדת" (שמ' לב , א). (כח) ואת - שלא השלים ככר. (כט) ונחשת - גם הזכיר כלי הנחשת.