מאגר הכתר שמות פרק לח עם פירוש רש"י

פרק לח
[שביעי] [א] וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ:
[ב] וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת:
[ג] וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת:
[ד] וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּחַ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד־חֶצְיֽוֹ:
[ה] וַיִּצֹ֞ק אַרְבַּ֧ע טַבָּעֹ֛ת בְּאַרְבַּ֥ע הַקְּצָוֺ֖ת לְמִכְבַּ֣ר הַנְּחֹ֑שֶׁת בָּתִּ֖ים לַבַּדִּֽים:
[ו] וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת:
[ז] וַיָּבֵ֨א אֶת־הַבַּדִּ֜ים בַּטַּבָּעֹ֗ת עַ֚ל צַלְעֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶ֑ם נְב֥וּב לֻחֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ: ס
[ח] וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: ס
[ט] וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה:
[י] עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יא] וְלִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ מֵאָ֣ה בָאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יב] וְלִפְאַת־יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יג] וְלִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה:
[יד] קְלָעִ֛ים חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה אֶל־הַכָּתֵ֑ף עַמּוּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טו] וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טז] כָּל־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[יז] וְהָאֲדָנִ֣ים לָעַמֻּדִים֘ נְחֹשֶׁת֒ וָוֵ֨י הָעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[מפטיר] [יח] וּמָסַ֞ךְ שַׁ֤עַר הֶחָצֵר֙ מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֔ם תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְקוֹמָ֤ה בְרֹ֙חַב֙ חָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת לְעֻמַּ֖ת קַלְעֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[יט] וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֥ם אַרְבָּעָ֖ה נְחֹ֑שֶׁת וָוֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף וְצִפּ֧וּי רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[כ] וְֽכָל־הַיְתֵדֹ֞ת לַמִּשְׁכָּ֧ן וְלֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב נְחֹֽשֶׁת: ס
{פרשת פקודי} [כא] אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
[כב] וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[כג] וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס
[כד] כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כה] וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כו] בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:
[כז] וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:
[כח] וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:
[כט] וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל:
[ל] וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ:
[לא] וְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב:

פרק לח
(ז) נבוב לחות - נבוב הוא 'חלול' (ראה פירושו שמ' כז , ח) , וכן "ועוביו ארבע אצבעות נבוב" (יר' נב , כא). נבוב לחות - הלווחין של עצי שטים לכל רוח , והחלל באמצע. (ח) במראות הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות , ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה משה מואס בהן מפני שעשויין ליצר הרע; אמר לו הקדוש ברוך הוא: קבל , שאילו חביבין עלי מן הכל , שעל ידיהן העמידו הנשים הללו צבאות רבות במצרים; כשהיו בעליהן יגיעים בעבודת פרך בשדה , היו הולכות ומוליכות להן מאכל ומשתה ומאכילות אותם , ונוטלות המראות , וכל אחת רואה עצמה עם בעלה , ומשדלתו בדברים: אני נאה ממך; ומתוך כך מביאות אותם לידי תאוה ונזקקות להם , ומתעברות ויולדות שם , שנאמר "תחת התפוח עוררתיך" (שה"ש ח , ה); וזהו שנאמר: במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם , שהוא לשום שלום בין איש לאשתו , להשקות ממים שמתוכו את שקינא לה בעלה. ותדע לך שהן מראות ממש , שהרי נאמר "ונחשת התנופה שבעים ככר" וגו' (שמ' לח , כט) , "ויעש בה את אדני פתח אהל מועד" וגו' (שם , ל) , וכיור וכנו לא הוזכרו שם , למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת שאר התנופה; כך דרש רבי תנחומא (תנח' פקודי ט). אשר צבאו - להביא נדבתן; [וכן תרגם אונקלוס: "במחזית נשיא" , והוא תרגום של 'מראות'; ובלעז 'מירורויירש'. וכן מצינו בישעיה: "והגליונים" (יש' ג , כג) , ומתרגמינן: "ומחזייתא" (ת"י).] (יח) לעומת קלעי החצר - כמדת קלעי החצר. (כא) אלה פקודי - בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת , ונמנו כל כליו לכל עבודתו. המשכן משכן - שני פעמים; רמז למקדש , שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל (ראה תנח' פקודי ה). משכן העדות - עדות לישראל , שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל , שהרי השרה שכינתו ביניהם (ראה תנח' פקודי ו). עבודת הלוים - פקודי המשכן וכליו , היא עבודה המסורה ללוים במדבר , לשאת ולהוריד ולהקים איש איש למשא המופקד עליו , כמו שאמור בפרשת 'נשא' (במ' ד). ביד איתמר - הוא היה פקיד עליהם , למסור לכל בית אב עבודה שעליו. (כב) ובצלאל וגו' עשה את כל אשר צוה יי' את משה - 'אשר צוה משה' אין כתיב כאן , אלא כל אשר צוה יי' את משה - אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. [כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן; אמר לו בצלאל: מנהג העולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו; אמר לו: כך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא; אמר לו משה: בצל אל היית , כי בוודאי כך צוה לי הקדוש ברוך הוא , וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים (ראה ברכות נה , א).] (כד) הככר - ששים מָנֶה , וּמָנֶה של קדש כפול היה (ראה בכורות ה , א) , הרי הככר - מאה ועשרים מנה; והמנה - עשרים וחמשה סלעים , הרי ככר של קדש - שלשת אלפים שקלים; לפיכך הוא מונה בפרוטרוט כל השקלים שפחותין במניינן משלשת אלפים , שאין מגיעין לככר. (כו) בקע - הוא שם משקל מחצית השקל. שש מאות אלף וגו' - כך היו ישראל , וכך עלה מניינם אחר שהוקם המשכן בספר 'וידבר' (במ' ב , לב); ואף עתה בנדבת המשכן כך היו , ומניין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה "מְאַת ככר" (לעיל , כה) , כל אחד של שלשת אלפים שקלים. כיצד? שש מאות אלף חצאים הרי הן שלש מאות אלף שקלים , הרי מאת ככר; והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין עולין "אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים" (שם). (כז) לצקת - כתרגומו: "לאתכא". אדני הקודש - של קרשי המשכן , שהן ארבעים ושמונה קרשים , ולהם תשעים וששה אדנים; ואדני הפרכת - ארבעה , הרי מאה; וכל שאר האדנים - נחשת כתוב בהן (ראה להלן , ל - לא). (כח) וצפה ראשיהם של עמודים מהם , שבכולם כתיב "וצפה (לפנינו: וצפוי) ראשיהם וחשוקיהם כסף" (לעיל , יט).