מאגר הכתר שמות פרק לח עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק לח
[שביעי] [א] וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ:
[ב] וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת:
[ג] וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת:
[ד] וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּחַ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד־חֶצְיֽוֹ:
[ה] וַיִּצֹ֞ק אַרְבַּ֧ע טַבָּעֹ֛ת בְּאַרְבַּ֥ע הַקְּצָוֺ֖ת לְמִכְבַּ֣ר הַנְּחֹ֑שֶׁת בָּתִּ֖ים לַבַּדִּֽים:
[ו] וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת:
[ז] וַיָּבֵ֨א אֶת־הַבַּדִּ֜ים בַּטַּבָּעֹ֗ת עַ֚ל צַלְעֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶ֑ם נְב֥וּב לֻחֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ: ס
[ח] וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: ס
[ט] וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה:
[י] עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יא] וְלִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ מֵאָ֣ה בָאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יב] וְלִפְאַת־יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[יג] וְלִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה:
[יד] קְלָעִ֛ים חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה אֶל־הַכָּתֵ֑ף עַמּוּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טו] וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה:
[טז] כָּל־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר:
[יז] וְהָאֲדָנִ֣ים לָעַמֻּדִים֘ נְחֹשֶׁת֒ וָוֵ֨י הָעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[מפטיר] [יח] וּמָסַ֞ךְ שַׁ֤עַר הֶחָצֵר֙ מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֔ם תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְקוֹמָ֤ה בְרֹ֙חַב֙ חָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת לְעֻמַּ֖ת קַלְעֵ֥י הֶחָצֵֽר:
[יט] וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֥ם אַרְבָּעָ֖ה נְחֹ֑שֶׁת וָוֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף וְצִפּ֧וּי רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף:
[כ] וְֽכָל־הַיְתֵדֹ֞ת לַמִּשְׁכָּ֧ן וְלֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב נְחֹֽשֶׁת: ס
{פרשת פקודי} [כא] אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
[כב] וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[כג] וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס
[כד] כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כה] וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:
[כו] בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:
[כז] וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:
[כח] וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:
[כט] וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל:
[ל] וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ:
[לא] וְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב:

פרק לח
(ח) ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד - הנה אלו המראות היו מנחשת , והיה מלוטש באופן שהיו רואות בהן תמונתן כמשפט המראה; והנשים ישתמשו בהן לקשט עצמן , לראות אם תקון ראשן הוא לפי הראוי . והוא מבואר שאלו המראות היו מנחשת מזוקק , כדי שישלם בו הרשם התמונה. וכבר נתקבצו צבא מהם להתנדב אלו המראות , לפי שלא היה להם נחשת אחֵר להשלים המלאכה; וזה מורה על הפלגת נדבת לבן להביא המצטרך לזאת המלאכה. ואולם אמר במראות הצובאות - כי תמונת הכיור וכנו עשה בנחשת ההוא , על צד מה שיאמר שהצורה היא בחומר; וזה הוא אחד מהדרכים שיאמר בהם שהדבר בדבר , כמו שזכר הפילוסוף ב'ספר השמע'. או תהיה אות הבי"ת תמורת מ"ם , והרצון בו , שהוא עשה הכיור וכנו ממראות הצובאות; וכבר מנו מזה המין בעלי הלשון הרבה. (כא) אלה פקודי המשכן וגו' - רוצה לומר: זה סך מניין משקל מה שנעשה במשכן מזהב וכסף ונחשת. והנה היה קצתו על דרך נדבה , והם הזהב (ראה להלן , כד) והנחשת (ראה להלן , כט) , וקצתו היה "בקע לגולגלת" (להלן , כו) , והוא הכסף. משכן העדות - הנה קרא המשכן 'משכן העדות' , כי בו היה ארון העדות והוא הנכבד שבחלקי המשכן , וכאלו היה המשכן לזה התכלית , ולזה קראוֹ 'משכן העדות'. אשר פוקד על פי משה - רוצה לומר , שמשה צוה שימנו זה. עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן - רוצה לומר , לפי מה שידמה , שאלו הפקודים היו בכלים שהיתה עבודת משא הלויים בהם ביד איתמר בן אהרן הכהן; והיא עבודת בני גרשון ובני מררי , שהיתה על יד איתמר , לפי מה שנזכר בפרשת 'נשא' (ראה במ' ד , כד - לג). אלא שכבר יִקשה לזה הפירוש , שכבר פּוּקַד כל הזהב העשוי למלאכה , והנה היה בו מעבודת הלויים אשר ביד "אלעזר בן אהרן הכהן" (שם , לא - לב); ועוד , שלא אשער לאי זו סבה פּוּקַד מה שהיה מעבודת הלויים ביד איתמר ולא פוקד מה שהיה מעבודת הלויים ביד אלעזר! ולזה יהיה הפירוש הנכון , שזה המניין פוקד על פי משה , והיתה מלאכת המניין הזה עבודת הלויים ביד איתמר - רוצה לומר , שאיתמר היה ממונה על זה והיה מְמַנֶּה מהלויים מי שהיה בוחר , לפקוד מה שנכנס במלאכה הזאת מזהב וכסף ונחשת. ואין ספק שהם ידעו מה שהביאו העם על צד הנדבה , והיו כותבים זה בכל יום , ומפני זה ידעו עושי המלאכה כמה היה מה שהביאו; ולזה אמרו אל משה , כי "מרבים העם להביא" (שמ' לו , ה) יותר מן הראוי. והנה צוה זה משה לשמור מהחשד המתעסקים במלאכה; ולזה אמר "ויהי זהב התנופה" (להלן , כד) - רוצה לומר , שכל זהב התנופה היה ככה , והוא בעינו מספר "הזהב העשוי למלאכה" (שם); וזה ממה שיורה , שהם מנו מה שהביאו העם על צד הנדבה. וזה הפירוש נאות אל מה שאמרו ז"ל ב'ואלה שמות רבה' (נא , א - ב) בזה הענין. (כה-כו) ומזה המקום יתבאר , כי הככר הוא שלשת אלפים שקלים . וזה , שכסף פקודי העדה היה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש; ואולם מחצית השקל לגולגלת לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים , שהיה מספרם בעת שלקחו זאת התרומה , והנה עלה לשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חציי שקלים - אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל , ונשארו לשש מאות אלף חציי שקלים מאת ככר , שהוא שלשת אלפים שקלים לככר. ולפי שהמָנֶה הוא עשרים וחמשה שקלים , הנה יהיה הככר מאה ועשרים מנֶה.