מאגר הכתר שמות פרק ד עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ד
[א] וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהוָֽה:
[ב] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוָ֖ה מַזֶּ֣ה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:
[ד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:
[ה] לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב:
[ו] וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:
[ז] וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:
[ח] וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן:
[ט] וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:
[י] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהוָה֘ בִּ֣י אֲדנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהוָֽה:
[יב] וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:
[יג] וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח:
[יד] וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:
[טו] וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן:
[טז] וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵאלֹהִֽים:
[יז] וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת: פ
[ששי] [יח] וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם:
[יט] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמֲבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ:
[כ] וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
[כב] וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
[כג] וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
[כד] וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:
[כה] וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:
[כו] וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ
[כז] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:
[כח] וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ:
[כט] וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[ל] וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:
[לא] וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

פרק ד
(ה) וטעם למען יאמינו - עשֵה כן במטה. (ח) אם לא יאמינו - ידענו , כי השם ידע כל העתידות; רק הדיבור - כנגד משה: אחר שאמר לו השם "ושמעו לקולך" (שמ' ג , יח) , אמר משה: מפחד אני שלא ישמעו כולם בקולי; ואם לא יאמינו - טעמו: אם תאמר שלא יאמינו; וכן "והיה אם לא יאמינו" (להלן , ט). (י) בי יי' - כבר פירשתי בי (בר' מג , כ). לא איש דברים - לא אוכל לדבר צחות ― כי ראוי לדבר לפני מלך בצחות ― וכן הייתי מיום היותי. גם מאז דברך - זה לנו האות , כי כל הנבואה הזאת לא היתה ביום אחד. כבד פה - בתולדת. וכבד לשון - בלשון מצרים; בעבור שיש לו שנים רבות שלא דבר בה. (יא) מי שם פה לאדם - הוא המדבר , וכנגדו: אלם. ופקח - כנגד עִוֵּר , גם פקח הוא כנגד חרש; כי כן מצאנו בלשון הקודש: "לפקח עינים עורות" (יש' מב , ז); "פקח אזנים" (שם , כ). (יג) וטעם שלח נא ביד תשלח - שלח נא ביד מי שתשלח אלהם כל עת; וזה אות , כי אהרן - קודם שיתנבא משה , שלחו השם לישראל. גם כתוב בספר יחזקאל (כ , ה) , שהתנבאו נביאים לישראל במצרים. ומתשובת השם (להלן , יד) ידענו טעם שלח נא. (יד) וטעם הלוי - יתכן שהיו אנשים רבים בישראל נקראים בשם הזה. כי דבר ידבר הוא - כי הוא יודע לדבר צחות , והנה אצונו שיצא לקראתך; ואל תחשוב שיקנא בך בעבור שאתה שליח , רק: וראך ושמח בלבו. (טז) ודבר הוא לך אל העם - מזה הפסוק נלמוד , כי לא דיבר משה עם ישראל , רק על יד אהרן; ויתכן , כאשר מת , שהיה במקומו אלעזר בנו. (יז) ואת המטה הזה - הוא אשר נהפך לנחש. ואם השם נטע לך בלבך לב חכמה , תדע דרך הסנה (ראה שמ' ג , ב) והיד (ראה לעיל , ו - ז) והמים (ראה לעיל , ט) , גם המטה. (יח) יתר - הוא "יתרו" (שמ' ג , א); "שלמא" (בנוסחנו: שלמה; רות ד , כ) הוא "שלמון" (שם , כא). (יט) במדין - אחר ימים רבים או חדשים שנראה המלאך בסנה. כי מתו כל האנשים - זה פירוש "וימת מלך מצרים" (שמ' ב , כג); והטעם: כאשר מת מלך מצרים שברח משה מפניו , גם מתו עבדיו היודעים משה , כי כן כתוב: כי מתו , וכבר נאנחו בני ישראל וצעקו אל השם - אז שלח משה. והוא היה רֹעה (ראה שמ' ג , א). (כ) ויקח משה את אשתו - ואל תתמה כי אין הנביא יודע הנסתרות; והנה דוד - היה עם לבבו לבנות בית לשם , גם אמר לו נתן הנביא "עֲשֵה" ו"יי' עימך" (ש"ב ז , ג) , ואחר כך הוגד לדוד בדרך נבואה שלא יבנה דוד הבית (שם , ד ואי'). גם משה לקח אשתו ובניו להביאם אל מצרים. גם זאת לא היתה עצה נכונה , כי היו ישראל אומרים: איך בא להוציאנו , והנה הוא בא עם ביתו לגור? וירכיבם על החמור - אליעזר עם אמו , והוא בן שמנת ימים. ואל תתמה על מ"ם וירכיבם , כי כן "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן" (בר' ל , כו) - על "נשי"; וכן "בעמוד ענן..." (תה' צט , ו) - על משה ואהרן , כי פירוש "שמרו עדותיו" (שם) - שהיו משה ואהרן שומרים בלבם המצות והחקים שנתן השם , והיו אומרים אותן לישראל. גם זה טעם 'לאמר' בכל מקום שימצא אחר 'וידבר' (כגון שמ' ו , י). (כב) וטעם בני בכרי - זה הגוי הראשון שיעבדני; כי עִם אשור ומצרים יהיה ישראל שלישיה (ראה יש' יט , כד) , על דרך הפשט. ודרך התרגום - כדרש הוא. (כג) והנה גלה השם למשה המכּה , שיצאו ישראל ממצרים בבואה על מצרים , והיא סוף המכות. וטעם את בנך בכרך - הוא "מבכור פרעה היושב על כסאו" (שמ' יא , ה). (כד) ויהי בדרך במלון. ויפגשהו - יש אומרים (רשב"ח; ראה פירוש ב , הארוך) שהוא על אליעזר , ולא הזכירו הכתוב כי עוד לא נקרא; וכן "ויהי בלדתה ויתן יד" (בר' לא , כח). וזה הדבר עשה משה , כי לא היה יכול להתאחר , שלא ילך בשליחות השם , ובאותם הימים נולד אליעזר; ובעבור סכנת הדרך לא מלהוּ. והיה ראוי , שיעזבהו עם אמו וילך אל מצרים הוא לבדו. ולפי דעתי , כי ויפגשהו - הוא על משה; כי אילו היתה זאת הפגישה לַבֵּן , היה משה מל בנו. אך יֵרָאה כי רעדה אחזה משה , על כן לא יכול למולו , ומלתהו צפרה. (כה-כו) צור - דבר חד , כמו "חרבות צורים" (יהו' ה , ב); "אף תשיב צור חרבו" (תה' פט , מד) - הפוך; וזה וזה נכון. וחלילה להאמין , כי משה הסכים עם צפורה , כדברי יחיד (ראה מכיל' יתרו עמלק א) , שיהי הבן האחד שלו וימול אותו , והשיני לצפורה ולא ימול; ונביא לא יעשה כן , אף כי נביא הנביאים. אכן , שלח השם מלאכו להזכירו במצות מילה , וְיעזוב אשתו ובניו ולא יוליכם אל מצרים. וכן מצאנו , שיתרו הביאם אליו אל מדבר סיני (ראה שמ' יח , ו); וכן אמר הכתוב "וישב ארצה מצרים" (לעיל , כ) - הוא לבדו. ושב לספר מה שאירע בדרך , כמו "וילך חרנה" (בר' כח , י). ותגע לרגליו - יש אומרים (רשב"ח , ראה ראב"ע פירוש ב , הארוך): לרגלי אליעזר. והקרוב אלי להיות: רגלי משה; ובפסח מצרים ארמוז לך סוד (שמ' יב , ז). והמפרש שאמר (רשב"ח) כי "ויפגשהו" (לעיל , כד) - על אליעזר , הוא יפרש כי חתן דמים אתה לי - בעבור שהיה קרוב למיתה , והנשים קוראות לנער כאשר יכנס לברית 'חתן'; וכאשר סר הַחֹלִי ממנו , אז אמרה: אין אתה 'חתן דמים' , כי אם דם המילה. ועל דעתי: כי חתן דמים - פירושו שאמרה לבנה: אתה חתן דמים , שעל ידך ימות בעלי. וירף ממנו - ממשה. אז אמרה: אתה עתה חתן דמי המולות , ולא 'חתן דמים'. (ל) ויעש האותות - המטה ואות היד ולקח מים מהיאר והיה לדם ביבשה (ראה לעיל , ב - ט). כי פעם אחרת השליך אהרן את מטהו ויהי לתנין (ראה שמ' ז , י) , והפך את מימי היאר לדם (ראה שם , כ).