מאגר הכתר שמות פרק ד עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ד
[א] וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהוָֽה:
[ב] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוָ֖ה מַזֶּ֣ה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:
[ד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:
[ה] לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב:
[ו] וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:
[ז] וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:
[ח] וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן:
[ט] וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:
[י] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהוָה֘ בִּ֣י אֲדנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהוָֽה:
[יב] וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:
[יג] וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח:
[יד] וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:
[טו] וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן:
[טז] וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵאלֹהִֽים:
[יז] וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת: פ
[ששי] [יח] וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם:
[יט] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמֲבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ:
[כ] וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
[כב] וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
[כג] וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
[כד] וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:
[כה] וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:
[כו] וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ
[כז] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:
[כח] וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ:
[כט] וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[ל] וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:
[לא] וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

פרק ד
(א) כי יאמרו לא נראה אליך יי' - אפילו כשאומר להם שמך , יאמרו: אתה היית יודע שמו של הקדוש ברוך הוא , אבל לא נראה אליך. (ב-ז) ועשה שלשה אותות: בתחילה נחש , לפי שהיו ישראל בעמל וביגיעה , וכל עמל ויגיעה של עולם - הנחש גרם , כדכתיב "בזעת אפך תאכל לחם" (בר' ג , יט); ורמז להם , כי על היגיעה שלהם נגלה. ואחר כך נגע צרעת , כי בשביל יגיעם יביא נגעים על פרעה ביד משה; ומה שאמר לו הבא ידך (בנוסחנו: נא ידך) בחיקך - לפי שדרך הנגעים לבא על ידי הֶסְגֵּר ולילך על ידי הסגר , כמו שמפורש בפרשת נגעים: "והסגיר הכהן את הנתק" וגו' (וי' יג , לג). ואחר כך דם (ראה להלן , ט) , כי ישפוך דם של מצרים בשביל ישראל במכות בכורות ובים. (ח) והיה אם לא יאמינו - כלומר: מי שלא יאמין לראשון , יאמין לשיני; שלא יאמין לשני , יאמין לשלישי. שיש בהם צדיקים ובינוניים וקשים: כשהיה מהם שלא היו מאמינים לראשון , לפי שלא משמע אלא שבא בשביל יגיעתם , והאמינו לשיני , דכיון שישלח נגעים - ודאי יוצאים; ויש מהם שלא האמינו , עד שאעשה אות שימיתם [הג"ה]. (י) לא איש דברים אנכי - ולא אוכל לומר שליחותך. גם מתמול גם משלשום - כלומר: מעולם מום זה , ואינו מום עובר , כי מום קבוע. כי מאז דברך לא נתרפאתי , ולא אוכל לדבר , כי כבד פה וכבד לשון אנכי; ומה יועילו לי אותות?! (יא-יג) מי שם פה לאדם - כלומר: אם הייתי רוצה , היית מדבר יפה; אבל איני רוצה. שזה כבודי , שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי וישלים חפצי (ע"פ יש' מד , כח) , ויֵעָשה על ידו דבר גדול כזה. שלח נא ביד תשלח - ביד כל אדם אתה יכול למלאות חפצך , ולמה תשלח אותי? שלח אחר! כי הכל עבדיך. משום רבי יוסף קרא שמעתי: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מי שם פה לאדם - כלומר: הפה חדשה אני בורא , לא אוכל לתקן את שלך?! אני אתקננה כשארצה. ומשום רבי עובדיה זצ"ל שמעתי: וכי לא הייתי יודע שאתה כבד פה?! והלא אני עשיתי , ומה לך להזכיר לי?! וראשון שלי. או מי ישום אלם - כנגד מי שם פה לאדם. או חרש - כנגד פקח; שייך בין גבי עין בין גבי אוזן: "פקוח אזניים לא תשמע" (ראה יש' מב , כ); שמעתי מרבי יצחק הגר [הגה"ה]. (יד) ויחר אף יי' - כל זמן שמצא אמתלא לדבריו , לא חרה אפו של הקדוש ברוך הוא; אבל כיון שאמר בלא שום טענה: "שלח נא ביד תשלח" (לעיל , יג) , אז חרה לו. בא וראה כמה גדולה ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא. ידעתי כי דבר ידבר הוא - אל ישראל ואל פרעה , ויטול מקצת הכבוד; ואם רציתה , היה כל הכבוד שלך. ואם תאמר: יקשה בעיניו לדבר , לכך נאמר: וראך ושמח בלבו - שיהא שמח. (טו) ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו - אתה אמרת: לא אוכל לעשות משלחתך לפי שאני כבד פה (ראה לעיל , י) , אבל אם לא כן , הייתי עושה יפה בעצמי; כי יהיה אהרון עמך , שהוא בעל לשון , גם אתה עמו - תהיו צריכין לסיועתי , צריך שאהיה עם פיך ועם פיהו , שאם לא כן , לא תועילו כלום. וכן היית יכול לעשות לבדך , כיון שהייתי עמך. (יט) כי מתו כל האנשים - ואין לך לירא מהם; הבטיחוֹ , שלא יהא לבו נוקפו על זאת. (כ) וישב ארצה מצרים - כלל , והדר פירש כיצד שב ומה אירע לו בדרך. וכן דרך פסוקים הרבה: לסתום , והדר לפרש. (כא) ראה כל המופתים - שבתחילה לא צוה לו לעשותם , רק בפני העם , כדי שישמעו לו; ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה , לא מפני שישמעו לכם , אלא כדי להתרות בו. (כב) בני בכורי - כל מעשה ידי בני הם , אבל ישראל בכורי , וחביב לי יותר מכולם. (כג) הנה אנכי הורג את בנך - מדה כנגד מדה. ומתחילה אני רוצה שתתרה בו על אותה מכה שתנצחינו , שלא יאמר: סבור היה לנצחני בשאר המכות וטעה; אבל עכשיו , שתתרה בו במכת בכורות , יֵדע שהייתי יודע שלא ישלחם עד מכת בכורות. וגם משה על זאת היה סומך: כשהיה אומר לו פרעה 'התפלל עלי' (ראה שמ' ח , ד , כד; ט , כח; י , יז) , היה מתפלל עליו , כי היה יודע שלא יצאו עד מכת בכורות. ולא היה מביאן , רק להרבות אותותיו ומופתיו. (כד) ויבקש המיתו - חלה עד המות. (כה) ותקח צפורה צר - היתה מפשפשת במעשיו על איזה עון חלה , וסברה: שמא על שאין בנו מהול. צר - כמו "חרבות צורים" (יהו' ה , ב) , שנון. ומָלַּתּוּ והקריבתו לפניו , כדי שתעמוד לו זכות המילה. ותאמר כי חתן דמים אתה לי - כי חתן חייב מיתה אתה לי; כמו "איש דמים ומרמה" (תה' ה , ז) , וכמו "איש הדמים ואיש הבליעל" (ש"ב טז , ז) , וכמו "דמיו בו" (וי' כ , ט); ולפיכך אני מקרבת זה אליך , שיכפר זה הדם של מילה על דמך. (כו) וירף ממנו - אז הקל חוליו מעליו. אז אמרה חתן דמים למולות - כלומר: זה שהיה משה חתן דמים וחייב מיתה - למולות: בשביל חטאת מילה היה; כי כשמָלַּתּוּ את הנער , מיד הקל לו. ומשה לא מל אותו מפני סכנת הדרך. (כז) צא לקראת משה - כי כך התניתי לו , שתלך , שתצא לקראתו (ראה לעיל , יד). וישק לו - כי שמח עליו (ראה שם). הר האלהים זה - איני יודע איזו הוא; ושמא חורב הוא , וכי אמר לו: "הנה הוא יוצא לקראתך" (שם) - עד כאן בחורב יצא לקראתך.