מאגר הכתר שמות פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
[א] וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְהוָֽה:
[ב] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוָ֖ה מַזֶּ֣ה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:
[ד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:
[ה] לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב:
[ו] וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:
[ז] וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:
[ח] וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן:
[ט] וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:
[י] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהוָה֘ בִּ֣י אֲדנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהוָֽה:
[יב] וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:
[יג] וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח:
[יד] וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:
[טו] וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן:
[טז] וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵאלֹהִֽים:
[יז] וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת: פ
[ששי] [יח] וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם:
[יט] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמֲבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ:
[כ] וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:
[כא] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:
[כב] וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
[כג] וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
[כד] וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:
[כה] וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:
[כו] וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ
[כז] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים וַיִּשַּׁק־לֽוֹ:
[כח] וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל־הָאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ:
[כט] וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[ל] וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:
[לא] וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

פרק ד
(ב) מזה בידך - לכך נכתב תיבה אחת , לדרוש (ראה תנח' שמות כג; תנח' מצורע ד): מִזֶה שבידך אתה חייב ללקות , שחשדת בכשרים. ופשוטו: כאדם שאומר לחברו: מודה אתה שזו לפניך אבן היא? אמר לו: הן , אמר לו: הריני עושה אותה עץ. (ג) ויהי לנחש - רמז לו שספר לשון הרע על ישראל , ותפש אומנותו של נחש (ראה תנח' שמות כג). (ד) ויחזק בו - לשון אחיזה הוא , והרבה במקרא: "ויחזיקו האנשים" (בר' יט , טז); "והחזיקה במבשיו" (דב' כה , יא); "והחזקתי בזקנו" (ש"א יז , לה). [כל לשון 'חוזק' הדבוק לבי"ת - לשון אחיזה הוא.] (ו) מצורעת כשלג - דרך צרעת להיות לבן: "אם בהרת לבנה היא" (וי' יג , ד). אף באות זה רמז לו , שלשון הרע סיפר באומרו: "לא יאמינו לי" (לעיל , א); לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע (ראה במ' יב , י). (ז) מחיקו והנה שבה כבשרו - מיכן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות , שהרי בראשון לא נאמר 'מחיקו' (ראה שבת צז , א). (ח) והאמינו לקול האות האחרון - משתאמר להם: בשבילכם לקיתי , על שספרתי עליכם לשון הרע , יאמינו לך , שכבר למדו בכך שהמזדווגים להם לוקים בנגעים; כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה. (ט) והיו המים - והיו והיו , שני פעמים: נראה בעיני , אילו נאמר 'והיו המים אשר תקח מן היאר לדם ביבשת' , שומע אני שבידו הם נהפכין לדם , ואף כשיהיו בארץ יהיו בהוייתן; עכשיו מלמדנו , שלא יהיו דם עד שיגיעו ליבשת. (י) גם מתמול וגו' - (ויק"ר יא , ו:) למדנו ששבעת ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה לילך בשליחותו: מתמול , שלשם , מאז דברך - הרי שלשה , ושלשה 'גמין' רבויין הן - הרי ששה , והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עד "שלח נא ביד תשלח" (להלן , יג) , עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה , שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו , שהיה גדול הימנו ונביא היה (ראה תנח' שמות כז) , שנאמר לעלי: "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים" (ש"א ב , כז) - והוא אהרן; וכן ביחזקאל: "ואודע להם בארץ מצרים" (כ , ה) , "ואומר להם (בנוסחנו: אלהם) איש גלולי עיניו השליכו" (ראה שם , ז) - אותה נבואה לאהרן נאמרה (ראה תנח' שמות כז). כבד פה - בכבדות אני מדבר. בלשון לעז 'בלבא'. (יא) מי שם פה וגו' - מי לימדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי (ראה תנח' שמות י)? או מי ישום אלם - מי עשה פרעה אלם , שלא נתאמץ במצות הריגתך? או חרש - ואת משרתיו חרשים , שלא שמעו בצוותו עליך? ולאספקלטורין ההורגים , מי עשאם עורים , שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת (ראה תנח' שמות י)? הלא אנכי , ששמי יי' , עשיתי כל זאת. (יג) ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח , והוא אהרן. דבר אחר: ביד אחר שתרצה לשלוח; אין סופי להכניסן לארץ ולהיות גואלם לעתיד , יש לך שלוחים הרבה. (יד) ויחר אף - רבי יהושע בן קרחה אומר (זבחים קב , א): כל 'חרון אף' שבתורה עשה רושם , וזה לא נאמר בו רושם ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי: אף זה נאמר בו רושם: הלא אהרן אחיך הלוי - שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן , והכהונה הייתי אומר לצאת ממך , מעתה לא יהא כן , אלא הוא כהן ואתה לוי , שנאמר "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי" (דה"א כג , יד). הנה הוא יוצא לקראתך - כשתלך למצרים. וראך ושמח בלבו - ולא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב (ראה תנח' שמות כז). (טז) ודבר הוא לך - בשבילך ידבר אל העם. וזה יוכיח על כל 'לך' ו'לי' ו'לו' ו'להם' ו'לכם' הסמוכים ל'דיבור' , שכולם לשון 'עליך' הם. יהיה לך לפה - ולמליץ , לפי שאתה כבד פה. לאלהים - לרב ולשר. (יח) וישב אל יתר חתנו - ליטול רשות , שהרי נשבע לו (ראה תנח' שמות כ). ושבעה שמות היו לו: רעואל , יתר , יתרו , קיני , וכו' (ראה תנ"ב שמות יא). (יט) כי מתו כל האנשים - מי הם? דתן ואבירם. חיים היו , אלא שירדו מנכסיהם , והעני חשוב כמת (ראה נדרים סד , ב). (כ) על החמור - החמור המיוחד; הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק , והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו , שנאמר "עני ורוכב על חמור" (זכ' ט , ט; ראה פר"א לא). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא. (כא) [בלכתך לשוב מצרימה וגו' - דע שעל מנת כן תלך , שתהא גבור בשליחותי , לעשות כל מופתי לפני פרעה ולא תירא ממנו. אשר שמתי בידך - לא על שלש האותות האמורות למעלה , שהרי לא לפני פרעה צוה לעשותם אלא לפני ישראל , שיאמינו לו , ולא מצינו שעשאם לפניו; אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים , כמו "כי ידבר אליכם פרעה" וגו' (שמ' ז , ט). ואל תתמה על אשר כתיב אשר שמתי , שכן משמעו: כשתדבר עמו , כבר שמתים בידך.] (כב) ואמרת אל פרעה - כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלוח , אמור לו: בני בכורי - לשון גדולה , כמו "גם (לפנינו: אף) אני בכור אתנהו" (תה' פט , כח); זהו פשוטו. ומדרשו (ב"ר סג , יד): כאן חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו. (כג) ואמר אליך - בשליחותו של מקום: שלח את בני. הנה אנכי הרג וגו' - היא מכה אחרונה , ובה התרה בו תחלה מפני שהיא קשה; וזהו שאמר איוב: "הן אל ישגיב בכחו" , לפיכך: "מי כמוהו הוא מורה" (איוב לו , כב) - בשר ודם המבקש לינקם מחבירו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה , אבל הקדוש ברוך הוא שגיב בכח , ואין יכולת לאדם להמלט מידו כי אם בשובו אליו , לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב. (כד) ויהי משה בדרך במלון ויבקש המיתו - לפי שלא מל את אליעזר בנו , ועל שנתרשל נענש מיתה. תניא: אמר רבי יוסי: חס ושלום , לא נתרשל , אלא אמר: אמול ואצא לדרך , סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים; אמול ואשהה שלשה ימים , הקדוש ברוך הוא ציוני: "לך שוב מצרים" (לעיל , יט). ומפני מה נענש? לפי שנתעסק במלון תחלה; במסכת נדרים (לא , ב - לב , א). והיה המלאך נעשה כמו נחש ובולעו מראשו ועד ירכו , וחוזר ובולעו מרגליו עד אותו מקום; הבינה צפורה שבשביל המילה הוא (ראה שמ"ר ה , ח). (כה) ותגע לרגליו - השליכתו לפני רגליו של משה (ראה ירוש' נדרים ג , ט [לח , ב]). ותאמר על בנה: כי חתן דמים אתה לי - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך; הורג אישי אתה לי. (כו) וירף ממנו - המלאך (ראה ירוש' נדרים ג , ט [לח , ב]) , אז - הבינה שעל המילה בא להורגו; אמרה: חתן דמים למולת - חתני היה נרצח על דבר המילה. למולות - על המולות. שם דבר הוא; והלמ"ד משמשת בלשון 'על' , כמו "ואמר פרעה לבני ישראל" (שמ' יד , ג). ואונקלוס תרגם דמים - על דם המילה.