מאגר הכתר שמות פרק ו עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ו
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ: ס
{פרשת וארא} [ב] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
[ד] וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
[ה] וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
[ו] לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ז] וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
[ח] וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ט] וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ
[י] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יא] בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[יב] וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: פ
[יג] וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שני] [יד] אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:
[טו] וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:
[טז] וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יז] בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[יח] וּבְנֵ֣י קֳהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קֳהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יט] וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם:
[כ] וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כא] וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:
[כב] וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
[כג] וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר:
[כד] וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:
[כה] וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[כו] ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:
[כז] הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן:
[כח] וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שלישי] [כט] וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ל] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה: פ

פרק ו
(א) עתה תראה - הוא עצמו שהרע , ישלחם ויתן להם רשות; ואם לא ירצו לילך , יגרשם בעל כרחם , כל כך יהא דחוק מתוך המכות. וביד חזקה - וכן הוא אומר "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם" (שמ' יב , לג). אלי בעל נקמות , שוכן ברום מרומות , שפוך זעם וחימות , על אומות נואמות , נבואות וחלומות , הבלים ומשימות , וילבשו כלימות , והוגי תורתך יראו נחמות , ושוני הלכות ילכו עולמות , בסיימי 'ואלה שמות'. (ג-ה) וארא אל אברהם... באל שדי - דכתיב "אני אל שדי התהלך לפני" וגו' (בר' יז , א) , ושמי יי' - דכתיב "אני יי' אלהי אברהם אביך" (בר' כח , יג). וגם הראיתי להם שאני אל שדי - שֶדיי בברכותיי , שהשפעתי להם טובה וברכתים (ראה בר"ר מג , ח): "בכל" (בר' כד , א) , "מכל" (בר' כז , לג) ו"כל" (בר' לג , יא); ושמי יי' - וגם שמי יי' הראיתי להם , שהייתי עמם בכל צרתם; שפירוש השם , שאני הווה עם עבדיי בצרתם , כמו שפירשתי למעלה (שמ' ג , יד): ואני הוכחתי עליהם מלכים (ע"פ תה' קה , יד) , כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה (ראה בר' יב; בר' כ) , וגם ארבע מלכים מסרתי ביד אברהם (ראה בר' יד) , וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית (ראה בר' כו) , וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו , כגון לבן ועשו; ולכך 'זקוף' על יי' , שֶשָם סיום הדיבור. לא נודעתי להם - כלומר: אבל לא נודעתי להם; שלא קיימתי להם בימיהם מה שנדרתי להם את ארץ כנען , את ארץ מגוריהם , וגם לא הראיתי להם ניסים וגבורות כמו שאראה לך - והאמינו , כי לא אמרו: 'לא קיימת את נדריך לתת לנו את הארץ' , אע"פ שיש זמן גדול שנדרתי להם , אלא סמכו על אמונתי; ועתה , עדיין לא יש חודש אחד שאמרתי לך שאציל את עמי מיד מצרים , וכבר אמרת לי "הצל לא הצלת" (שמ' ה , כג). וויי על דאבדין ולא משתכחין (ראה סנה' קיא , א)! וכי אין שהות ומתון בדבר? עדיין אני עומד בדבורי , כי מודה אני: על כל הטובה אשר עשיתי להם , גם זאת עשיתי , שהקימותי בריתי אתם ונשבעתי להם לתת להם את ארץ כנען , וגם שמעתי את נאקת בני ישראל , ואזכור את בריתי , ואקיימנו. (ו) לכן אמור להם , שאוציא אותם מסבלות מצרים , וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים , כלומר: לא מיד אני רוצה לגאול; שאם הייתי רוצה , מיד ששלחתי לפרעה שישלח את עמי היה שולח אותם , שלבו מסור בידי , כדכתיב "פלגי מים לב מלך... אל (בנוסחנו: על) כל אשר יחפוץ יטנו" (מש' כא , א). אלא איני רוצה כי אם בשפטים גדולים , שאקח נקמתי ממנו על ששיעבד בבניי , ולמען ספר שמי (ע"פ שמ' ט , טז). (ז) ולקחתי אתכם לי לעם - והייתם עבדים לי , כי טוב לכם להיות עבדי מהיות עבדי פרעה. והייתי לכם לאלהים - אני אהיה אדון לכם , ולא פרעה. וידעתם כי אני יי' אלהיכם המוציא אתכם - ועבדתם אותי ברצון , כי תאמרו: מוטב לעבוד המלך הגדול מלעבוד אותו הדיוט , פרעה. (ח) והבאתי אתכם... אשר נשאתי את ידי - לישבע להם , ואשלם לכם את אשר נדרתי להם. מורשה - ירושה היא לכם מהם , וגם תהיו מורישים אותה לבניכם; רמז להם שלא יכנסו לארץ , כדאיתא ב'יש נוחלין' (ב"ב קיט , ב). (ט) ולא שמעו אל משה - לא שמו לב לדבריו , כל כך היו קצרי רוח מן העבודה קשה. (יב) הן בני ישראל לא קבלו ממני ולא שמו לב לדבריי , איך יקבל ממני פרעה לדברי , ואני ערל שפתים?! כלומר: אפילו אדם אחר לא ישמע , כל שכן אותי , שאני ערל שפתים! (יג-כז) וידבר יי' אל משה ואל אהרון - שיתף אהרן עמו , על שאמר: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב). לשון "ערל" - כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות; כגון: "ערילה אזנם" (יר' ו , י) - ואינם יכולים לשמוע; וכן "ערלי לב" (יר' ט , כה) - מי שאינו יכול להבין; ו"ערל שפתים" - מי שאינו יכול לדבר; ואף פירות שאין רשות לאדם לאכלן , נקראו כמו כן: "וערלתם ערלתו את פריו" (וי' יט , כג). ויצוום אל בני ישראל - עתה חוזר לתחילת הדברים , לסדר כל הדבר מתחילתו על הסדר. ומתחיל לספר , כי צוום הקדוש ברוך הוא על ישראל - להוציאם , ועל פרעה - לרדותו. ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם; והתחיל בראובן ומנה עד שמגיע ללוי , ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שמגיע למשה ואהרון , ואף בני אהרון ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים; ובני חברון לא מנה , ואע"פ שהיו לחברון בנים , כדכתיב לחברון: "משפחת החברוני" (במ' כו , נח) , דשמא לא היו ראשי האבות. ורבי שמואל פירש (ראה רשב"ם) , כי לכן לא מנה בני חברון , שלא (נזכרו) בשום מקום בתורה; שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתורה , כגון: בני עמרם , שהם משה ואהרון; ובני יצהר וקרח ובניו , שנזכרו ב"ויקח קרח" (במ' טז , א) , ואגב קרח מנה אחיו; ובני עזיאל נזכרו , דכתיב "ויאמר משה אל מישאל ואל אליצפן..." (ראה וי' י , ד); ובני אהרון (ראה וי' י , א - ב ושם , ו ואי'); וגם פנחס נזכר (ראה במ' כה , ז ואי'); אבל בני חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו - ולא מנאן. וגם פירש , שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם: כי כל דורות נימנו , עד לוי: ב'בראשית' - עד נח , ב'נח' - עד אברהם , ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם , ועכשיו מנה משה ואהרון [הגה"ה]. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם , שהיו אבותם של משה ואהרון. וגם מנה שנותם של משה ואהרון (ראה שמ' ז , ז) , ללמדך שלא היו בחורים , כי זקנים היו כבר , וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו; אלא שהבחירם הקדוש ברוך הוא להוציא את בניו. (כט-ל) אני יי' דבר אל פרעה - בסנה אמר לו כן , והוא ענה שהוא ערל שפתים (ראה שמ' ג); ובלשון קצר הוא מספר עתה , כדי לסדר כל מעשה פרעה על סדר אחד.