מאגר הכתר שמות פרק ו עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק ו
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ: ס
{פרשת וארא} [ב] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
[ד] וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
[ה] וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
[ו] לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ז] וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
[ח] וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ט] וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ
[י] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יא] בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[יב] וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: פ
[יג] וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שני] [יד] אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:
[טו] וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:
[טז] וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יז] בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[יח] וּבְנֵ֣י קֳהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קֳהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יט] וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם:
[כ] וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כא] וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:
[כב] וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
[כג] וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר:
[כד] וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:
[כה] וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[כו] ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:
[כז] הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן:
[כח] וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שלישי] [כט] וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ל] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה: פ

פרק ו
(א) ויאמר. עתה תראה - כאשר אביא המכות על מצרים , אז ירויח להם מעט , כאשר אפרש עוד. שם אל שדי סוד התורה , גם כן השם הוא הנורא , עתה פורש בתחלת זאת הפרשה , היא 'וארא'. (ב) וידבר. הכתוב אמר "ויאמן העם" (שמ' ד , לא) - ולא כל העם. והכל מודים באלהים , ואפילו פרעה , כאשר אפרש עוד (שמ' ח , טו; ט , כח); על כן אמר: ויאמר אליו אני יי'; "לכן אמר לבני ישראל אני יי'" (להלן , ו); "וידעתם כי אני יי' אלהיכם המוציא אתכם" (להלן , ז). (ג) וארא. נבואת האבות היתה במראות הלילה , על כן מלת וארא. מלת שדי - קשה בפירוש. והגאון אמר (ראה רס"ג בראשית ע' 365 ) , כי השי"ן נוסף , כשי"ן "שאתה מדבר עמי" (שו' ו , יז); והטעם: שאמר לעולם די (ראה חגיגה יב , א). ולא אדע טעם לפירוש זה: כי איך יקרא שֵם 'אשר די'?! רק להיותו תאר , כמו "טוב וסלח" (תה' פו , ה); "עלי לבי דוי" (יר' ח , יח). והנגיד רב שמואל פירש בו בלשון ערבי 'אלקאהר' , ופירושו: מנצח ותקיף; והיו"ד תחת אות הכפל , כיו"ד "דליו שוקים מפסח" (מש' כו , ז) , ואל"ף "אשר בזאו נהרים ארצו" (יש' יח , ב); וכמוהו "כקול שדי" (יח' א , כד); "והיה שדי בצריך" (איוב כב , כה). ויפה פירש. ומלת נודעתי - מבניין 'נפעל' , ואיננו כמו 'הודעתי' כדברי מנחם (מחברת: 'דע'). ורבי מרינוס אמר (רקמה ע' פח , וראה הערה 5 שם) , כי ושמי יי' - שבועה , כי בלשון ערבי יש ו"ו לשבועה; וטעם לא נודעתי להם - כאשר נודעתי לך. והו"ו הזה לא מצאנו בלשון הקדש. וככה דקדוקו: יש מלות מושכות עצמם ואחרות עמם , גם כן אותיות; כמ"ם "מאל אביך ויעזרך ואת שדי" (בר' מט , כה) - שהוא 'ומאת שדי'; וככה בי"ת באל שדי , וכאילו כתוב 'ובשמי יי' לא נודעתי להם'. אמר רב סעדיה הגאון (רס"ג תורה) , כי תחסר באחרונה מלת 'לבדו' , כאלו אמר: 'ובשמי יי' לבדו לא נודעתי להם; רק פעם אחת באל שדי , ופעם בשם יי''. וכמוהו לפי דעתו: "לא יעקב" לבדו "יאמר עוד שמך כי אם ישראל" משתתף עמו (בר' לב , כט). ואין צריך לתיקון הזה , כי ידענו כי אל שדי הוא השם הנכבד , ואין ביניהם הפרש; רק ששם 'שדי' הוא תאר , והוא , השם הנכבד , פעם שם עצם ופעם שם תאר , כאשר פירשתי (שמ' ג , טו). והנה מצאנו כתוב באברהם: "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בר' טו , ז); וביעקב: "אני יי' אלהי אברהם אביך" (בר' כח , יג). ורבי ישועה אמר , כי אברהם ויעקב לא ידעו השם הזה , רק משה כתב ככה. ולא דבר נכונה , כי איך יכתב משה שֵם לא הזכירו השם? ואין ספק , כי האבות ידעו זה השם , שהוא שם העצם; רק זה השם , הוא התאר , לא ידעו. ועתה אגלה לך קצות סוד אל שדי: ידענו , כי השם ברא השלשה עולמות שהזכרתי (שמ' ג , טו). והעולם השפל יקבל כח מהעולם התיכון - כל אחד מהפרטים כפי המערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי , אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי , ועל ידי אמצעי , והניחה תאות העולם השפל , והתבודדה לדבקה בשם הנכבד - אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבוא עליו ביום ידוע , השם , שדבק בו , יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עָקר , השם יתקן כח תולדתו ויוליד; על כן אמרו חכמינו ז"ל (שבת קנו , א): צא מאצטגנינות שלך! וקרוב מזה הטעם (שם): אין מזל לישראל. ועוד אבאר זה באר היטב בפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא). על כן אמר השם לאברהם קודם "וארבה זרעך" (ראה בר' יז , ב) - "אני אל שדי" (שם , א) , שפירושו: מנצח המערכת העליונה; לא שהמערכת תשחת , רק שידע הדבק בו שמו , חִדֵּש לו טוב , לא היה במערכתו. על כן אמר יעקב: "המלאך הגואל אותי מכל רע" (בר' מח , טז) - שהיה נכון לבא עליו. וזהו סוד כל התורה , כאשר אפרש עוד (שמ' לג , כא). והנה האבות - לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה , אשר ידעו השם פנים אל פנים (ע"פ דב' לד , י); על כן יכול משה לשנות תולדת העולם השפל , ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם. והנה משה אמר שני דברים; האחד: "למה זה שלחתני" (שמ' ה , כב) , והשני: "והצל לא הצלת את עמך" (שם , כג). והשיב על האחרון: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" (לעיל , א) , ועל הראשון: "ויאמר אליו אני יי'" (לעיל , ב). והטעם , כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי , ועל ידך יִוָדע שמי 'יי'' הנכבד בעולם , כאשר אמר: "לכן אמר לבני ישראל אני יי'" (להלן , ו) - והנה שלחתיך להודיע זה השם. (ד) וגם הקימותי - גם שלחתיך , בעבור שהקימותי את בריתי עם האבות , לתת להם , או לבניהם שהם כמוהם , את ארץ כנען. (ה) וגם אני - וגם עוד שלחתיך , בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי. (ו) לכן - כמו שאני עומד , כן יהיה דברי קיים , שאגאל אתכם בזרוע נטויה מן השמים על הארץ. (ז) ולקחתי - כאשר תקבלו התורה בהר סיני. וטעם המוציא אתכם - כי היתה בְּמערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים , שיעמדו עוד בגלות; וזה יתברר לך בפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא). (ח) והבאתי - כי רבים מיוצאי מצרים , גם בניהם יֵחָשְבוּ , גם הם. וטעם אשר נשאתי את ידי - דרך משל , כאדם שישא ידו אל השמים וישבע; כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ); "וירם ימינו ושמאלו אל השמים" (דנ' יב , ז). וטעם אני יי' - שאקיים זה. (ט) וידבר. ולא שמעו - ולא הטו אזן לדבריו , כי קצרה רוחם באורך הגלות ובעבודה קשה שהתחדשה עליהם. (י) וידבר - לאמר למשה; כמו "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" (וי' א , ב). (יא) בא - אל ארמון המלך. (יב) וידבר. הן בני ישראל , שהם עמך , לא שמעו , ואיך ישמעני פרעה , שהוא מלך , ואיננו מעמך? ועוד , כי מגרעת גדולה היא שאדבר לפניהם , ואני ערל שפתים. כי בפעם הראשנה הבטחתני , שתורה את פי שלא אבטא באות שהוא כבד עלי (ראה פירושו לשמ' ד , י) , אולי תכשל לשוני לפניו. ואתה אמרת , כי אהרן יהיה מליץ ביני ובין בני ישראל (ראה שם , טז ופירושו לשמ' ד , ל). (יג) וידבר. עתה כלל העניין , כי גם אהרן יהיה מליץ בינו ובין פרעה , כאשר יפרש עוד (ראה שמ' ז , א); על כן השתתפו שניהם בדבור , ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. ורבי ישועה אמר , כי טעם ויצום - שלא יכעסו על ישראל , אם לא שמעו אליהם; ואין צורך. (יד) אלה ראשי בית אבותם - שב אל "בני ישראל" הנזכרים למעלה (פס' יג). והאנשים הם יורדי מצרים. החל מראובן , כי לא נשאר לו כבוד רק להתיחש (ע"פ דה"א ה , א); ואלה ארבעת בניו הם יורדי מצרים. (טו) ובני. משפחת אהד נכרתה במצרים או במדבר , כי איננה נזכרת בפרשת 'פינחס' (ראה במ' כו , יב); וצחר הוא "זרח" (שם , יג). (טז) בני לוי - הזכיר אלה שני שבטים בתחלה , בעבור שהם גדולים מלוי; כי לוי הוא העקר. כי לא בא לפרש עתה , רק יחש משה ואהרן. והזכיר גרשון וקהת ומררי כאשר נולדו , והם יורדי מצרים. והזכיר חיי לוי , ולא הזכיר חיי שאר השבטים , בעבור כבוד משה ואהרן. (יז) בני גרשון - לא היו לו בנים כי אם שניהם. (יח) ובני. והזכיר חיי קהת , ולא חיי גרשון ומררי , בעבור כבוד השְלוחים. (יט-כ) ובני. שנים היו בניו ולא יותר , על כן אמר: אלה משפחות הלוי לתולדתם; כי לא הולידו יורדי מצרים , רק אלה בני יעקב. גם הזכיר שני חיי עמרם בעבור כבוד בניו. (כא) ובני יצהר - הזכיר אלה בעבור קרח , שהֵריב עם משה (ראה במ' טז). (כב) ובני עזיאל - הזכיר בעבור כבוד מישאל ואלצפן בתורה (ראה וי' י , ד - ה); ולא חשש להזכיר בני חברון (ראה במ' ג , יט). (כג) ויקח. הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר. והזכיר אחות נחשון - בעבור סוד הכהונה. (כד) והזכיר בני קרח - כי היו צדיקים , ככתוב "ובני קרח לא מתו" (במ' כו , יא); ושמואל הנביא היה מבני קרח (ראה דה"א ו , ז - יג). (כה) ואלעזר. הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס , כי לו ניתנה ברית הכהנה לעולם (ראה במ' כה , יג). על כן בדרך הסברא , פוטיאל היה מבני ישראל. ולא ידענו טעם פוטיאל , כאשר לא ידענו טעם "מישאל" (לעיל , כב) וכל השמות הנזכרים , כמו אהרן. ולולי שנכתב מעשה משה (ראה שמ' ב , י) , לא היינו יודעים למה נקרא כן. (כו) הוא - הקדים אהרן למשה , כי הוא היה גדול בשנים; ועוד , כי הוא התנבא לישראל קודם בֹּא משה (ראה שמ' ד , יד). (כז) הם. עתה , מעת שדברו אל פרעה , הקדים משה , בעבור גֹדל מעלתו; והשם דבר עמו פנים אל פנים (ראה שמ' לג , יא) , ונגש אל הערפל אשר שם השם (ראה שמ' כ , יז) , ולא כן אהרן. והכתוב מעיד "לא כן עבדי משה" (במ' יב , ז). ואהרן אמר לו פעמים "בי אדני" (במ' יב , יא; וראה שמ' לב , כב). על כן לא תמצא בכל התורה מתחלת זה הפסוק , שלא יקדים משה לאהרן; וככה בנביאים , גם בכתובים. ואין טענה ממלת "ואלה תולדֹת אהרן ומשה" (במ' ג , א) , גם "ותלד לו את אהרן ואת משה" (לעיל , כ) , כי כאשר נולדו הזכירם; והעד: "תולדֹת" , גם "ותלד". (כח) ויהי. יש לתמוה על המפריש הפרשיות , למה לא דִבֵּק זה הפסוק עם הבאים אחריו , והוא סמוך , ואם לא ידענו לו טעם; כי כן ביום דבר יי' אל משה בארץ מצרים - וזהו שדבר לו: "אני יי' דבר אל פרעה מלך מצרים" (להלן , כט). וכמוהו "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" (דב' ב , טז) דבק בפרשה הסמוכה אליו. אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם , למה עשה כן , כי דעתו רחבה מדעתנו. (כט) וידבר יי' - עתה פירש עניין "וידבר יי' אל משה ואל אהרן" (לעיל , יג) , וזהו "בא דבר אל פרעה מלך מצרים" (לעיל , יא). (ל) ויאמר - זהו "ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" (לעיל , יב) - השיבו השם: "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמ' ז , א).