מאגר הכתר שמות פרק ו עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ו
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ: ס
{פרשת וארא} [ב] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
[ד] וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
[ה] וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
[ו] לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ז] וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
[ח] וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ט] וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ
[י] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יא] בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[יב] וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: פ
[יג] וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שני] [יד] אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:
[טו] וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:
[טז] וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יז] בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[יח] וּבְנֵ֣י קֳהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קֳהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יט] וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם:
[כ] וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כא] וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:
[כב] וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
[כג] וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר:
[כד] וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:
[כה] וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[כו] ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:
[כז] הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן:
[כח] וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שלישי] [כט] וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ל] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה: פ

פרק ו
(הקדמה) (חלק ראשון: "וידבר אלהים אל משה" וגו' עד "בדברם אל פרעה"; ו , ב - שמ' ז , ז). (ב) בעבור שהיה ירא משה , שלא יתקיים הטוב שהבטיח השם יתעלה לישראל , מפני מה שראה שהרע פרעה לעם מאז דבר אליו במלאכוּת יי' (ע"פ חגי א , יג) , כי זה הביאהו לחשוב שתמּנע מישראל זאת ההשגחה האלהית מפני פחיתות ישראל וחסרונם , אמר לו השם יתעלה: אני יי' - רוצה לומר , שאני לבדי נמצא מעצמותי תמיד בענין אחד , ושאר הנמצאות קנו המציאות אשר להם ממני; ולזה הוא ראוי שאהיה שליט בשאר הנמצאות , להניע אותם באשר אֶרצה. (ג-ד) והנה נראיתי לאברהם ליצחק וליעקב באל שדי , ויעדתי להם לתת לזרעם את הארץ בכחי זה , השליט על הנמצאות. והנה שמי יי' לא היה נודע לישראל , וגם הייתי משתדל עם זה להקים את בריתי אתם; רוצה לומר , שכבר נמשך מההשגחה לישראל מפני מה שיעדתי לאבותיהם לתת לזרעם , אע"פ ששמי יי' לא היה נודע לישראל עד הנה , ולזה לא היו ראויים מצד עצמם שתדבק השגחתי בהם; ועם כל זה התעוררתי להקים בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען , אשר גרו בה האבות. (ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל , עם חסרונם , כשצעקו אלי מכובד העבודה. ואזכור את בריתי - שהיתה עם האבות , כמו שקדם הספור בזה בפרשה הקודמת (שמ' ב , כד). (ו-ז) ובהיות הענין כן , הוא מבואר שעתה , ששמי יי' הוא נודע להם על ידך , במה שלמדת לזקני ישראל , הם יותר ראויים שתדבק בהם השגחתי; ולזה אין ראוי שתירא שתמּנע מהם זאת ההשגחה האלהית מצד חסרונם , כי כבר יעדתי זה להם בעת שהיו יותר חסרים ממה שהם עתה. לכן אמור לבני ישראל: אני יי' , שהיכולת בידי לעשות מה שארצה: והוצאתי אתכם מתחת יד מצרים ומעבודתם הקשה , וגאלתי אתכם באמצעות מכות נפלאות שאביא עליהם , ובאמצעות אלו הנפלאות אקח אתכם לי לעם , ואהיה לכם לאלהים ולמנהיג מרוב השגחתי בכם , ותדעו כי אני יי' המוציא אתכם מתחת עבדות מצרים. וזה , כי רבוי הנפלאות שאחדש שם להוציא אתכם ממצרים , יביא אתכם להאמין בי שאני שליט על הנמצאות , ומשגיח בדבקים בי להצילם מהרע שהם בו. ובעבור זה הכביד השם יתעלה לב פרעה , כמו שיתבאר בפרשת 'בא אל פרעה'. (ח) והנה אחר זה תהיו מוכנים אל שתדבק בכם השגחתי , באופן שאביא אתכם אל ארץ כנען ואתננה לכם מורשה; אני יי' - שהיכולת בידי לקיים מה שאגזור. (ט) והנה דבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן , ולא האמינו ישראל לדברי משה , מפני קוצר רוח משה להתבונן בסדור דבריו כראוי , כדי שייפה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באזניהם - והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלהיות , כמו שקדם (שמ' ד , י) - ומפני העבודה הקשה , שנתחדשה להם אחר שדבר משה אל פרעה במלאֲכוּת השם יתעלה (ראה שמ' ה) , שהביאה אותם גם כן אל שלא יאמינו בדבריו . (י-יא) ואחר זה דבר השם יתעלה אל משה , שיאמר לפרעה שישלח את בני ישראל מארצו. (יב) והתנצל משה כי לא יוכל , כי הוא ערל שפתים; וזה יתכן שיהיה סבה שלא ישמע אליו פרעה , כי בני ישראל גם כן לא שמעו אליו לזאת הסבה. והנה חשב משה , כי מה שאמר לו השם יתעלה בפרשה הקודמת (שמ' ד , טז) , שיהיה לו אהרן לפה , יהיה לבד בשליחות הראשון שהיה שלוח לישראל ולפרעה , ובָטח שיהיה השם יתעלה עם פיו ויורנו אשר ידבר בשליחיות האחרים , כמו שייעד לו בתחלה (ראה שמ' ד , יב); וכאשר ראה שלא היה השם יתעלה עם פיו במה ששלחו אז לדבר לישראל , בקש מהשם יתעלה שיתן לו מליץ. (יג) ובאהו דבר השם יתעלה , שבכל השליחויות אשר ישולח לישראל ולפרעה להוציא את ישראל ממצרים , יהיה אהרן המליץ בינותם (ע"פ בר' מב , כג). ואולם אחר זה לא יצטרך לו מליץ בינו ובין ישראל , כי הם יאמינו בו. (יד-כה) וזכר תולדות אהרן ומשה - לכבודם ומעלתם; ולזה החל מתולדות ראובן , כי הוא הבכור (ע"פ דה"א ה , א) , וספר תולדותיו ותולדות שמעון הבא אחריו בקצור , והאריך בתולדות לוי לכבוד משה ואהרן. ולזה זכר כמה שנים חיו לוי וקהת ועמרם , כי הם היו אבותיהם. ולזאת הסבה זכר גם כן שֵׁם אשת עמרם ומשפחתה , וזכר שֵׁם אשת אהרן ומשפחתה; ולא הוצרך להזכיר שֵׁם אשת משה , כי כבר נזכר זה במה שקדם (שמ' ב , כא). והנה זכר משפחת אשת אלעזר לכבוד פנחס (בנוסחנו: פינחס) , אשר קנא לאלהיו והיתה מפני זה ברית השם יתעלה אתו , כמו שנזכר במה שיבא (במ' כה , ז - יג). (כח-ל) ואחר זה שב לענין הראשון , ושב לספר הסבה אשר בעבורה היה אהרן לפה למשה בכל דברי נבואתו , אשר היו להוציא בני ישראל ממצרים; וזה , כי משה אמר לשם יתעלה , כאשר צוהו שידבר אל פרעה מה שצוהו , שהוא ערל שפתים ולא ישמע אליו פרעה. והנה קצר בכאן בזה המאמר מה שאמר משה "הן בני ישראל לא שמעו אלי" (לעיל , יב) , כי תכלית הכונה היתה בזה המאמר , שלא ישמע אליו פרעה.