מאגר הכתר שמות פרק ו עם פירוש רש"י

פרק ו
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ: ס
{פרשת וארא} [ב] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ג] וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
[ד] וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ:
[ה] וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי:
[ו] לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ז] וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:
[ח] וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[ט] וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ
[י] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[יא] בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[יב] וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: פ
[יג] וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שני] [יד] אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:
[טו] וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:
[טז] וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יז] בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[יח] וּבְנֵ֣י קֳהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קֳהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[יט] וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם:
[כ] וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כא] וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:
[כב] וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
[כג] וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר:
[כד] וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:
[כה] וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
[כו] ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם:
[כז] הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן:
[כח] וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס
[שלישי] [כט] וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ל] וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה: פ

פרק ו
(א) עתה תראה וגו' - הרהרת על מדותי , לא כאברהם שאמרתי לו: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב) , ואחר כך אמרתי לו: "העלהו לעולה" (בר' כב , ב) , ולא הרהר אחרי. לפיכך: עתה תראה - העשוי לפרעה תראה , ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם אל הארץ (ראה סנה' קיא , א). כי ביד חזקה ישלחם - מפני ידי שתחזק עליו ישלחם. וביד חזקה יגרשם מארצו - על כרחם של ישראל יגרשם , ולא יספיקו לעשות להם צדה; וכן הוא אומר "ותחזק מצרים על העם למהר" וגו' (שמ' יב , לג). (ב) וידבר אלהים אל משה - דבר אתו משפט , על שהקשה לומר: "למה הרעות (בנוסחנו: הרעתה) לעם הזה" (שמ' ה , כב). ויאמר אליו אני יי' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני , ולא לחנם שלחתיך , כי אם לקיים דברי לאבות הראשונים. ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות: אני יי' - נאמן ליפרע , כשהוא אומר אצל עונש , כגון "וחללת את שם אלהיך אני יי'" (וי' יט , יב); וכשהוא אומר אצל קיום מצוה , כגון "ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני יי'" (וי' כב , לא) - נאמן לשלם שכר. (ג) וארא אל האבות באל שדי - הבטחתים הבטחות , ובכלן אמרתי להם: "אני אל שדי" (בר' יז , א; לה , יא). ושמי יי' לא נודעתי להם - 'לא הודעתי להם' אין כתיב כאן , אלא לא נודעתי - לא ניכרתי להם במדה אמתית שלי שעליה נקרא שמי יי' - נאמן לאמת דברי , שהרי הבטחתים ולא קיימתי. (ד) וגם הקימתי את בריתי וגו' - וגם כשנראיתי להם ב'אל שדי' , הצבתי והעמדתי ברית ביני וביניהם לתת להם את ארץ כנען - לאברהם בפרשת מילה נאמר: "אני אל שדי" וגו' (בר' יז , א) , "ונתתי לך ולזרעך" וגו' (שם , ח); ליצחק: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך" (בר' כו , ג); ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם ב'אל שדי' נאמרה ליעקב: "אני אל שדי פרה ורבה" וגו' (בר' לה , יא); "ואת הארץ אשר נתתי" וגו' (שם , יב); הרי שנדרתי להם ולא קיימתי. (ה) וגם אני - כמו שהצבתי הברית יש עלי לקיים , לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים אשר מצרים מעבידים אותם , ואזכור אותה הברית , כי בברית בין הבתרים אמרתי לו: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" (בר' טו , יד). (ו) לכן - על פי אותה השבועה , אמור לבני ישראל אני יי' - הנאמן באבטחתי. והוצאתי אתכם - כי כן הבטחתי: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בר' טו , יד). סבלות מצרים - טורח משא מצרים. (ח) נשאתי את ידי - הרימותיה לישבע בכסאי. (ט) ולא שמעו אל משה - לא קבלו תנחומין. מקוצר רוח - כל מי שהוא מיצר , רוחו ונשמתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לעניין הזה שמעתי פרשה זו מרבי ברוך ברבי אליעזר , והביא לי ראיה ממקרא זה: "בפעם הזה אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי יי'" (יר' טז , כא) - למדנו , שכשהקדוש ברוך הוא מַאֲמֵן את דבריו , אפילו לפורענות , מודיע ששמו יי' , וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו (סנה' קיא , א) לעניין של מעלה; שאמר משה: "למה הרעות" (בנוסחנו: הרעתה) וגו' (שמ' ה , כב) , אמר הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין - יש לי להתאונן על מיתת האבות; הרבה פעמים נגליתי עליהם ב'אל שדי' ולא אמרו לי: מה שמך , ואתה אמרת: "מה שמו מה אמר אלהם" (שמ' ג , יג). "וגם הקימתי" וגו' (לעיל , ד) - וכשבקש אברהם לקבור את שרה , לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים , וכן יצחק - עוררו עליו על הבארות אשר חפר , וכן יעקב: "ויקן את חלקת השדה" לנטות אהלו (בר' לג , יט) , ולא הרהרו אחר מידותי , ואתה אמרת: "למה הרעות" (שמ' ה , כב). ואין המדרש (שם) מתישב אחר המקרא מפני כמה דברים: אחת - שלא נֶאמר: 'ושמי יי' לא שאלו לי'; ואם תאמר: לא הודיעם שכך שמו - הרי תחלה כשנגלה על אברהם נאמר: "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בר' טו , ז)! ועוד: היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן: "וגם אני שמעתי" וגו' (לעיל , ה) , "לכן אמר לבני ישראל"? לכן אני אומר: יתיישב המקרא על פשוטו , דבור על אופניו , והדרשה תדרוש , שנאמר "הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע" וכו' (יר' כג , כט) - מתחלק לכמה ניצוצות. (יב) ערל שפתים - אטום שפתים; וכן כל לשון 'ערלה' אומר אני שהוא לשון 'אטום': "ערלה אזנם" (יר' ו , י) - אטומה משמוע; "ערלי לב" (יר' ט , כה) - אטומים מהבין; "שתה גם אתה והערל" (חב' ב , טז) - והֵאָטם משכרות כוס הקללה; 'ערלת בשר' (ראה בר' יז , יד) - שהגיד אטום ומכוסה בה; "וערלתם ערלתו" (וי' יט , כג) - עשו לו אוטם וכסוי , איסור שיבדיל בפני אכילתו; "שלש שנים יהיה לכם ערילים" (שם) - אטום ומכוסה ומובדל מלאוכלו. ואיך ישמעני פרעה - זה אחד מעשרה 'קל וחומר' שבתורה (ראה ב"ר צב , ז). (יג) [וידבר יי' אל משה ואל אהרן - לפי שאמר משה: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב) , צירף לו הקדוש ברוך הוא את אהרן להיות לו לפה ולמליץ.] ויצום אל בני ישראל - צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם (ראה תנח' וארא ב). ואל פרעה מלך מצרים - צוה עליהם לחלוק לו כבוד בדבריהם; זהו מדרשו (תנח' וארא ב). ופשוטו: צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. [ודבר הצווי מהו? מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס (ראה שמ' ז , א - ה) , אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין ב"אלה ראשי בית אבתם" (להלן , יד) , ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן , ובמי נתיחסו.] (יד) אלה ראשי בית אבתם - מתוך שנזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן , התחיל לייחסם דרך תולדותם מראובן. ובפסיקתא הגדולה ראיתי (פס"ר ז): לפי שקינתרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו , חזר הכתוב וייחסם כאן לבדם , לומר שחשובים הם. (טז) ושני חיי לוי - למה נמנו שנותיו של לוי? להודיע כמה ימי השיעבוד; שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה השיעבוד , שנאמר "וימת יוסף וכל אחיו" (שמ' א , ו) , ואחר כך: "ויקם מלך חדש" (שם , ח); ולוי האריך ימים על כולם , שנאמר: ושני חיי לוי וגו' (ראה סע"ר ג) , "ושני חיי קהת" וגו' (להלן , יח) , "ושני חיי עמרם" וגו' (להלן , כ) - מחשבון זה אנו למדים על "מושב בני ישראל" , "ארבע מאות שנה" (שמ' יב , מ) שאמר הכתוב , שלא בארץ מצרים לבדה היו , אלא מיום שנולד יצחק; שהרי קהת מיורדי מצרים היה (ראה סע"ר ג) , חשוב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה , לא תמצאם ארבע מאות , והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות. (כ) יוכבד דודתו - "אחת אבוהי" (ת"א) - בת לוי , אחות קהת. (כג) [אחות נחשון - מכאן למדנו: הנושא אשה צריך לבדוק באחיה.] (כה) מבנות פוטיאל - מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה , ומזרע יוסף שפיטפט ביצרו (ראה סוטה מג , א). (כו) הוא אהרן ומשה - אילו שהוזכרו למעלה , שילדה יוכבד לעמרם. הוא משה ואהרן - יש מקומות שמקדים אהרן למשה (ראה גם במ' ג , א) , ויש מקומות שמקדים משה לאהרן (ראה שמ' ד , כט) , לומר ששניהם שקולין כאחד (ראה מכיל' בא פסחא א). על צבאותם - בצבאותם; כל צבאם לשבטיהם. יש 'על' שאינו אלא במקום אות אחת: "על חרבך תחיה" (בר' כז , מ) - כמו 'בחרבך תחיה'; "עמדתם על חרבכם" (יח' לג , כו) - כמו 'בחרבכם'. (כז) הם המדברים וגו' - הם שנצטוו , הם שקיימו. הוא משה ואהרן - הם בשליחותם ובצדקם מתחילה ועד סוף (ראה מגילה יא , א). (כח) ויהי ביום דבר יי' וגו' - מחובר למקרא שלאחריו. (כט) וידבר יי' וגו' - הוא הדיבור עצמו האמור למעלה ["בא דבר אל פרעה מלך מצרים" (פס' יא) , ] אלא מתוך שהפסיקו בשביל ליחסם , חזר העניין עליו להתחיל בו. אני יי' - כְּדַי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי. (ל) [ויאמר משה לפני יי' - היא האמירה שאמר למעלה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" (פס' יב); ושנה הכתוב כאן , כיון שהפסיק הענין , וכן היא השיטה , כאדם האומר לחברו: נחזור על הראשונות.]