מאגר הכתר שמות פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ז
(א) אלהים לפרעה - כדמות מלאך; והנביא יהי אהרן. (ג) ואני אקשה את לב פרעה - רבים תמהו ואמרו: אחר שהשם הקשה לבו , מה פשעו ומה חטאתו?! ואנשי שיקול הדעת השיבו , כי פירושו , שאמץ לבו לסבול הרעות. ודעתי - תדענה בפסוק "מי יתן והיה לבבם זה" (דב' ה , כו). (ד) ויאמר הגאון , כי נקרא השם "אלהי הצבאות" (הו' יב , ו ועוד) בעבור ישראל , והעד: והוצאתי את צבאתי. והנכון בעיני , שהם צבאות שמים. (ו) וטעם ויעש משה ואהרן - כְּלָל לכל המופתים שנעשו על ידם. (ט) והשם ידע , כי בפעם הראשנה לא יבקש פרעה מופת , כי השם יכחש; ובשנית יבקש. קח את מטך - כמה נבונים תעו , שאמרו: שלשה מטות הם. ואינימו (ע"פ תה' נט , יד) כי אם מטה אחד; ונקרא "מטה האלהים" (שמ' ד , כ) - בעבור האותות שהראה השם בו , ולא בעבור שהשם חקוק עליו. הלא תראה: אע"פ שנטה משה ידו על השמים בארבה , לא בא הארבה עד שנהג השם יום ולילה רוח קדים (ראה שמ' י , יג); וכן כאשר נטה ידו על הים במטה , הוליך השם את הים ברוח קדים עזה (ראה שמ' יד , כא). והנה מכת הערוב (ראה שמ' ח , כ) והדבר (ראה שמ' ט , ו) והשחין (ראה שם , י) ומכת בכורים (ראה שמ' יא , ה - ו) - אין זכר למטה , ולא במָן , ששם עשרה נסים (ראה פירושו לשמ' טז , ה). גם יקרא 'מטה משה' , בעבור שנעשו על יד משה בו אותות , והם עליונים ותחתיים. והעליונים - "ויט משה את מטהו על השמים ויי' נתן קולות וברד" (שמ' ט , כג); אע"פ שאין כתוב 'המטה' כי אם 'נטיית יד' במכת חשך (ראה שמ' י , כב) , יתכן להיותו כמו הראשונים. והתחתיים - במכת הארבה (ראה שמ' י , יג) ובקיעת הים (ראה שמ' יד , כא) וּלְשוּב המים (ראה שם , כז) ומכה בצור (ראה שמ' יז , ו). ונקרא "מטה אהרן" (להלן , יב) - בעבור האותות שנעשו על ידו בציווי השם למשה , ומשה לאהרן; הלא תראה הכתוב אומר "ומטך אשר הכית בו את היאור" (שמ' יז , ה) - ואהרן היה המכה. ואותות אהרן כולם תחתיים , והם התנין (בפסוקנו) ומכת היאור (ראה להלן , כ) והצפרדעים (ראה שמ' ח , ב) והכינים (ראה שם , יג). גם יתכן , שתהיה נטיית היד להראות הרואים , שהנוטה ידו הוא העושה האות. ותחלת אותות המטה בעצמו - שנהפך לנחש בהר סיני (ראה שמ' ד , ג) , ואחרית אותותיו - שהוציא פרח (ראה במ' יז , כג). (יא) והנה הכתוב הפריש בין מעשה משה למעשה החרטומים , שאמר שהם לא עשו כי אם בדרך להט; וטעמו: כמו "להט החרב" (בר' ג , כד) - דבר שיראה לעין רגע אחד ולא יעמוד. והכתוב אמר ויעשו - על דעת המצרים; כמו "והאנשים רדפו אחריהם" (יהו' ב , ז). ואנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא , שהשם הסיר יבושת המטה; ודיברו על הבילוע דברים שבדאו הם , והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע (ע"פ תה' קז , כז) , כי קדוש ישראל התוו (ע"פ תה' עח , מא). רק אנחנו נאמין כי כן היה , ולא נחפש איך היה; כי הנה בתולדת - דברים רבים לא ידעום חכמי העולם , כאבן המושכת הברזל , גם הבורחת מהחומץ , והמשמעת קול , והמלקטת תבן , והדג המרעיש , ואף כי בנפלאות ממנו (ע"פ איוב מב , ג) , כאשר פרשתי בספר איוב (שם , יז). (טו) הנה יוצא המימה - יתכן שהיה זה קרוב מעת עלות היאור המעלות הידועות , והמלך יוצא לראותו. וצוה השם לעשות זה המופת ביאור לעיני פרעה , בצאתו שמה. (יז) וטעם בזאת תדע הוא: הנה אנכי מכה במטה. (יח) והדגה - שם לכל שורץ במים. יש אומרים (מחברת: 'לא') , שמלת נלאו - מגזרת 'לא'; ולא הוא רחוק. (יט) וטעם אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך - שיכה היאור במטה , ויטה ידו כנגד כל הרוחות להפוך מימי כל נהר בארץ מצרים , והטעם: בכל מלכות מצרים. ואמר 'יאורים' - בעבור היותו מקומות רבים. וה'אגמים' - מקומות יתחברו שם מעצמם מי הגשם. ו'מקוה מים' הוא נקי , מעשה בן אדם. ובעצים... - יש רהטים מעצים גם מאבנים , והם בגנות גם בארמונים , ושם מים תמיד. (כב) וטעם בלטיהם - כמו "ותבוא אליו בלט" (בנוסחנו: בלאט; שו' ד , כא): בדברי סתר. ויש שואלים: הלא כל המים נהפכו לדם , ואנה מצאו החרטומים מים והפכום? והתשובה: אמת כי כל המים הנראים למעלה נהפכו לדם , והעד , שהיו שותים מהמים שחפרו (ראה להלן , כד); גם כן חפרו הם. (כה) וטעם וימלא - כי עמד הנגע שבעה ימים. ואמר הכתוב: אחרי הכות יי' את היאור - וזהו האמת; וטעם "מכה במטה אשר בידי" (לעיל , יז) - כי על ידו נעשה האות. והשם עשהו בשבילו , עד שיאמינו בו רואיו כי הוא שליח השם. (כו) בא אל פרעה - אל הארמון שלו. ולא הזכיר אהרן , כי ידוע הוא כי משה לא ידבר אל פרעה אם לא יבא אהרן עמו. (כז) וטעם נוגף - כמו "משחית" (בר' יט , יד); וכן כתוב "וצפרדע ותשחיתם" (תה' עח , מה). (כח) ושרץ היאור - פועל יוצא; וכן "ישרצו המים" (בר' א , כ). ובחדר - מלה זרה בדיקדוק; וכן "מספח חֲמָתך" (חב' ב , טו); "וסגור דְלָתְך" (יש' כו , כ); "הֲבֵל הבלים" (קה' א , ב). ובמשארותיך - מקום הלישה. (כט) וטעם ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו - בלבד , ולא בעם ישראל. והנכון בעיני שהוא כמשמעו , שיעלו בכל מקום ובין בגדיו ועל ראשו. ויש אומרים , שפירוש 'צפרדע' - דג ימצא ביאור לבדו , והוא יוצא לחוץ. והקרוב , שהוא המין הנמצא סביבות הנהרות , והוא ידוע; והעד , שיעלה מכל נהר ואגם , כי כן כתוב (ראה שמ' ח , א).