מאגר הכתר שמות פרק ז עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק ז
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ:
[ב] אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[ג] וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ד] וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ה] וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם:
[ו] וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
[ז] וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה: פ
[רביעי] [ח] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
[ט] כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:
[י] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:
[יא] וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:
[יב] וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:
[יג] וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה: ס
[יד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:
[טו] לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ:
[טז] וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה:
[יז] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם:
[יח] וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר: ס
[יט] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים:
[כ] וַיַּעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָ֥פְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:
[כא] וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כב] וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה:
[כג] וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת:
[כד] וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר:
[כה] וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר: פ
[כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[כז] וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים:
[כח] וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ:
[כט] וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצֲפַרְדְּעִֽים:

פרק ז
(א-ב) ראה נתתיך אלהים לפרעה - רוצה לומר , שעל דבר פרעה , שהיה ירא איך ישמע אליו , נתנו השם יתעלה לאלהים , באופן שיהיה מורה לאהרן מה שיאמר , והוא יהיה לו לנביא ולמליץ; כמו שאמר בפרשה הקודמת "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שמ' ד , טז). (ד) ונתתי את ידי - רוצה לומר: מכתי; והוא כלשון בני אדם , כי היד הוא כלי להכות. (התועלות לשמ' ו , ב - ז , ז , בקובץ תועלות לרלב"ג). (הקדמה) (חלק שני:) "ויאמר יי' אל משה ואל אהרן" וגו' (ז , ח) עד סוף הפרשה (שמ' ט , לה). (ט) והשלך לפני פרעה - כדי שיתבאר לו שהמטה הוא נהפך לנחש , באופן שלא ישאר לו ספק על זה. (י) והנה לזאת הסבה השליך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו; וכן הכה במי היאור , להפכם לדם לעיני פרעה ולעיני עבדיו , לזאת הסבה בעינה (ראה להלן , כ); וכן ראוי שנאמין שיהיה הענין בשאר המכות הנוהגות זה המנהג , ואם לא נזכר זה בכלם. (יא) לחכמים ולמכשפים - אחשוב שהחכמים הם אנשים שהיו חכמים בחכמת מצרים; וענין החכמה ההיא היתה להמציא פעולות הכשוף , ויעשו בה פעולות זרות , אין מדרך הטבע שיגיעו ממנו. וזה , אם בשיאחזו העינים ויביאו לחשוב שהם עושים מה שאינם עושים , אם בשימציאו תחבולות טבעיות , יתחדשו בהם ענינים זרים , ידמו מפעולות הכשפים; או בשיעשו אלו הפעולות הזרות על דרך הכשוף , אם היה שיהיה אפשר חדושם על דרך הכשוף . והנה לא נודע לנו עד היום מהות זה הכשוף וענינו , ולזה לא ראינו לדבר בו. והמכשפים היו האנשים שהיו מתעסקים בפעולות הכשוף. חרטומי מצרים - הם החכמים והמכשפים. בלהטיהם - בסתריהם , כטעם "והמלך לאט את פניו" (ש"ב יט , ה) , שהרצון בו: כסה והסתיר. וידמה שכבר עשו זה באחיזת עינים; וזה , שהם הביאו לחשֹב שיהפכו מטותיהם לתנינים , במה שהסתירו והעלימו מאמתת הענין מהאנשים הרואים זה. (יב) ויבלע מטה אהרן את מטותם - רוצה לומר , שבעת היותו תנין בלע שאר התנינים והיו למזון לו , עד שלא נמצא שם רק מטה אהרן כאשר שב למטה; והוא המטה שהיה ביד משה , שצוהו השם יתעלה שישאהו בידו , שיעשה בו את האותות. וזה לאות שמטה אהרן היה תנין לפי האמת , לא לפי הראות לבד כמו הענין במטות החרטומים; ולזה היה ראוי שיתן פרעה אל לבו , כי יש הבדל נפלא בין מה שעשה משה ובין מה שעשוהו החרטומים. (יג) והנה עם כל זה נתחזק לב פרעה ולא שמע אליהם. (טז) ואמרת אליו יי' אלהי העברים וגו' - הנה הרצון בזה , שיאמר לו זה באמצעות אהרן , כמו שקדם (לעיל , א - ב). (יח) והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור - רוצה לומר , כי ברגע שיכה במטה אשר בידו על המים , יהפכו לדם ותמות תכף הדגה אשר ביאור ובאש היאור. (יט) על מימי מצרים - הם כְּלל כל המימות , ואחר זה פרט אותם. והנה אמר לו שיטה ידו על מימי מצרים - לפי שבעת הכותו את היאור , יהפכו כלם לדם , כאִלו נטה ידו עליהם. על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם - הנה הנהרות הם המימות הנגרים , שיש להם בהם מקור או מקורות יהיו נובעים ממנו. והיאורים הם גם כן מימות נגרים , אלא שאין להם בהם מקור יהיו נובעים ממנו , אבל הפכו המים שם ממקום אחר. והאגמים ומקוה המים הם מֵימות עומדים במקום אחד , בלתי נגרים; וכאשר יהיה שם מהם כמות רב , יקראו 'אגמים'; וכאשר יהיו מועטים , יקראו 'מקוה מים'. ובעצים ובאבנים - רוצה לומר , שכבר יהפכו לדם גם כן המים אשר בכלי העצים והאבנים בעת הכותו את היאור. (כב-כד) ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם - הוא כמו "בלהטיהם" (לעיל , יא). והנה הביאו להם מים מן המקומות שחפרו אחר זה - כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך לפס' כב) - והפכו אותם לדם לעיני פרעה; כי לא נהפכו לדם על יד אהרן רק המים המגולים הנראים על הארץ , לא המים אשר תחת הארץ; ולזה חפרו המצרים סביבות היאור מים לשתות. והנה עם כל זה היה הבדל עצום בין מעשה משה למעשיהם , כי הם לא הפכו כי אם מים מועטים היו לפניהם , ומשה הפך כל מימי מצרים ברגע אחד. ולא שת לבו גם לזאת - כי היה חושב שהיו מעשה כשפים , ולא נתן לבו להתבונן בהבדל הנפלא שיש בין מעשה משה ובין מעשה המכשפים. (כה) וימלא שבעת ימים - רוצה לומר , שהמכה הזאת עמדה שבעת ימים. ובארה התורה זה בזאת המכה , לאות ששאר המכות עמדה כל אחת מהן שבעת ימים; כי זה מנהג התורה , שתבאר הדברים בענין אחד כדי שנלמוד ממנו זה בשאר הענינים הדומים לו , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון). וארצה באמרי 'שאר המכות': המכות אשר אפשר שיאמר בהם זה , כמו הכנים והשחין. (כו) בא אל פרעה ואמרת אליו - הרצון בזה , שיאמר לו זה באמצעות אהרן. וכן הענין בכל הדברים שצוה השם יתעלה למשה שיאמר לפרעה , כי כבר שמהו השם יתעלה לו לפה בכל אשר ישולח אל פרעה , כמו שקדם (לעיל , ב). (כח) ועלו ובאו בביתיך - הקדימו לפי שהוא היה העיקר , ולזה ראוי שילקה תחלה; ולזה גם כן הקדים עבדיו לעמו , כי היתה יד עבדיו במעל אשר מעל בבני ישראל.