מאגר הכתר שמות פרק ז עם פירוש רש"י

פרק ז
(א) נתתיך אלהים לפרעה - שופט ורודה , לרדותו במכות ויסורין. יהיה נביאך - כתרגומו: "מתורגמנך". וכן כל לשון 'נבואה': אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות , והיא מגזרת: "ניב שפתים" (יש' נז , יט); "ינוב חכמה" (מש' י , לא); "ויכל מהתנבאות" דשמואל (ש"א י , יג) [ובלעז קורין לו 'פראקירא']. (ב) אתה תדבר - פעם אחת כל שליחות ושליחות לפי ששמעת מפי , ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. (ג) ואני אקשה - מאחר שהרשיע והתריס כנגדי , וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב , טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי , ותכירו אתם גבורותי. וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא: מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו , שנאמר "הכרתי גוים נשמו פינותם... אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר" (צפ' ג , ו - ז; ראה יבמות סג , א). ואע"פ כן , בחמש מכות ראשונות לא נאמר 'ויחזק יי' את לב פרעה' , אלא: "ויחזק לב פרעה" (להלן , יג , כב; שמ' ח , טו; ט , לה; ראה תנח' וארא ג). (ד) את ידי - יד ממש , להכות בהם. (ט) מופת - אות , להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם. לתנין - לנחש (ראה להלן , טו). (יא) בלהטיהם - "בלחשיהון" (ת"א); ואין לו דמיון במקרא , ויש לדמות לו "להט החרב המתהפכת" (בר' ג , כד) - דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש. (יב) ויבלע מטה אהרן את מטותם - לאחר שחזר ונעשה מטה , בלע את כולם. (יד) כבד - תרגומו: "יקיר" , ולא 'אתיקר' , מפני שהוא שם דבר , כמו "כי כבד ממך הדבר" (שמ' יח , יח). (טו) הנה יוצא המימה - לנקביו. שהיה עושה עצמו אלוה , ואומר שאינו צריך לנקביו , ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו (ראה תנח' וארא יד). (טז) עד כה - עד הנה. ומדרשו (ראה לק"ט שמ' ז , טז): עד שתשמע ממני מכת בכורות , שאפתח בה ב"כה אמר יי' כחצות הלילה" (שמ' יא , ד). (יז) ונהפכו לדם - לפי שאין גשמים יורדין במצרים , ונילוס עולה ומשקה את הארץ , ומצרים עובדים לנילוס , לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם (ראה תנח' וארא יג). (יח) ונלאו מצרים - לבקש רפואה למי היאר שיהיו ראויים לשתות. (יט) אמור אל אהרן - לפי שהגין היאר על משה כשנשלך לתוכו , לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים , ולקה על ידי אהרן. נהרותם - הם נהרות המושכין , כעין נהרות שלנו. 'יאורים' - הם נְגָרִים ובריכות העשוים בידי אדם משפת הנהר לשדות , ונילוס מימיו מתברכים , ועולה דרך היאורים ומשקה השדות. אגמיהם - קבוצת מים שאינן נובעין ואין מושכין , אלא עומדין במקום אחד; וקורין להם 'אשטונק' (בלעז). בכל ארץ מצרים - אף במרחצאות ואמבטאות שבמצרים. ובעצים ובאבנים - מים שבכלי עץ וכלי אבן. (כב) בלטיהם - לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי. [ורבותינו אמרו (סנה' סז , ב): בלטיהם - מעשה שדים; "בלהטיהם" (לעיל , יא) - מעשה כשפים. ויחזק לב פרעה - לומר: על ידי מכשפות אתם עושין כן; תבן אתם מכניסין לעפריים (ראה מנחות פה , א) , עיר שכולה תבן , אף אתם מביאין מכשפות למצרים , שכולה כשפים.] (כג) גם לזאת - למופת המטה שנהפך לתנין , ולא לזה של דם. (כה) וימלא מניין שבעת ימים - שלא שב היאר לקדמתו; שהיתה המכה משמשת רביע החדש , ושלשת החלקים היה מעיד ומתרה בו (ראה תנח' וארא יג). (כז) ואם מאן אתה - ואם סרבן אתה. ואם מאן - כמו 'ממאן' , מסרב , אלא כנוי האדם על שם המפעל , כמו "שליו" (איוב טז , יב); "שקט" (יר' מח , יא); "סר וזעף" (מ"א כ , מג). נוגף את כל גבולך - מכה; וכן כל לשון 'מגפה' אינו לשון 'מיתה' , אלא לשון 'מכה'; וכן "ונגפו אשה" (שמ' כא , כב) - אינו מיתה; וכן "בטרם יתנגפו רגליכם" (יר' יג , טז); "פן תגף באבן רגלך" (תה' צא , יב); "ולאבן נגף" (יש' ח , יד). (כח) ועלו - מן היאר; בביתך ואחר כך בבית עבדיך - הוא התחיל בעצה תחלה: "ויאמר אל עמו" וגו' (שמ' א , ט) - ממנו התחילה המכה (ראה סוטה יא , א). (כט) ובכה ובעמך - בתוך מעיהן נכנסין ומקרקרין.