מאגר הכתר שמות פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך

פרק ז
(א) ויאמר. טעם ראה - שעשיתי לך מעלה גדולה , שתחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך , וזהו אלהים; והוא מדבר אל הנביא , והנביא מדבר אל אנשי דורו. והאומרים (ראה מחברת: 'ניב'; רש"י) , כי 'נביא' מגזרת "ניב שפתים" (יש' נז , יט) , איננו נכון; כי שרש "ניב שפתים" - מה'שניים' , לפי דעת חכמי צרפת , ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד (ראה שלשה ס"ד ע' 49 : 'נוב'; השרשים: 'נוב'). ושרש 'נביא' - שלשה אותיות; והעד: "נביאים" (במ' יא , כט); "ויתנבאו" (שם , כה); כי האל"ף שרש. ועוד , כי "ניב שפתים" - כמו 'פרי' , כי הוא מגזרת "תנובה" (יש' כז , ו); "עוד ינובון בשיבה" (תה' צב , טו); והעד הנאמן: "וניבו נבזה אכלו" (מל' א , יב). ועוד: מה טעם "השב אשת האיש כי נביא הוא" (בר' כ , ז) , אם פירושו: 'דברן הוא'?! רק פירושו: הוא נביאי שאגלה לו סודי , כדרך "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמ' ג , ז); והוא מתענג עליו; על כן "ויתפלל בעדך וחיה" (בר' כ , ז). (ב) אתה תדבר - אל אהרן את כל אשר אצוך , ואהרן אחיך ידבר אל פרעה. ואע"פ שאינו נזכר אהרן בכל פעם בבא משה אל פרעה , ידענו כי לעולם יחדו באו. (ג) ואני אקשה - יש לשאול: אם השם הקשה לבו , מה פשעו? התשובה: כי השם נתן חכמה לאדם ונטע שכל בלבו לקבל כח עליון , להוסיף על טובתו או לחסר מרעתו; וזה אפרש בפרשת 'כי תשא'. והנה טעם אקשה לבו - למען רבות מופתיי (ע"פ שמ' יא , ט). ורבי ישועה אמר , כי טעם אקשה את לבו - לסבול המכות. (ד) ולא. ונתתי את ידי - מכה; כי ב'יד' היא , כדרך בן אדם. וטעם צבאותי - כמו שהמלאכים הם צבאות יי' בשמים , כן הם ישראל בארץ. (ה) וידעו - כבר הזכיר רבי יהודה המדקדק הראשון (שלשה ס"ד ע' 20 : 'ידע') ההפרש בין וְיָדעו ובין "וְיֵדעו" (ש"א יז , מו); כי הקמוץ בקמץ גדול הוא פעל עבר , כמו "שמרו" (דב' לג , ט) , והוא"ו השיבו לעתיד כמשפט; והקמוץ בקמץ קטן (צירה) והיו"ד - סימן לעתיד , כמו "וְיִשמרו" (יח' מג , יא); והנח הנעלם בין היו"ד והדל"ת , תחת היו"ד שהוא שרש. והנה הזכיר למה הביא המכות על מצרים: כדי שיודע בעולם שמו הנכבד. (ו) ויעש - עתה כלל , כי על יד אהרן גם על יד משה נעשו האותות; ואחר כן יפרש כל אות ואות. (ז) ומשה - הזכיר שנות שניהם. ולא מצאנו בכל המקרא נביאים , שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם , רק אלה; כי מעלתם גדולה מכל הנביאים , ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן (ראה במ' יב , ה; דב' לא , טו). ואל יעלה על לבך כי שמואל עמהם , בעבור "בעמוד ענן ידבר אליהם" (תה' צט , ז) , כי כבר פרשתים במקומו (שם). ולאלה לבדם נתנה התורה , והנה על ידם ינחלו הצדיקים עולם הבא. וכל הנביאים הבאים אחריהם הם נביאי תוכחות או עתידות. (ח) ויאמר יי' - החל לשתפם שניהם , כי ידע השם כי בתחלה לא יבקש פרעה מופת , רק יאמר "לא ידעתי את יי'" (שמ' ה , ב) , ועתה יבקש. (ט) כי ידבר - פרשתי (לעיל , ח). אע"פ שהוא אומר מטך , הוא מטה משה שנתנו לו , והעד: "אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך" (להלן , יט) , וכתוב "וירם בַּמטה ויך את המים" (להלן , כ) - והנה הודיענו בפתחות הבי"ת , שהוא המטה הידוע , שאמר לו: קח את מטך; וכתוב דְבַר השם למשה: "ומטך אשר הכית בו את היאר" (שמ' יז , ה). (י) ויבא משה - גם זה המופת , שהמטה היה לתנין , איננו דומה למופת שעשה לישראל , כי לא נהפך רק לנחש. ויפת אמר: נחש הוא תנין. (יא) ויקרא. לחכמים - חכמי המזלות. ולמכשפים - משנים דבר התולדת למראית העין. וה'חרטמים' - הם היודעים סוד התולדת; והמלה 'רביעיה'. אולי לשון מצרים הוא או לשון כשדים (ראה דנ' א , כ) , כי לא מצאנוה בכל המקרא , רק בדברי שניהם. והפריש הכתוב בין מעשה משה , שהיה אמת , שנהפך המטה לתנין , ובין מעשה החרטומים; על כן כתוב: בלהטיהם. והמלה 'שלישיה' , מגזרת "להט החרב" (בר' ג , כד); "אשכבה לוהטים" (תה' נז , ה); "ולהט אותם היום הבא" (מל' ג , יט). והוא כמו בְּרִיקות ואש עוברת; וזאת היא אחיזת העינים. (יב) וישליכו - והוא פלא שני , שבלע תנין אהרן מטות החרטמים ולא נמצאו. וקראו מטה אהרן , כי כן היה בתחלה. ורבי ישועה אמר , כי אחר ששב מטה בלע מטותם , וזה פלא גדול. (יג) ויחזק - מעצמו , בעבור שראה שעשו החרטומים כמעשה אהרן. (יד) ויאמר. כבד - פעל עבר; כמו "כי זקן יצחק" (בר' כז , א); "לו חפץ יי' להמיתנו" (שו' יג , כג); "כאשר אהב" (בר' כז , ט). והיה קמץ קטן (צירה) תחת מ"ם מאן שהוא שורש , שלא ידגש האל"ף שהוא אחריו; כמו "חרף נפשו" (שו' ה , יח). (טו) לך - מנהג מלך מצרים עד היום , לצאת בתמוז ובאב , כי אז יגדל היאר , לראות כמה מעלות עולה. וצוה השם למשה , שילך בבקר ויעמד לפני היאר , ויעשה האות שהוא מכת היאר , לעיני פרעה. וצוהו לקחת המטה שנהפך לנחש , על ידי משה , לפני לכתו אל פרעה; ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים , שיראה פרעה בעיניו , כי מרגע שיכה אהרן במטה את היאר , אז יהפך לדם. (טז) ואמרת - אמור לו ככה , כי זאת תחלת המכות אם לא תשמעו; כי המטה אשר נהפך לתנין (ראה לעיל , י) לא היתה מכה. (יז) כה. השליח ידבר על פי השולח; ואחז דרך קצרה , כי תחסר מלת 'שלוחו' , וככה: הנה אנכי , שלוחו , מכה במטה אשר בידי. ואמר אשר בידי , אע"פ שביד אהרן היה , כי שניהם שוים ומשתתפים באות. (יח) והדגה - שם מין כולל. ונלאו - בניין 'נפעל' , מגזרת 'לאה'; כטעם 'לא יוכלו'. (יט) ויאמר. לפי הפשט , כי אהרן נטה ידו והכה היאר , ונטה ידו כנגד כל הרוחות בפאת מצרים. ומלת מימי מצרים - כלל , והפרט: על נהרותם - ואינם היאר , רק שיחור (ראה יר' ב , יח) ונהרות אחרים בארץ מצרים , כי היה הדם בכל ארצם; ועל יאריהם - לשון רבים , בעבור שהיאור במקומות רבים; אגמיהם - אגמי מים מחֻבָּרים מהמטר; ומקוה מימיהם - הם המעיינים והבארות והבורות. אמר הגאון , כי 'מימי' , כפול - מים מתוקים , ו'מֵי' - מרים , כמי הים; על כן כתוב "הקורא למי הים" (עמ' ה , ח). והנה שכח "מי הירדן יכרתון" (יהו' ג , יג). ומלת 'מים' , כאשר היא סמוכה אל סימן , לעולם היא כפולה , כמו "מימַי" (ש"א כה , יא); "ומימיך" (יח' יב , יח); גם על לשון רבים , כי לא יתכן לומר 'מימִי' ו'מימָהּ'. ומצאנו 'מֵי' על לשון יחיד: "כי מי נדה לא זורק עליו" (במ' יט , יג). וטעם ובעצים ובאבנים - המים שהיו בבתים , בכלי עץ , או בכיורים הנעשים מאבן. (כ) ויעשו. הזכיר מכת היאר , ולא חשש להזכיר נטיית ידו על כל מימי מצרים. (כב) ויעשו כן. מלת בלטיהם - מגזרת "ותבא אליו בלט" (בנוסחנו: בלאט; שו' ד , כא): בדברי סתר הנעלמים מן העין; ואין המלה חסרת ה"א , כי הה"א איננה מאותיות המֶשך באמצע המלה. ויש לשאול: אם על יד אהרן נהפכו כל מימי מצרים לדם , מה עשו החרטומים? התשובה: אהרן לא הפך , רק כל המים שהיו על הארץ , לא המים שהיו תחת הארץ; והחרטומים חפרו והוציאו מים , והראו כי נהפכו לדם. ויש הפרש גדול בין מעשה אהרן ומעשיהם: כי אהרן הפך כל היאר אשר לפניו , וכל מים שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם; ועוד , כי הפך מים אינם עומדים , רק רצים תמיד , ומים אחרים באים; ועוד , כי עמדה המכה שבעת ימים. והחרטומים לא הראו שהפכו , רק מים מעטים , עומדים בכלי; וזה היה רגע אחד , עד ששב פרעה אל ביתו. (כג) ויפן. טעם גם לזאת - בעבור כי הזכיר בתחלה אות המטה , שהיה לתנין ובלע המטות (ראה לעיל , י - יב). (כד) ויחפרו. רבים אמרו (ראה שמ"ר ט , י) , כי המים היו ביד המצרים אדומים , ונתלבנו ביד ישראל. אם כן למה לא נכתב זה הפלא בתורה? ולפי דעתי , כי מכת הדם והצפרדע והכנים היתה כוללת המצרים והעברים; כי אחרי הכתוב נרדֹף. ואלה שלש - מעט הזיקו; רק מכת הערוב , שהיה קשה , הפריש השם בין המצריים ובין העברים (ראה שמ' ח , יח) , וככה מכת הדבר (ראה שמ' ט , ד) והברד (ראה שם , כו) - בעבור מקניהם. ולא בשחין , ולא בארבה , כי הם יוצאים ממצרים. וכאשר חפרו המצרים , כן חפרו העברים. (כה) וימלא - הזכיר זה , בעבור שעמדה המכה ימים רבים; ולא כן שאר המכות. (כו) ויאמר. בא אל פרעה - עם אהרן אחיך , ותודיע מכה שנית , אם לא ישלח את עמי. (כז) ואם. מלת מאן - תאר יוצא , וכן "ושבח אני את המתים" (קה' ד , ב). והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים. ורבים אמרו (ראה רס"ג תורה) , שהוא מין דג ימצא במצרים , יקרא בלשון ערבי 'אלתמסח' , והוא יוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו (ראה רש"י להלן , כח - כט) , כי הם הנמצאים ברֻבֵּי הנהרות , שמשמיעין קול; והוא הנכון בעיני. (כח) ושרץ - כמו "ישרצו המים" (בר' א , כ) - פועל יוצא. וטעם ועלו - כי הנהר לעולם הוא שפל מן העיר. (כט) ובכה - אמר יפת: בעבור שהכתוב אומר: ובכה ובעמך , רמז , כי בו ובעמו יעלו בלבד , ולא על ישראל. ואין זאת ראייה; כי הזכיר שתבא עליו ועל עמו , ואין צורך להזכיר ישראל.