מאגר הכתר שמות פרק ז עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ז
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ:
[ב] אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ:
[ג] וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ד] וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:
[ה] וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם:
[ו] וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
[ז] וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה: פ
[רביעי] [ח] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:
[ט] כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:
[י] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:
[יא] וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:
[יב] וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:
[יג] וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה: ס
[יד] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:
[טו] לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ:
[טז] וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה:
[יז] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם:
[יח] וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר: ס
[יט] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים:
[כ] וַיַּעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָ֥פְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:
[כא] וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כב] וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה:
[כג] וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת:
[כד] וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר:
[כה] וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר: פ
[כו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[כז] וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים:
[כח] וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ:
[כט] וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצֲפַרְדְּעִֽים:

פרק ז
(א-ה) והנה במענה השם יתעלה לו קצר בכאן והאריך; וזה , שהוא קצר בכאן מה שנזכר במענה הקודם (שמ' ו , יג) - שאהרן יהיה לו לפה במה שישולח לדבר לבני ישראל להוציאם ממצרים - ולא זכר שיהיה לפה כי אם לפרעה; לפי שמה שיאמרו לפרעה הוא העיקר , להוציא בני ישראל ממצרים , לא מה שיאמרו לישראל. ולזה השמיט בזה המקום שיהיה אהרן לפה למשה במה שיצוה לדבר אל בני ישראל להוציאם ממצרים; והאריך לזכור מה שאמר אז השם יתעלה למשה כשׁשׂם לו אהרן לפה , כי כבר הפסיק המאמר ההוא כדי שיזכור תולדות אהרן ומשה קודם שיזכיר הנפלאות שנעשו על ידיהם לפרעה ולעמו - אשר היו כלי להוציא ישראל ממצרים ולהקנותם אמונה אמתית - ושאר הפעולות אשר ספרה התורה מהם; כי כן מנהג התורה בספוריה. והוא ראוי גם כן , שיודע מי הוא האיש אשר יסופרו מעשיו ועניניו , קודם שיסופר זה ממנו. ואם אמר אומר: מדוע לא ספר תולדותיהם קודם זה מעת ששולחו אהרן ומשה אל פרעה? אמרנו לו , כי בשליחות הראשון לא היה משתתף אהרן למשה כי אם במקרה - וזה , שהוא הושם לו לפה בשליחות ההוא לבד - ולזה לא זכר תולדותיהם עד העת שהשתתף אהרן למשה בכל השליחויות אשר שולח להוציא ישראל מארץ מצרים. ולזה אמר בזכרו תולדותיהם "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים" (שמ' ו , כז) - רוצה לומר , שהם היו מדברים תמיד אליו להוציא ישראל ממצרים; כי על הדבור שלא יהיה כי אם פעם אחת לא יאמר "הם המדברים" , אבל יאמר 'הם אשר דברו' , וזה מבואר מאד; ומפני זה המתין לזכור תולדותיהם עד העת שהשתתף אהרן למשה בכל הדברים אשר היו לפרעה , להוציא ישראל ממצרים. והנה אמר השם יתעלה למשה: ראה נתתיך לרב ולמורה על דבר פרעה , ואהרן אחיך יהיה המדבר בשליחותך; אתה תדבר לאהרן את כל אשר אצוך , ואהרן אחיך ידבר אל פרעה באופן שישלח את בני ישראל מארצו. ואני אקשה את לב פרעה מפני יתרון השגחתי בישראל בעבור האבות , באופן שיהיה זה סבה אל שאצטרך להרבות אותותי ומופתי בארץ מצרים. וזה , כי מפני שלא ישמע אליכם פרעה אכה את מצרים במכות רבות , בדרך שאוציא כל צבאותי - והם השבטים , שהם עמי בני ישראל - מארץ מצרים בשפטים גדולים; ובסוף הענין אודיע למצרים כי אני יי' , בנטותי את ידי על מצרים ברדפם אחרי בני ישראל , בדרך שיטבעו בים סוף - כמו שנזכר בפרשת 'ויהי בשלח' , כי שם נזכר שכבר ידעו המצרים כי השם יתעלה הוא יי' , בהכבדו בפרעה ברכבו ובפרשיו (ראה שמ' יד , יח) - וזה יהיה סבה שלא יוסיפו עוד לרדוף אחרי בני ישראל; ואז תשלם לישראל היציאה ממצרים , כי לא ישתדלו עוד המצרים לרדוף אחריהם להביאם תחת ידם. (ו) והנה עשו משה ואהרן כאשר צוה יי' אותם , כמו שנזכר אחר זה בפרט בכל אות ואות. (ז) והנה משה היה בן שמֹנים שנה , ואהרן - בן שלש ושמנים שנה , כאשר התחילו לדבר אל פרעה בזה האופן במלאכות השם יתעלה. והנה ראוי שנתיר ספק מה יקרה בזה הספור , קודם שנמנה התועלות המגיעות ממנו; וזה , שיש למספק שיספק ויאמר: איך יתכן שיענוש השם יתעלה לפרעה כשלא ישמע אליו , והנה הוא הקשה לבו על זה?! והנה אנחנו אומרים בהתר זה הספק , שהוא מבואר שפרעה ועמו היו רעים מאד , וזה מבואר מרוע מנהגיהם עם ישראל ומרוע מנהגיהם בעריות ― לפי מה שפרסמה התורה מהם במה שצותה ב'פרשת העריות' (וי' יח , ג) שלא נעשה כמעשה ארץ מצרים ― ובהיות הענין כן , הנה לא היה עָול אם היה השם יתעלה מגיע להם רעות , אעפ"י שישמעו אל דבריו לשלח את בני ישראל מארץ מצרים. וכבר בארנו במאמר הרביעי מ'ספר מלחמות יי'' , שהשם יתעלה יביא הרע אל הרעים מאד לאחת משתי סבות: האחת היא להיות הרע ההוא מסודר להם משפע הגרמים השמימיים , כי הם אינם באופן שישגיח השם יתעלה בהם להצילם מהרע ההוא; והשנית היא על צד ההשגחה על הטובים. והנה היה זה הרע אשר הגיע השם יתעלה לפרעה ולעמו , בהכותו אותם באלו המכות , להשגחה על ישראל שיקנו בזה אמונה שלימה , כדי שיוכנו אל שיהיו ראויים לירושת הארץ , כאשר יעד השם יתעלה אל האבות; ולזאת הסבה אמר השם יתעלה לאברהם "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" , כמו שבארנו שם (בה"פ בר' טו , יד) . וכזה תמצא , שהקשה השם יתעלה רוח סיחון ואמץ את לבבו לבלתי נתון ישראל עבור בגבולו , להשגחתו בישראל , כדי שיפול בידם ויירשו ארצו (ראה דב' ב , ל). ובכאן נשלם התר זה הספק. (התועלות לשמ' ו , ב - ז , ז , בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק שני: "ויאמר יי' אל משה ואל אהרן" וגו' עד סוף הפרשה; ז , ח - שמ' ט , לה). (בחלק זה אין ביאור הפרשה).