מאגר הכתר שמות פרק ח עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק ח
(א) נטה את ידך במטך על הנהרות - הרצון בזה , שיטה ידו במטהו בעבור הנהרות והיאורים והאגמים , בדרך שיצאו מהם צפרדעים; או אפשר , שנטה ידו במטהו אל הצד שהיו בו הנהרות והיאורים והאגמים. והבאור הראשון הוא יותר נכון , כי כבר יתכן שיהיו במצרים מימות מכל הצדדים. (ב) ותכס את ארץ מצרים - רוצה לומר , שעלה ממנו רבוי נפלא. (ג) ויעשו כן החרטומים בלהטיהם (בנוסחנו: בלטיהם) - כבר בארנוהו במה שקדם (שמ' ז , יא). והנה יתכן שעשו זה במים מועטים שהביאו לפניהם - כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך) - רוצה לומר , שהביאו לחשב שיעלו מהם צפרדעים. (ד) העתירו אל יי' ויסר הצפרדעים - מפני שלא מצאנו לפרעה שיאמר כן במכת הכנים , ידענו כי לא עשה זה כי אם לנסות , אם היה זה הפועל בא על ידי משה ואהרן או הוא מקרה קרה להם , וידעו משה ואהרן זה המקרה באחד מהדרכים אשר ידע האדם בהם העתידות. ולזה אמר , שאם היה כדבריהם , שיהיה זה הפועל בא על ידם מאת השם יתעלה , יתפללו אליו שיסיר הצפרדעים ממנו ומעמו; ואז יתברר לו , אם תסור זאת המכה , שדבריהם אמת , וישלח את העם לזבוח ליי'. (ה-ו) ואמר אליו משה: התגדל והשתבח והתפאר עלי להוכיח השקרות , אם ימָצא בדברי; והנה תבחן עוד בשתגזור הזמן שתרצה שתסור זאת המכה ממך , ואני אשתדל בתפלתי עם השם יתעלה שיאָמנו דבריך. והנה אמר לו זה , כי משה היה יודע שכונת פרעה היא לנסותם. והנה , אם אמר לו משה שיעתיר אל השם יתעלה ויסורו הצפרדעים , היה אפשר שישאר בזה ספק לפרעה ויחשוב , כי משה היה יודע שכבר הגיע העת שיסורו הצפרדעים; ולזה רצה משה שיגביל פרעה העת שירצה שיסורו בו. והנה חשב פרעה , כי משה אמר זה להיותו משער שכבר הגיע עת סורם , כי הוא יחשוב שירצה פרעה שיסורו תכף , ולזה שָׂם הענין בבחירתו; והתחכם פרעה כנגד זאת המחשבה , ושאל ממנו שיסורו הצפרדעים למחר. למתי אעתיר לך - אין הרצון בזה: מתי אתפלל לך , אבל הרצון בו: באי זה עת יבחר שיסורו הצפרדעים , ויתפלל משה שיסורו בעת ההוא. למען תדע כי אין כיי' אלהינו - הנה אמר זה , לפי שפעולות העליונים מוגבלים ומסודרים ולא יוכלו לשנות סדורם , ואולם השם יתעלה שליט לעשות מה שישאלו ממנו הדבקים בו. (ח) אשר שם לפרעה - הרצון בו , שֶׁשָׂם בהם מועד לפרעה שיסורו בו. (י) ויצברו - ויאספו. חמרים חמרים - הרצון בו: צבורים. (יא-יב) וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם - יתכן שבאו לפניו משה ואהרן , אחר שסרו הצפרדעים , לבקש ממנו שישלח את ישראל כמו שהבטיחם (ראה לעיל , ד) , ולא שמע אליהם. ואז אמרו לו , לפי מה שאחשוב , שאם מָאֵן הוא לשלח (ע"פ שמ' ט , ב) את העם , הנה יכו במטה אשר בידם את עפר הארץ והיה לכנים. וכאשר מֵאן לשלחם , אז צוה משה לאהרן שיכה עפר הארץ והיה לכנים בכל ארץ מצרים; כמו שהיה מנהגם בשאר המכות הקודמות , כי לא היו מביאים המכות כי אם לתכלית שישלח פרעה את בני ישראל ממצרים. (יג-יד) ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה - רוצה לומר , שבסוף הענין היה הכנם באדם ובבהמה; וזה , שבתחִלה היה כל עפר הארץ כנים , בכל ארץ מצרים , ואז השתדלו החרטומים להוציא הכנים ולא יכולו , ואחר זה עלה הכנם מהארץ באדם ובבהמה. להוציא את הכנים ולא יכולו - ידמה שלא היה כח במלאכה ההיא להחטיא חוש הראות בכמו אלו ההויות הקטנות; ולזה אמרו בבראשית רבה (ב"ר י , ז) , שאין השד שולט בבריה פחותה מכשעורה. (טו) אצבע אלהים היא - רוצה לומר , שהיא מכת השם יתעלה , לא פועַל נעשה בכשפים , ולזה לא יכלו החרטומים לעשות כמו זה המעשה; כן פירשו בבראשית רבה (ב"ר י , ז). ויתכן שהם אמרו , שהיא מכת אלהים לפי השפע השופע מהמזל , ולא נעשה על יד משה ואהרן - כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הקצר) - וכאִלו אמרו זה להורות שאין יתרון למשה ולאהרן עליהם. (טז) ואמרת אליו - באמצעות אהרן. (יז-יט) משליח בך - מגרה ומשסה , כטעם "והשלחתי בכם את חית השדה" (וי' כו , כב). ערוב - הם חיות מעורבות ממינים רבים , כמו זאבים ושועלים; והיו אוכלים מזונותיהם בבתים ובשדות ומשחיתים המקנה. והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן - יתכן ששאר המכות היו כוללות לישראל ולמצרים , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך לשמ' ז , כד). למען תדע כי אני יי' בקרב הארץ - רוצה לומר , שאני משגיח בתחתונים , ואעפ"י שמעלתי גבוהה מאד; וזה , שכבר אביא זאת המכה בך ובעמך , ולא אביא אותה בארץ גושן , ששם עמי ישראל. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך - רוצה לומר , שאני אשים ההבדל בין עמי ובין עמך פדות; וזה , כי לעמי יהיה פדות מהמכה הזאת , ולא כן לעמך; וזאת היא ההפלאה וההבדל שאמר השם יתעלה , שיפליא ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב. ואפשר שרצה בזה , והוא הנכון , כי גם בארץ גשן לא ימלטו מזאת המכה כי אם הישראלים; וזה , כי כבר היו שם מצרים , כמו שהורה באמרו "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה" (שמ' ג , כב). או יהיה הרצון בפדות - הפרש , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך לפס' יט). (כא) לכו זבחו לאלהיכם בארץ - רוצה לומר: בארץ מצרים; כדי שלא יצאו משם , כי היה ירא פרעה שיברחו. (כב) תועבת מצרים - כתרגומו; כי הם היו עובדים למזל טלה , לחשבם שיהיה המזל ההוא אלהי מצרים. (כג-כד) רק הרחק לא תרחיקו ללכת יותר מדרך שלשת ימים. העתירו בעדי - שיסור הערוב. (כח) גם בפעם הזאת - אמר זה , לפי שכבר הסכים לשלחם פעם אחרת ולא קיים דברו , וזה היה במכת הצפרדעים (ראה לעיל , יא). והנה היה זה גנות גדול בחֹק המלכות - רוצה לומר , שלא יקיים דבריו , וכל שכן בענין כזה! וזה , כי הוא היה עושה חמס בהכריחו ישראל לזאת העבודה הקשה , ולזה היה ראוי שישלחם לזבוח לשם יתעלה , ואם לא קדמה להם מצדו הבטחה בזה , עם מה שהיה רואה מהנפלאות והמכות שהביא עליו השם יתעלה כדי שישלח העם.