מאגר הכתר שמות פרק ח עם פירוש רש"י

פרק ח
(ב) ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה , והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים; זהו מדרשו (סנה' סז , ב). ופשוטו יש לומר: שֵירוּץ הצפרדעים קורא לשון יחידוּת. וכן: "ותהי הכנם" (להלן , יד) - הרחישה , 'פדוייליירא' בלעז , אף ותעל הצפרדע - בלעז 'גרנוליאיירא'. (ה) התפאר עלי - כמו "היתפאר הגרזן על החוצב" (יש' י , טו) - משתבח לומר: אני גדול ממך; 'וונטיר' בלעז. התפאר עלי - השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו. למתי אעתיר לך וגו' - את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים , למתי תרצה שיכרתו , ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אילו נאמר 'מתי אעתיר' , היה משמע: מתי אתפלל , עכשיו שנאמר למתי , משמע: אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע לי; אמור לי , לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר , "העתירו" (לעיל , ד) , "והעתרתי" (להלן , כה) - ולא נאמר 'אעתור' , 'עתרו' , 'ועתרתי' , מפני שכל לשון 'עתר' - הרבות פלל הוא; וכאשר יאמר: "הרבו" (בר' לד , יב) , "והרביתי" (בר' יז , כ) - לשון 'מפעיל' , כן יאמר "העתירו" , אעתיר - דברים; ואב לכולם: "העתרתם עלי דבריכם" (יח' לה , יג) - הרביתם. (ו) ויאמר: למחר - התפלל היום שיכרתו למחר. (ח) ויצא , ויצעק - מיד , להכריתם למחר. (י) חמרים חמרים - צבורין צבורין , כתרגומו: "דגורין" , גלים. (יא) והכבד את לבו - לשון 'פָּעוֹל' הוא: הלך הלוך והכבד את לבו; וכן "והכות את מואב" (מ"ב ג , כד); "ושאול לו באלהים" (ש"א כב , יג); "הכה ופצוע" (מ"א כ , לז). כאשר דבר יי' - והיכן דבר? "ולא ישמע אליכם פרעה" (שמ' ז , ד). (יב) אמר אל אהרן - לא העפר כְּדַי ללקות על ידי משה , לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי , שנאמר "ויטמנהו בחול" (שמ' ב , יב) , ולקה על ידי אהרן (ראה תנח' וארא יד). (יג) ותהי הכנם - הרחישה; 'פדוילירא' בלעז. (יד) להוציא... הכנים - לבראותם ממקום אחר. ולא יכלו - לפי שאין השד שולט על ברייה פחותה מכשעורה (ראה סנה' סז , ב). (טו) אצבע אלהים הוא - מכה זו אינה על ידי כשפים , מאת הקדוש ברוך הוא היא (ראה תנח' וארא יד; שמ"ר י , ז). כאשר דבר יי' - "ולא ישמע אליכם פרעה" (שמ' ז , ד). (יז) הנני משליח בך - מגרה בך; וכן "ושן בהמות אשלח בם" (דב' לב , כד) - לשון שיסוי; 'אינטיציר' בלעז. את הערוב - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא (ראה תנח' וארא יד) , והיו משחיתים בהם. ויש טעם באגדה בכל מכה ומכה , למה זו ולמה זו: בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם , כסדר מלכות שצרה על העיר; בתחילה מקלקל את מעינותיה , ואחר כך תוקע עליהם ומריעים בשופרות וחצוצרות לייראם ולבהלם , וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'; כדאיתא במדרש תנחומא בפרשת 'בא' (תנח' בא ד). (יח) והפלתי (בנוסחנו: והפליתי) - והפרשתי. וכן "והפלה יי'" (שמ' ט , ד); וכן "לא נפלאת... ממך" (דב' ל , יא) - לא מובדלת ומופרשת היא ממך. למען תדע כי אני יי' בקרב הארץ - אע"פ ששכינתי בשמים , גזרתי מתקיימת בתחתונים. (יט) ושמתי פדות - שיבדיל בין עמי ובין עמך. (כ) תשחת הארץ - נשחתת הארץ; "מתחבלת ארעא" (ת"א). (כא) זבחו... בארץ - במקומכם , ולא תלכו במדבר. (כב) תועבת מצרים - יראת מצרים , כמו "ולמלכם תועבת בני עמון" (מ"ב כג , יג) , ואצל ישראל קורא אותה 'תועבה'. ועוד יש לומר בלשון אחר: תועבת מצרים - דבר שׂנוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים , שהרי את יראתם אנו זובחים. ולא יסקלנו - בתמיה. (כה) התל - להתל. (כו) ויעתר אל יי' - נתאמץ בתפלה. וכן אם בא לומר 'ויעתיר' , היה יכול לומר; ומשמע: וירבה תפלה; כשהוא אומרה לשון 'וַיִפְעַל' , משמע: וירבה להתפלל. (כז) ויסר הערוב - ולא מתו כמו שעשו הצפרדעים , שאם מתו היה להם הנאה בעורות (ראה תנח' וארא יד). (כח) גם בפעם הזאת - אע"פ שאמר: "אנכי אשלח אתכם" (שמ' ח , כד) , לא קיים אבטחתו.