מאגר הכתר שמות פרק ט עם פירוש רמב"ן

פרק ט
(ג-ד) במקנך אשר בשדה - התרה אותם בהווה , כי רוב המקנה בשדה , אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית , כמו שאמר "וימת כל מקנה מצרים" (להלן , ו). ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים "כל רועה צאן" (בר' מו , לד) , היו מפרישין אותם מן הערים , זולתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא. והנה היה המקנה רחוק ממצרים , בשדה - גבול ארץ גשן , ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל , על כן הוצרך לומר: והפלא (בנוסחנו: והפלה) יי' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל (בנוסחנו: בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים). או בעבור שהדֶבֶר - משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך , רק שעשה השם עמהם להפליא (ע"פ יואל ב , כו). (ט) על כל ארץ מצרים - על דעת רבותינו (שמ"ר יא , ה) , היה מן הפיח ההוא אבק יורד על כל ארץ מצרים , והיה האבק ההוא , כשיורד על האדם ועל הבהמה בכל ארץ מצרים , מעלה בהם שחין ואבעבועות , כי היה חם שורף. ואולי היה הרוח מכניס אבק גם בבתים ואין נצל ממנו , ונכון הוא; וכן ירד פעמים רבות בימי הבצרות כדמות אבק ברדת הטל , וכתיב "יתן יי' את מטר ארצך אבק ועפר" (דב' כח , כד). וגם יתכן לומר על דרך הפשט , כי פירוש והיה לאבק - שיהיה האבק אשר יעשה מן הפיח במקומו נותן שחין על כל ארץ מצרים , שהלקה את האויר לעשות כן; וגזרת עליון היא. (יא) ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה - "בשו והכלמו וחפו ראשם" (יר' יד , ג) בהיותם מלאים שחין , ולא יכלו מלט נפשם (ע"פ יש' מו , ב) , על כן לא באו אל היכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות , והיו בבתיהם מוסגרים. (יב) ויחזק יי' את לב פרעה - יתכן שבמכות הראשונות היו החרטמים מחזקים את לבו , להתפאר בחכמתם אצלו , ועתה לא באו לפניו , ואין עוזר לו ואין סומך באולתו , רק עונותיו אשר ילכדונו (ע"פ מש' ה , כב). או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו (שמ"ר יא , ו) , כי במכות הראשונות - בפשעו היה הדבר , ועתה סבה מאת יי' , כמו שביארתי למעלה (שמ' ז , ג) , והוא האמת. בעבור שאמר הכתוב "אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה" (להלן , יח) , ושנה ואמר עוד "כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי" (להלן , כד) , ירמוז כי יש מקומות אחרים בעולם שירד עליהם כן , כענין "ויי' המטיר עליהם אבנים גדולות מן השמים" (ראה יהו' י , יא) , או כענין סדום - גפרית ומלח ואש (ראה בר' יט , כד) , אבל בארץ מצרים , שאין הגשמים יורדין ולא הברד , היה פלא גדול בה. ולא הבינותי מה שאמרו במדרש רבא (שמ"ר יב , ב): אינו אומר 'אשר לא היה במצרים כמוהו' , אלא "אשר לא היה כמוהו במצרים" (להלן , יח) , שלא היה כמהו בעולם ולא במצרים. וטעם "למן היום הוסדה" (להלן , יח) - כאומר: לא ראו אבותיהם ואבות אבותיהם מעולם! ולא יתכוין לומר שהיה כן טרם הוסד העיר , או טרם היות הארץ לגוי. ואולי בעבור שהברד הזה עונש על חטא יושביה , ואיננו כנוהג שבעולם , יאמר כן , שלא בא ככה בעונות אבותם , כי טרם היותה לגוי - דבר ברור הוא שלא בא כן. (יח-יט) הנני ממטיר כעת מחר... ועתה שלח העז - כל אלה דברי השם אל משה , ובידוע שבא משה ואמר אל פרעה את כל דברי יי' אשר שלחו. ולא הוצרך להאריך , רק אמר: "הירא את דבר יי'" (להלן , כ) - שדבר להם משה כן. והיתה העצה הזאת בחמלת יי' , כי מכת הברד לא שלחה , רק להשחית יבול הארץ , ולא על האדם , "על כן יורה חטאים בדרך" (תה' כה , ח) , להצילם ממנה. (כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל - בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד , היה ראוי שירד גם על ארץ גשן , שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא; ולכן פירש הכתוב , שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל. (כז) חטאתי הפעם - באורו: הפעם אודה ליי' כי חטאתי לו , והוא הצדיק ואני ועמי הרשעים , שמרדנו בדברו מאז ועד עתה. (כט) כצאתי את העיר - על דרך הפשט יתכן לומר , שהיה משה מתפלל בביתו , רק בפעם הזאת ראה להיות כפיו פרושות השמים (ע"פ מ"א ח , נד) ויחדלו הקולות והמטר מיד (ראה להלן , לג) , ולא יתכן לעשות כן בעיר , על כן אמר: כצאתי את העיר , וכן נאמר עוד "ויצא משה מעם פרעה את העיר" (להלן , לג); ובראשונה אמר "הנה אנכי יוצא מעמך" (שמ' ח , כה). ורבותינו אמרו (מכיל' בא פסחא א) , שלא היה מתפלל בתוך העיר לפי שהיא מלאה גלולים , וכל שכן שלא היה נדבר עמו אלא חוץ לכרך; אם כן נאמר , כי בעבור שהיה פרעה מבקש עתה שיסור הברד מיד , הוצרך משה לפרש לו , כי יצטרך לצאת את העיר ואחרי כן יפרוש כפיו אל יי' , ויסור בתפלתו; והוא האמת. (ל) ידעתי כי טרם תיראון - יפה תפש רבי אברהם על דברי רבנו שלמה , שאין טרם כמו 'לא' , אבל הוא כטעם 'קודם'; ופירש , כי הכתוב יחסר מלה אחת: טרם זה תיראון , כלומר: טרם שאפרוש כפי ויחדלו הקולות והברד , אתם יראים את השם , כי בסור המכה תשובו ותמרו. והנכון עוד שנפרש , כי ירמוז גם לפעמים הראשונים , יאמר: כבר ידעתי מכם , כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים , כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את השם , כאשר עשיתם בצפרדעים ובערוב , ותשובו ותמרו את פי יי' (ע"פ דב' א , מג) , וכן תעשו לעולם. ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו , אבל התפלל עליו בארבה , על דעת שיוסיף לחטוא. (לא-לב) והפשתה והשעורה - ספר הכתוב מה שאירע , ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה , טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד. ואמרו בשם הגאון רב סעדיה , שהם דברי משה אל פרעה , שאמר לו: קודם שתיראון ואמרתם "יי' הצדיק" (לעיל , כז) , כבר הוכתה הפשתה והשעורה , וזה לא ישוב לרפואה; אבל החטה והכסמת לא נכו עדין , ומעתה לא יפסד לכם דבר. ואין לי טעם בפירוש הזה , כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר , ולא נמלטו החטה והכסמת , רק מפני שהן אפילות - לא צמחו כלל , או שמפני קטנותן לא נפסדו , כי עוד תצמחנה , ואם כן , אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים , לא יזיק; ואין צורך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד , כי בסור הברד יראה. ועל דעתי , שהם דברי משה אל פרעה , שאמר להם: "ידעתי כי טרם" סור המכות "תיראון" (לעיל , ל) , ואחרי כן תשנו באולתכם (ע"פ מש' כו , יא) , אבל הפשתה והשעורה נכתה , והחטה והכסמת , שהן לכל חַיָתכם , לא נכו במכה הזאת , והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו; רמז להם למה שאמר "ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד" (שמ' י , ה).