מאגר הכתר שמות פרק ט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ט
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[ב] כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם:
[ג] הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
[ד] וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר:
[ה] וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ:
[ו] וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד:
[ז] וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: פ
[ח] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה:
[ט] וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
[יא] וְלֹא־יָכְל֣וּ הַחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם:
[יב] וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה: ס
[יג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[יד] כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
[טו] כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ:
[טז] וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
[שביעי] [יז] עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:
[יח] הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה:
[יט] וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:
[כ] הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים:
[כא] וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: פ
[כב] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כג] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כד] וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי:
[כה] וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:
[כו] רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:
[כז] וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים:
[כח] הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד:
[כט] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ:
[ל] וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
[לא] וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:
[לב] וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה:
[מפטיר] [לג] וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
[לד] וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו:
[לה] וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה: פ

פרק ט
(ג) הנה יד יי' הויה במקנך אשר בשדה - מן הערוב היִיתה ניצול במגדלים ובמבצרים (ראה פירושו לשמ' ח , כ) , אבל עתה לא תוכל להציל בהמתך מן הדבר , שהוא בידי שמים. (ה) וישם יי' מועד - אמר: הוא אמר שתעשו חג ומועד וזביחה בארץ (ראה שמ' ח , כא) , למחר יהיה מועד זביחת תועבתם בארץ , שימותו בדבר. משם ואילך לא הייתה מכה שלא לקו תועבותם: כי היה השחין באדם ובבהמה (ראה להלן , ט) , והברד הרג הבהמות (ראה להלן , כב) , והארבה אכל כל ירק עשב מאכל הבהמה (ראה שמ' י , טו) , ובשלשת ימי החושך לא ניתן תבן לבהמות (ראה שמ' י , כג) , ומכת בכורות הייתה אף בבהמות (ראה שמ' יב , כט); וגם צוה הקדוש ברוך הוא לקחת שה לבית אבות לעיניהם , ולתת דמו על המשקוף והמזוזות בפרהסיא (ראה שמ' יב , ג - ז) [הגה"ה]. (ו) וימת כל מקנה מצרים - וימת כל ממקנה מצרים; דאם כן היה לו לומר 'למחר ימותו כל מקנך' , ואינו אומר כי אם "דֶבֶר" (לעיל , ג) , ו"דֶבֶר" משמע , שימותו מקצתם - חציים , שלישיתם; וגם מצינו בברד שהיה להם מקנה עדיין , כדכתיב "הירא... דבר יי'... הניס את... מקניהו... ואשר לא שם... עזב... את מקניהו" (ראה להלן , כ - כא) - מכלל דהוו להו מקנה. אבל משמעות הפסוק כך הוא , כמו שפירשתי (ראה שם): וימת כל מקנה מצרים - וימת כל ממקנה מצרים; וסיפיה דקרא מוֹכח , כדכתיב: וממקנה בני ישראל לא מת אחד , כלומר , שהרי ממקנה בני ישראל לא מת אחד. ורבנו שלמה פירש (להלן , י) , כי אומרים במכילתין (בשלח ויהי א) שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שבשדה , כדכתיב "במקנך אשר בשדה" (לעיל , ג) , אבל בבתים לא היה דֶבֶר; והכי קאמר: וימת כל מקנה מצרים אשר בשדה. ופירש , דהיריאים הניסו מקניהם בבתים. והדָבָר מגומגם בעיני , דנראה שהוא רוצה לומר שלא נשאר מקנה - רק ליריאים , ובברד מצינו שהיה מקנה אפילו לשאינם יריאים , דכתיב "ואשר לא שם..." (להלן , כא)! ושמא גם לשאינם יריאים היה מקנה על ידי מקרה , שלא הוציאום אותו יום. נראה לי: לפי שאמר משה "הן נזבח את תועבת מצרים" (שמ' ח , כב) , דנראה שהוא ירא מהם , אמר הקדוש ברוך הוא: אתה ירא להמית יראתם? עתה אמור להם , שאשלח דבר ביראתם לעיניהם. (ז) ויכבד לב פרעה - בזה לא שייך שישאל רפואה , דמי שמת - מת , ומי שחי - חי. (ח-ט) קחו לכם מלא חפניכם - כאן לא היה התראה , דהיא שלישית (ראה פירושו לשמ' ח , יב). פיח - כמו רמץ; 'רישאיילט' בלעז. ונתן בהם כח ליקח אותם בחפניהם. וזרקו משה השמימה - שיפול על האדם ועל הבהמה ויהיו נכוים בו ויעלו בהם אבעבועות , כי אדם הנכוה עולה אבעבוע במקום המכוה; ומכל מקום , קורא אותו הפסוק 'שחין'. ושחין - משמע שלא על ידי האש , ולא מתולדות , כדמוכח בחולין (ח , א) , מפני ש'מלא חפנים אש' לא היה יכול להספיק לכל מצרים; ומשום הכי , מעצמו בא השחין ולא מחמת האש , אלא שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה לשנות מנהג העולם ועשה מקצת לפי מנהג העולם , ולכך צוה להשליך עליהם רמץ. וכן תמצא ברוב ניסים , שהקדוש ברוך הוא אינו משנה על מנהג העולם; כמו "ויורהו יי' עץ" (שמ' טו , כה) - נראה שׁשָׂם תבלין להמתיק המים , ואם היה רוצה לא היה צריך עץ; וכן "עשה לך נחש ושים אותו על נס" (ראה במ' כא , ח) - ואם רצונו , בלא נחש היה יכול לרפאותם; וכן הרבה. וזו המכה של שחין , נתעסקו בה הקדוש ברוך הוא ומשה ואהרון , דכתיב מלא חפניכם - משמע: אהרן חפן , וזרקו משה השמימה , ומן השמים נתחלקה ונפלה על כולם. כי המכות היו שלש על ידי הקדוש ברוך הוא: ערוב , דבר ומכות בכורות; ושלש על ידי משה: ברד , ארבה , חושך; ושלש על ידי אהרן: דם , צפרדע , כינים; ושחין - על ידי שלשתן. (יא) ולא יכלו החרטומים לעמוד - כי כן דרך השחין: על הברכים ועל השוקיים , כדכתיב "יככה יי' בשחין רע על הברכיים ועל השוקים" (דב' כח , לה). (יב) ויחזק יי' - גם בזו לא שייך לשאול רפואה , כי האבעבועות מאיליהן מתרפאות , כאבעבוע של משה (ראה פירושו לשמ' ד , א). (יד) את כל מגפותי אל לבך - הרבה מכות שיביא בברד: שהיה יורד על אדם ובהמה וממיתם , ומשבר בתים ואילנות , ומשחית עשב השדה; כדכתיב "כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה" (להלן , יט) , וכתיב "ואת... עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר" (להלן , כה); והוא הדין לבתים. אל לבך - שאף לבו של אדם נשבר עליו ומתפחד מאוד. (יט) העז - לשון קיבוץ , כמו "יושבי הגבים העיזו" (יש' י , לא). ולא נתן משה עצה לאותו רשע , אלא להודיע שהירא דבר יי' (ע"פ פס' כ) משׂתכר [הגה"ה]. (כג-כד) ויי' נתן קולות - 'טוניר' (בלעז); וברד - אבני ברד , 'גרשלא' (בלעז) גדולה וגסה; ואש מתלקחת - 'אישפרטיר' בלעז. ותהלך אש ארצה - 'פולדרש' (ברק) בלעז; שנופלת על הארץ. (כז) חטאתי הפעם - הפעם הכרתי שחטאתי; ומודה אני , שיי' הצדיק ובדין עשה לי הרעות הללו; ואני ועמי הרשעים - שעשינו לישראל רעות על לא חמס , ועברתי על מצותו מלשלחם. (כט) כצאתי את העיר - בצאתי מאתך לבא את העיר , בתוך העיר אפרוש כפי; וכן הוא אומר למעלה "ויצא... מעם פרעה ויעתר אל יי'" (שמ' ח , כו). (ל) ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון - כלומר: יודע אני , כי טרם שתשלחו אותנו תיראון - תהיה לכם יראה ופחד גדולה מזו. (לב) והחטה והכוסמת לא נוכו - להשחיתם בא הארבה. (לג) ומטר לא נתך - אפילו גשמים לא היו נתכין ונפשרין על הארץ. (לד) ויכבד את לבו - כי ידעו כי לא יחזור הברד עליהם , כי אין הקדוש ברוך הוא שונה מכה שני פעמים. יי' לי לא אירא , ביום צר לי ביום עברה , בשמו אמצא עזרה , חסד יסובבני כפי תחרא , בסיימי סדר 'וארא'.