מאגר הכתר שמות פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
[א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[ב] כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם:
[ג] הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
[ד] וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר:
[ה] וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ:
[ו] וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד:
[ז] וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: פ
[ח] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה:
[ט] וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[י] וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:
[יא] וְלֹא־יָכְל֣וּ הַחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם:
[יב] וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה: ס
[יג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַעַבְדֻֽנִי:
[יד] כִּ֣י׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
[טו] כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ:
[טז] וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
[שביעי] [יז] עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:
[יח] הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה:
[יט] וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:
[כ] הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים:
[כא] וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: פ
[כב] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כג] וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[כד] וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי:
[כה] וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:
[כו] רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:
[כז] וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים:
[כח] הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד:
[כט] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ:
[ל] וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
[לא] וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:
[לב] וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה:
[מפטיר] [לג] וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:
[לד] וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו:
[לה] וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה: פ

פרק ט
(ב) מחזיק בם - אוחז בם , כמו "והחזיקה במבושיו" (דב' כה , יא). (ג) הנה יד יי' הויה - לשון 'היה' , 'תהיה'; כי כן יאמר בלשון נקיבה על שעבר: היתה , ועל העתיד: תהיה , ועל העומד: הויה - כמו עושָה , רועָה. (ד) והפלה - והבדיל. (ח) מלא חפניכם - 'יילויישמנש' בלעז (מידת הידים). פיח כבשן - דבר הניפח מן הגחלים עמומים הנשרפין בכבשן , ובלעז 'אולבש'. פיח - לשון 'הפחה' , שהרוח מפיחן ומפריחן. וזרקו משה - כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא בידו אחת; הרי נסים הרבה: אחד , שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן (ראה תנח' וארא יד) , ואחד , שהלך "לאבק על כל ארץ מצרים" (להלן , ט). (ט) לשחין פרח אבעבעת - כתרגומו: "לשחין סגי אבעבועין" - שעל ידו צומחין בהן בועות. שחין - לשון חמימות , והרבה יש בלשון משנה (ראה יומא נג , ב): שנה שחונה. (י) באדם ובבהמה - ואם תאמר: מאין היו להם בהמות , והלא נאמר: "וימת כל מקנה מצרים" (לעיל , ו)? לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות , שנאמר "במקנך אשר בשדה" (לעיל , ג) , ו"הירא את דבר יי'... הניס את מקנהו אל הבתים" (להלן , כ). וכן שנויה במכילתא (בשלח ויהי א) אצל "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמ' יד , ז). (יד) את כל מגפותי - למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. (טו-טז) כי עתה שלחתי את ידי וגו' - כי אילו רציתי , כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדֶבֶר , שלחתי והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ונכחדתם מן הארץ , אבל בעבור זאת העמדתיך וגו'. (יז) עודך מסתולל בעמי - כתרגומו: "כבשת ביה בעמי" , והוא מגזרת "מסלה" (יש' יא , טז) , דמתרגמינן: "אורח כבישא" (ת"י) , ובלעז 'קלקיר'. וכבר פירשתיה בסוף 'ויהי מקץ' (בר' מד , טז): כל תיבה שתחילת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון 'מתפעל' , נותן התי"ו של שימוש באמצע אותיות של עיקר , כגון זו וכגון: "ויסתבל החגב" (קה' יב , ה) - מגזרת 'סבל'; "כי תשתרר עלינו" (במ' טז , יג) - מגזרת 'שר ונגיד'; "מסתכל (בנוסחנו: משתכל) הוית" (דנ' ז , ח). (יח) כעת מחר - כעת הזאת מחר; שרט לו שריטה בכותל: למחר , כשתגיע חמה לכאן , ירד הברד (ראה תנח' וארא טז). הוסדה - שנתיסדה; וכל תיבה שתחלת יסודה יו"ד , כגון: 'יסוד' , 'ילד' , 'ידע' , 'יסר' , כשהיא מתפעלת תבא וי"ו במקום יו"ד , כמו: הִוָסדה; "הִוָלדה" (הו' ב , ה); "ויִוָדע הדבר" (אס' ב , כב); "ויִוָלד ליוסף" (בר' מו , כ); "בדברים לא יִוָסר עבד" (מש' כט , יט). (יט) שלח העז - כתרגומו: "שלח כנוש" , וכן "יושבי הגבים העיזו" (יש' י , לא); "העיזו בני בנימן" (יר' ו , א). ולא יאסף הביתה - לשון הכנסה הוא. (כ) הניס - הבריח , לשון "וינס" (שמ' ד , ג). (כב) על השמים - לצד השמים. ומדרש אגדה (תנח' וארא טו): הגביהו הקדוש ברוך הוא למשה למעלה מן השמים. (כד) מתלקחת בתוך הברד - נס בתוך נס , האש והברד מעורבין , והברד מים הוא (ראה תנח' וארא יד) , ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם. [(תר"ש בשם ר' יצחק בן ר' יוסף:) ואש מתלקחת - נלקחת מיד ליד כדי להצטנן להותיר פליטה , שלא ישחית דשאים שלא עלו בקנה , ולקו בארבה. כעין שמעינן ביחזקאל: "וישלח הכרוב... את ידו אל האש... וישא ויתן אל חפני האיש לבוש הבדים" (יח' י , ז) , ונצטננו הגחלים בין הידיים. אבל סדום , שלא עשתה פליטה , כתיב בה "גפרית" ו"משחית יי'" (בר' יט , יד , כד).] (כח) ורב - די לו במה שהוריד כבר. (כט) כצאתי את העיר - מן העיר; אבל בתוך העיר לא היה מתפלל , לפי שהיתה מלאה גלולים (ראה מכיל' בא פסחא א). (ל) טרם תיראון - עדיין לא תיראון; וכן כל 'טרם' שבמקרא - 'עדיין לא' הוא , ואינו לשון 'קדם': "טרם ישכבון" (בר' יט , ד) - "עד לא שכיבו" (ת"א); "טרם יצמח" (בר' ב , ה) - עדיין לא צמח; אף זה כן הוא: ידעתי כי עדיין אינכם יראים , ומשתהיה הרוחה תעמדו בקילקולכם. (לא) [והפשתה והשערה נכתה - נשברה , לשון "פרעה נכה" (מ"ב כג , כט); "נכאים" (יש' טז , ז); וכן "לא נכו" (להלן , לב). לא יתכן לפרש לשון 'הכאה' , שאין נו"ן במקום ה"י לפרש נכתה כמו 'הכתה' , "נכו" (להלן , לב) כמו 'הכו' , אלא הנו"ן שורש בתיבה , והרי הוא מגזרת "שופו עצמותיו" (איוב לג , כא).] כי השערה אביב - כבר ביכֵּירה ועומדת בקשיה , ונשתברו ונפלו , וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה. כי השערה אביב - עמדה בְאִבֶּיהָ , לשון "באבי הנחל" (שה"ש ו , יא). (לב) כי אפילות הנה - מאוחרות , ועדיין היו רכות ויכולין לעמוד בפני קשה. ואע"פ שנאמר "את כל עשב השדה הכה הברד" (לעיל , כה) , יש ליישב פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם , הראויין ללקות בברד. ובמדרש תנחומא (תנח' וארא טז) יש מרבותינו שנדחקו על זאת ודרשו: כי אפילות הנה - פלאי פלאות נעשו בהן שלא לקו. (לג) לא נתך - לא הגיע , ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ; ודומה לו "ותתך עלינו האלה והשבועה" דעזרא (ראה דנ' ט , יא) - ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק (מחברת: 'תך') חברו בחלק "כהתוך כסף" (יח' כב , כב) - לשון יציקת מתכת; ורואה אני את דבריו , כדמתרגמינן (ת"א) "ויצק" (שמ' לח , ה): "ואתיך"; "לצקת" (שם , כז): "לאתכא"; אף זה: לא נתך - לא הוצק לארץ.