מאגר הכתר מיכה פרק א עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק א
(א) המורשתי - מן מָרֵשָׁה (ראה להלן , טו) , כתרגומו. (ב) כל מקום שנאמר 'שמיעה' ו'הקשבה' או 'האזנה' לעמים (ראה מ"א כב , כח ועוד) או לשמים וארץ (ראה דב' לב , א ועוד) , הוא עסק משפט ועדות. בכם לעד - להעיד ולהתרות בכם אם לא תשובו. (ג) ודרך על במתי ארץ - ויכניע וישפיל כל הגאיונים והרמים. (ד) כדונג - כל מיני רבב קורא 'דונג; ' ומוסב על ונמסו. (ה) ומי במות יהודה - שידרך וישפיל (ראה לעיל , ג)? (ו) לעי השדה - לגריפת כיבוד שדה , שאין בו ישוב. והגרתי לגיא (בנוסחנו: לגי) אבניה - כמים מֻגרים (ע"פ פס' ד לעיל). (ז) וכל אתנניה - חמודות כסף וזהב (ע"פ עז' ח , כז) ורקמה ואבנים טובות שעשתה לפסיליה. כי מאתנן זונה קבצה שמרון אֹתם - אתנן לאליליה שזנתה עמם. ועד אתנן זונה - כלומר: וסופן ליאבד ולישרף כאתנן זונה. (ח) אבל על זאת אספדה ואלילה (בנוסחנו: ואילילה). אלכה (בנוסחנו: אילכה) שולל - 'אשטורדיץ' (בלעז); בתמהון לבב (ע"פ דב' כח , כח). (ט) כי אנושה מכת שמרון כל כך , שנגע עד שער עמי , עד ירושלם. ועל זה יש לבכות , שיהודה וירושלם לוקין עמה. (י) בגת אל תגידו - מכת ירושלם , פן תשמחנה בנות פלשתים (ע"פ ש"ב א , כ) ויבאו עלינו. גת - 'גד' , 'לשון נופל'. בבית לעפרה - לפנים מעפרה; במסתרים תבכו (ע"פ יר' יג , יז) , ולא בחוץ. עפרה - עפר , 'לשון נופל'. (יא) עברו (בנוסחנו: עברי) לכם - הסתלקו ממקומכם. ישבת שפיר - וגילוי; כמו "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו , יג); "אמרי שפר" (בר' מט , כא) - אמרים מגולים. וכן אומר: הסתלקו מלבכות ומלספוד במקום המגולה ונראה ונשמע לגוים , על עריה בשת - על גילוי בשתכם , שלא יִגָלה לאויבים. עריה - כמו "עריה תעור קשתך" (חב' ג , ט) , שפתרונו: גלֹה תִגָלה קשתך. גם ישבת צאנן - מקום צאן הרגילים לצאת למרעה; תזהרו שלא תצאו בבכי ובמספד. יצאה - צאנן , 'לשון נופל'. וכל כך למה? שעל מספד שתספדו [בית האצל - ] במקום הסמוך לאויב אצלו , ירגיש ויבא ויקח מכם עמדתו - הערים שלקחו מלכי ישראל ויהודה ממנו , שהיה עומד בהם; כגון ערי מואב וגלעד (ראה מ"ב יג , כה; יד , כח) שחזרו להם בגלות ישראל , וכן ערי פלשתים (ראה דה"ב כו , ו - ז) בגלות יהודה. עמדתו - 'שון אשטל' (בלעז). (יב) כי חלה לטוב - מתחלת להיתקן ישבת מרות; כמו "על הארץ מרתים עלה עליה" דירמיה (נ , כא). הן פלשתים הישבים אצלם ומוכנים תמיד למרות ולמרוד במלכי יהודה - התחיל מזלם להתגבר , והתחילה להיתקן מעיוות שעיותו לה מלכי יהודה. כי ירד רע מאת יי' - שהיה מטיב להם; וכאשר רע לירושלם , טוב לפלשת. יושבת מרות - ומרד שלהם. לטוב - 'אדאמנדיר' (בלעז). (יג-יד) רתם - 'אשטליץ' (בלעז) - קישור זיווג לסוס והשור לקרון קורא 'רתימה'; וכך אומר: קשור המרכבה לרכש הרץ מהר , ישבת לכיש; לברוח ולנוס מפני מלך אשור. רכש - כמו "רכבי הרכש" (אס' ח , יד): בריה קלה היא מאד. רכש ולכיש - 'לשון נופל'. ראשית חטאת היא - המרכבה , לבת ציון , כי בך , ציון , נמצאו פשעי ישראל תחלה: ששלמה הרבה לו מרכבה וסוסים ונשים נכריות , ועל ידיהם חטא בעבודה זרה (ראה מ"א יא , א - י) ונחלקה מלכותו (ראה שם , יא - יג; יב , טו ואי') וחָטאוּ בעגלי ירבעם (ראה שם , כו - לג). נמצאו בציון תחלת פשעי ישראל; לכן , על אשר בך נמצאו פשעי ישראל תחלה , על ידי נשים נכריות , תתני עריך שלוחים לאומות - שיחזיקו בעריך על שִלוחי בנותיהם שנשא שלמה , כשתגלי מארצך. [על] לבד מורשת גת - שתחזור לה ארץ ירושתה שלקחו ממנה מלכי יהודה (ראה דה"ב כו , ו). שלוחים - מתנות נשואין שנותן לבתו כשמשלחה מביתו לבעל: "ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה" (מ"א ט , טז); ו"אחר שלחיה" (שמ' יח , ב) - כיוצא בו. גם בתי אכזיב מקום הוא: "והיה בכזיב בלדתה אותו" (בר' לח , ה); וכן אומר: בתי אכזיב - הגבוהים והנישאים , לאכזב ולשוא יהיו למלכי ישראל , ולא ינצלו בם. אכזיב ואכזב - 'לשון נופל'. אכזב - 'פליינצא' (בלעז); כמו "היה תהיה לי כמו אכזב" (יר' טו , יח). וכן כל לשון 'כזב': "אשר לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא). (טו) עוד היורש - שירש תחלה את הארץ , אביא (בנוסחנו: אבי) לך יושבת מרשה. עד עדלם יבא (בנוסחנו: יבוא) היורש לירש כבוד ישראל וחוזקו שבאותו הארץ. כבוד ישראל מֻסָב על מרשה ועדלם; לומר: מרשה ועדלם , שהן כבוד ישראל וחוזקו באותו הצד - הכל יירש יורש ראשון כבתחלה. יבא - מֻסָב על אביא; ועל היורש אמר אביא. יורש ומרשה - 'לשון נופל'. (טז) קרחי - ביד , וגזי - בכלי; דרך אבל. כנשר - שנמרט ונקרח כל נוצתו , ועוד מְגַדל אחרת; והוא שאומר "תתחדש כנשר נעוריכי" (תה' קג , ה). כי גלו ממך - ויורש ראשון ירשך (ראה לעיל , טו).