מאגר הכתר מיכה פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) מיכה - זה הנביא היה נזכר בספר ירמיהו (כו , יח); ונבואתו על כל ישראל. (ב) שמעו. (כלם) - זאת המלה מופלאה בלשוננו , כי לפי דעתנו לאמר 'כולכם'; וככה "כולם תשובו ובואו נא" (איוב יז , י); גם מיכיהו הנביא אמר בדבר אחאב "שמעו עמים כולם" (מ"א כב , כח). ועל דרך סברה , כי זה מיכה איננו מיכה בן ימלה (ראה שם , ח - יז) , כי דורות רבים ביניהם. הקשיבי - דרך משל; כי מלואה - הם העומדים עליה. לעד - כי הזהרתי אתכם והודעתי אתכם. (ג) כי. יוצא - שהיה בהיכל קדשו (ראה לעיל , ב) , והם השמים , על כן: וירד. וטעם זאת הפרשה: להביא גזרותיו; כדרך שירת דוד , כאשר פרשתי (ראה תה' יח , י). ויש אומרים , כי במותי ארץ - רמז לשליטים , וככה "ונמסו ההרים" (להלן , ד); ואין צורך. רק הטעם: כי בַּכֹּל מושל ויעשה חפצו , וימסו ההרים ברצונו. (ד) ונמסו ההרים. כדונג מפני אש השם , והוא חרונו; ותתבקענה העמקים - כמים מוגרים. (ה) מי - 'מי' נופל על אדם , לא על בהמה ושם דבר. וטעם "מי שמך" (שו' יג , יז) - מי אתה. או "מי שמך" - דרך קצרה. וככה זה: מי גרם ליעקב פשע זה? ורבי מרינוס אמר (ראה רקמה ע' שע; השרשים: 'מי') , כי "מי את בתי" (רות ג , טז) חסר 'עם': עם מי היית? וזה מי פשע [יעקב] - מי עשה ומי היה שרש פשע יעקב? והדבר שוה. הלא (בנוסחנו: הלוא) שומרון - הטעם: יושב שומרון; וככה ירושלם. (ו) ושמתי - על יד אשור. לעי - כמו "לעיים" (תה' עט , א) , חפירות. למטעי כרם - שלא תשב. והגרתי לארץ אבני חומותיה , שלא יֵרָאו עוד , כי הבניין יהרס. ויסודותיה (בנוסחנו: ויסודיה) אגלה - עד שלא יהיה נִכר מקום שומרון. (ז) וכל. יכתו - מפעלי הכפל , ['כתת']. ואתנניה - שנתנו עבודה זרה לזנות מתחת השם. אמר הנגיד , כי קבצה - היה ראוי להיות הקו"ף בשורק; וכמהו "ופתחו שעריך תמיד" (יש' ס , יא); "ויישם בארון" (בר' נ , כו); "על בשר אדם לא ייסך" (שמ' ל , לב). ולפי דעתי , כי קבצה - שומרון; "ופתחו" - המפתחים , כמו "אשר ילדה אותה" (במ' כו , נט); "ויאמר ליוסף" (בר' מח , א); וככה "ויישם" אותו - המשים; וככה "לא ייסך" - הכהן. וטעם עד אתנן זונה ישובו - הזהב והכסף של העצבים , לאלילי אשור. (ח) על... - דברי הנביא , מה שיספדו בימים ההם עבדי השם. שולל - כמו אדם ששללו בגדיו ונשאר ערום. אך הזכיר שולל - כי המשוגע , שהוא מטורף מדעתו , דרכו ללכת שולל וערום; והוא מגזרת "שובב" (יש' נז , יז); וכן טעם "מוליך יועצים שולל" (איוב יב , יז). וערום - הוא מבלי לבוש. ולא יקָרא 'ערום' בלבישת שק , כי אם בהסירו השק; כמו שאומר בישעיה "לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ... ויעש כן הלך ערום ויחף" (כ , ב). (ט) כי אנושה - כל אחת ממכותיה; וכמוהו "אנוש לשברך" (יר' ל , יב); מגזרת "ויאנש" (ש"ב יב , טו). אנושה - והוא תאר , כמו 'עצומה' , "ברוכה" (רות ג , י). כי באה המכה עד יהודה , כי סנחריב תפש ערי יהודה הבצורות (ראה מ"ב יח , יג). (י) בגת - לפלשתים. מקונן הנביא על ישראל ובוכה על נקמת פלשתים ושמחתם על ישראל. ויש אומרים כי זאת הנבואה על "יום ירושלם" (ראה תה' קלז , ז) , כאשר לכדוה כשדים. בבית לעפרה - עיר בארץ כנען. ופירוש בבית - בכל בית. התפלשי - כמו "תתפלשי באפר" (ראה יר' ו , כו) , וכתוב התפלשתי - דברי הנביא. (יא) עברי. שפיר - שם עיר. עריה בשת - בגלות ובשבי. צאנן - שם עיר. לא יצאה - לספוד מספד. בית האצל - שם עיר; והטעם: לא יצא מבית האצל לספוד , ולא מעיר לעזור לשכיניה , כי במקומו יעמד ויקח מוסר מכל אלה העיירות ההולכות בשבי. כי יקח - ילמוד , כמו "כי לקח טוב" (מש' ד , ב); שיעמד במקומו. (יב) כי. מרות - שם עיר. ויש אומרים: מגזרת תרגום "מרי (בנוסחנו: מרא) שמיא" (דנ' ה , כג) , או מגזרת "מרי" (במ' יז , כה). ואין לפירוש זה טעם , כי יושבת - לאות על שם עיר. וטעם הנזכרות , שלא יצאו לספוד - שהם במצור ובמצוק (ע"פ דב' כח , נג) כאשר נלכדה עפרה ושפיר (ראה לעיל , י - יא). וטעם כי חלה - מגזרת "חיל" (שמ' טו , יד). וטעם לטוב - כלמ"ד "אמרי לי" (בר' כ , יג): בעבור שנעדר. כי ירד רע - הפך הטוב שהיה לה. (יג) רתם - היה ראוי על דרך הלשון להיותו 'רתמי'; והטעם: קְשוֹר. וכן דרך עוברי דרכים לקשר רֶתֶם. או הטעם: אמרי לרותם: רתום! יש אומרים , שילכו בשבי; וההולך בגלות אינו על מרכבה! ולפי דעתי: איה דברַיִך לכיש , שהיית אומרת בימי שלותך: רתום המרכבה? כי בך נמצאו - זאת לכיש היתה ליהודה , סמוכה לשבטים , והיא למדה דרכיהם; וממנה למדה בת ציון. (יד) לכן תתני שלוחים - מנחות; כמו "שלוחים לבתו" (מ"א ט , טז). והטעם: תני עוד מנחות לפלשתים , כאשר היה מנהגך; אולי יעזרוך. מורשת גת - עיר בארץ פלשתים. בתי אכזיב - אמר יפת: עיר. ולפי דעתי - כי האל"ף נוסף , והיא כמו "והיה בכזיב" (בר' לח , ה). אולי היתה ליהודה , ולא יכלו לעזור לישראל בעת רעתם. ואל"ף לאכזב - נוסף , כמו "אקדח" (יש' נד , יב). ודרך צחות לדבר ככה , כמו "גם מדמן תדמי" (יר' מח , ב) ו"ערער תתערער" (יר' נא , נח); וככה רבים. (טו) עוד היורש - הוא האויב; ואין טעם לפרש שהוא מבני שם שירש הארץ , והיא עילם , רק הוא האויב שיירש הארץ. ויתכן שזה הנביא היה מזאת העיר. ואל תתמה בעבור שנוי התנועות , שאמר היורש כנגד מרשה , ואין הלשון מדוקדק יפה להיות זה כנגד זה; כי לא ישמרו בשמות כאשר ישמרו הפעלים להיותם על מתכונת אחת; כמו "השולמית" (שה"ש ז , א) מתיחסת אל 'שלם' , שהיא ירושלם , והיה לו לומר: 'השְלֹמית'. גם עדלם - עיר בארץ כנען. והיורש ישרת בעבור אחר , וככה הוא: יורש כבוד ישראל. (טז) קרחי - כמו "מלכי עלינו" (שו' ט , י). וגוזי - לגוז השֵׂער; וככה "ויגז את ראשו" (איוב א , כ). זה דבר הנביא לכל עיר ועיר.