מאגר הכתר מיכה פרק א עם פירוש רש"י

פרק א
(א) [מיכה] המורשתי - מעיר מָרֵשָׁה. [בנבואה זו כתוב "יושבת מרשה" (להלן , טו).] (ב) [עמים כלם - כל השבטים; כמו "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט; ראה פירושו שם). ארץ ישראל ומלואה.] ויהי... בכם לעד - שנבאתי לכם בשמו , והתריתי בכם. (ג) יוצא ממקומו - ממדת רחמים למדת הדין (ראה ירוש' תענית סה , ב [ב , א]). ודרך על במותי ארץ - על הרמים וגסי הרוח. (ד) כדונג - שעוה. המוגרים (בנוסחנו: מגרים) במורד - "דמושדין במדרון" (ת"י). מוגרים - לשון זיבת מים; וכן "עיני נגרה" (איכה ג , מט); "נגרות ביום אפו" (איוב כ , כח); "פרץ נחל מעם גר" (שם כח , ד); "ויגר מזה" (תה' עה , ט). (ו) לעי השדה - "ליגורין דחקלא" (ת"י) , לשון 'גלים' , כמו "יגר שהדותא" (בר' לא , מז). [שמרון - ראש לשבטים; "ירושלם" (לעיל , ה) - ראש ליהודה. למטעי כרם - היא חריבה ונוטעים בה כרמים.] והגרתי לגיא (בנוסחנו: לגי) אבניה - והסחבתי; כמו "המוגרים במורד" (לעיל , ד). (ז) כי מאתנן זונה קבצה - כל ההון הזה. ועד אתנן זונה ישובו - ולטמיון , כשאר אתנני זונה , ישובו כל קבוצותיה. ויונתן תירגם: "ולביזת פלחי טעוותא יתמסרון". (ח) אלכה (בנוסחנו: אילכה) שולל - משתגע כשוטה בתמהון לב (ע"פ דב' כח , כח); כמו "אשתוללו אבירי לב" (תה' עו , ו); "וסר מרע משתולל" (יש' נט , טו) , והתי"ו היא באה לשמש בתיבה בלשון 'מתפעל' ו'נתפעל'; וכן הילוך תיבה שתחילת יסודה שי"ן או סמ"ך , כשבאה עליו תי"ו בלשון 'מתפעל' , נכנסת תוך התיבה. ואומר אני , שהוא מלשון "שוגה" (יח' מה , כ); כמו "לא תשלה אותי" (מ"ב ד , כח); "על השל" (ש"ב ו , ז); "דיימר שלו" (ראה דנ' ג , כט). [וערום - כמקרע את כסותו.] (ט) [כי אנושה - כל מכה ומכה שלה.] כי אנושה מכותיה - כי חולה היא במכותיה; כמו "ויאנש" דשמואל (ש"ב יב , טו). (י) בגת אל תגידו - פן ישמחו לנו [בנות] פלשתים (ע"פ ש"ב א , כ). בבית לעָפרה (בנוסחנו: לעַפרה) - "עפרת אבי העזרי" (שו' ו , כד). [בתוך תוכו של אותו מקום , שלא ירגישו בגבוליו וילעיגו אחרים.] עפר התפלשי - לשון נופל על הלשון; וכן "יושבת שפיר עריה בשת" (להלן , יא) , וכן "לא יצאה יושבת צאנן" (שם) - כולם לפי שם העיר לשון הקינה. התפלשי - פתרונו לפי עיניינו: התגלגלי , התעפרי. (יא) עברי לכם - התחיל בלשון יחידית נקבה , כמדבר אל כניסיית העיר , כמו שאמר: יושבת שפיר - כולם בשם כניסיא אחת , ואמר לכם - כמדבר אל הרבים , שהרי לרבים הוא אומר. יושבת שפיר - שם העיר. עריה בשת - גלויית בית הבשת , כאשר היא נקראת 'שפיר' , שהוא שם נֵפל היוצא מרחמה של אשה. לא יצאה יושבת צאנן - "לא יפקון משיזבין מיתבי צאנן" (ת"י). מספד בית האצל יקח מכם עמדתו - המספד שגרמתם לנגזלים , שהייתם גוזלים נחלתם כדי להגיש בית בבית ושדה בשדה זה אצל זה (ע"פ יש' ה , ח) , הוא יקח מכם עמדתו - מעמד הבניינים שבניתם והעמדתם על נחלתם. בית האצל - 'איושטמניט' [בלעז]. (יב) כי חלה לטוב - כי קיותה לטובה אותה היושבת בשלוותה , וממרה על פי הנביאים. כי ירד רע - הרי 'כי' זה משמש בלשון 'אלא': היא חלה לטוב , אבל מפני מְרוֹתה ירד רע לה. (יג) רתם המרכבה לרכש - אִסרו המרכבה לרכש , שהוא קל לרוץ , ותברחו. ואמר דונש (ראה דונש ע' * 91 ) , שהוא (רתם) לשון ערבי. [לרכש - נופל על הלשון של לכיש.] (יד) לכן תתני שלוחים על מורשת גת וגו' - על אשר תתני שלוחים על מלכות דוד אשר הוריש אתכם גת , כעניין שנאמר "ויקח דוד את גת... מיד פלשתים" (דה"א יח , א) , ואתם מואסים בו , כעניין שנאמר "יען מאס העם הזה את מי השילוח" וגו' (יש' ח , ו). לפיכך בתי אכזיב , שהיתה מארץ יהודה ונמשכו אחר פקח בן רמליהו , סופן להיות לאכזב למלכי ישראל - שיֵהָרג פקח בן רמליהו (ראה מ"ב טו , ל) ויכָּזבו בו הנסמכים עליו. ובימי אחז נתנבאת נבואה זו. לכן תתני שלוחים - פירוש לכן כמו 'על אשר'; כמו "על כן תטעי נטעי נעמנים" (יש' יז , י) - על אשר נטעתיך נטעי נעמנים , ואת נהפכת ל"זמורת זר" (ראה שם). בתי אכזיב לאכזב - לשון נופל על הלשון. מאגדת 'חלק' (סנה' קב , א) למדתי מדרש מקרא זה כך. [אכזיב מערי יהודה - דכתיב "וקעילה ואכזיב ומרשה" (בנוסחנו: ומראשה; יהו' טו , מד).] (טו) עוד היורש אביא (בנוסחנו: אבי) לך - אויבים שיורישו אותך , את , היושבת במרשה. יורש למרשה - לשון נופל על הלשון. עד עדולם - שהוא לפנים מן הגבול , יסוג אחור ויבא (בנוסחנו: יבוא) כבוד ישראל - שיכבשו האויבים מגבולם עד עדולם; כך תירגם יונתן: "עד עדלם ייתון בתחום ארעא דישראל". ומדרש אגדה (ראה סאג"א ע' 56 - 57 ) שמעתי משמו של רבי מנחם: עוד היורש אביא לך - ראויין היו בני עילם לירש את ארץ ישראל , שהוא היה בכור לבני שם (ראה בר' י , כב) , ובשביל אהבת אבותיכם הסיבותיה לבני ארפכשד (ראה שם , כד); עתה אביא כשדים ואת בני עילם עליכם. (טז) קרחי - ראשך. וגוזי - שערך; כמו "ויגז את ראשו" (איוב א , כ) - לשון תלישת שער. כנשר - תירגם יונתן: "כנשרא דנתרן כנפוהי"; דרך הנשר למרט רוב כנפיו.