פרק א
[א]
דְּבַר־יְהוָ֣ה׀
אֲשֶׁ֣ר
הָיָ֗ה
אֶל־מִיכָה֙
הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י
בִּימֵ֥י
יוֹתָ֛ם
אָחָ֥ז
יְחִזְקִיָּ֖ה
מַלְכֵ֣י
יְהוּדָ֑ה
אֲשֶׁר־חָזָ֥ה
עַל־שֹׁמְר֖וֹן
וִירוּשָׁלִָֽם:
[ב]
שִׁמְעוּ֙
עַמִּ֣ים
כֻּלָּ֔ם
הַקְשִׁ֖יבִי
אֶ֣רֶץ
וּמְלֹאָ֑הּ
וִיהִי֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֤ה
בָּכֶם֙
לְעֵ֔ד
אֲדנָ֖י
מֵהֵיכַ֥ל
קָדְשֽׁוֹ:
[ג]
כִּֽי־הִנֵּ֥ה
יְהוָ֖ה
יֹצֵ֣א
מִמְּקוֹמ֑וֹ
וְיָרַ֥ד
וְדָרַ֖ךְ
עַל־בָּ֥מֳותֵי
בָּ֥מֳתֵי
אָֽרֶץ:
[ד]
וְנָמַ֤סּוּ
הֶֽהָרִים֙
תַּחְתָּ֔יו
וְהָעֲמָקִ֖ים
יִתְבַּקָּ֑עוּ
כַּדּוֹנַג֙
מִפְּנֵ֣י
הָאֵ֔שׁ
כְּמַ֖יִם
מֻגָּרִ֥ים
בְּמוֹרָֽד:
[ה]
בְּפֶ֤שַׁע
יַֽעֲקֹב֙
כָּל־זֹ֔את
וּבְחַטֹּ֖אות
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
מִֽי־פֶ֣שַׁע
יַעֲקֹ֗ב
הֲלוֹא֙
שֹׁמְר֔וֹן
וּמִי֙
בָּמ֣וֹת
יְהוּדָ֔ה
הֲל֖וֹא
יְרוּשָׁלִָֽם:
[ו]
וְשַׂמְתִּ֥י
שֹׁמְר֛וֹן
לְעִ֥י
הַשָּׂדֶ֖ה
לְמַטָּ֣עֵי
כָ֑רֶם
וְהִגַּרְתִּ֤י
לַגַּי֙
אֲבָנֶ֔יהָ
וִיסֹדֶ֖יהָ
אֲגַלֶּֽה:
[ז]
וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ
יֻכַּ֗תּוּ
וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙
יִשָּׂרְפ֣וּ
בָאֵ֔שׁ
וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ
אָשִׂ֣ים
שְׁמָמָ֑ה
כִּ֠י
מֵאֶתְנַ֤ן
זוֹנָה֙
קִבָּ֔צָה
וְעַד־אֶתְנַ֥ן
זוֹנָ֖ה
יָשֽׁוּבוּ:
[ח]
עַל־זֹאת֙
אֶסְפְּדָ֣ה
וְאֵילִ֔ילָה
אֵילְכָ֥ה
שֹׁילָ֖ל
שׁוֹלָ֖ל
וְעָר֑וֹם
אֶעֱשֶׂ֤ה
מִסְפֵּד֙
כַּתַּנִּ֔ים
וְאֵ֖בֶל
כִּבְנ֥וֹת
יַעֲנָֽה:
[ט]
כִּ֥י
אֲנוּשָׁ֖ה
מַכּוֹתֶ֑יהָ
כִּי־בָ֙אָה֙
עַד־יְהוּדָ֔ה
נָגַ֛ע
עַד־שַׁ֥עַר
עַמִּ֖י
עַד־יְרוּשָׁלִָֽם:
[י]
בְּגַת֙
אַל־תַּגִּ֔ידוּ
בָּכ֖וֹ
אַל־תִּבְכּ֑וּ
בְּבֵ֣ית
לְעַפְרָ֔ה
עָפָ֖ר
הִתְפַּלָּֽשִׁתי
הִתְפַּלָּֽשִׁי:
[יא]
עִבְרִ֥י
לָכֶ֛ם
יוֹשֶׁ֥בֶת
שָׁפִ֖יר
עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת
לֹ֤א
יָֽצְאָה֙
יוֹשֶׁ֣בֶת
צַאֲנָ֔ן
מִסְפַּד֙
בֵּ֣ית
הָאֵ֔צֶל
יִקַּ֥ח
מִכֶּ֖ם
עֶמְדָּתֽוֹ:
[יב]
כִּֽי־חָ֥לָֽה
לְט֖וֹב
יוֹשֶׁ֣בֶת
מָר֑וֹת
כִּֽי־יָ֤רַד
רָע֙
מֵאֵ֣ת
יְהוָ֔ה
לְשַׁ֖עַר
יְרוּשָׁלִָֽם:
[יג]
רְתֹ֧ם
הַמֶּרְכָּבָ֛ה
לָרֶ֖כֶשׁ
יוֹשֶׁ֣בֶת
לָכִ֑ישׁ
רֵאשִׁ֨ית
חַטָּ֥את
הִיא֙
לְבַת־צִיּ֔וֹן
כִּי־בָ֥ךְ
נִמְצְא֖וּ
פִּשְׁעֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יד]
לָכֵן֙
תִּתְּנִ֣י
שִׁלּוּחִ֔ים
עַ֖ל
מוֹרֶ֣שֶׁת
גַּ֑ת
בָּתֵּ֤י
אַכְזִיב֙
לְאַכְזָ֔ב
לְמַלְכֵ֖י
יִשְׂרָאֵֽל:
[טו]
עֹ֗ד
הַיֹּרֵשׁ֙
אָ֣בִי
לָ֔ךְ
יוֹשֶׁ֖בֶת
מָרֵשָׁ֑ה
עַד־עֲדֻלָּ֥ם
יָב֖וֹא
כְּב֥וֹד
יִשְׂרָאֵֽל:
[טז]
קָרְחִ֣י
וָגֹ֔זִּי
עַל־בְּנֵ֖י
תַּעֲנוּגָ֑יִךְ
הַרְחִ֤בִי
קָרְחָתֵךְ֙
כַּנֶּ֔שֶׁר
כִּ֥י
גָל֖וּ
מִמֵּֽךְ:
ס
פרק א
(א)
[מיכה]
המורשתי
-
מעיר
מָרֵשָׁה.
[בנבואה
זו
כתוב
"יושבת
מרשה"
(להלן
,
טו).]
(ב)
[עמים
כלם
-
כל
השבטים;
כמו
"עמים
הר
יקראו"
(דב'
לג
,
יט;
ראה
פירושו
שם).
ארץ
ישראל
ומלואה.]
ויהי...
בכם
לעד
-
שנבאתי
לכם
בשמו
,
והתריתי
בכם.
(ג)
יוצא
ממקומו
-
ממדת
רחמים
למדת
הדין
(ראה
ירוש'
תענית
סה
,
ב
[ב
,
א]).
ודרך
על
במותי
ארץ
-
על
הרמים
וגסי
הרוח.
(ד)
כדונג
-
שעוה.
המוגרים
(בנוסחנו:
מגרים)
במורד
-
"דמושדין
במדרון"
(ת"י).
מוגרים
-
לשון
זיבת
מים;
וכן
"עיני
נגרה"
(איכה
ג
,
מט);
"נגרות
ביום
אפו"
(איוב
כ
,
כח);
"פרץ
נחל
מעם
גר"
(שם
כח
,
ד);
"ויגר
מזה"
(תה'
עה
,
ט).
(ו)
לעי
השדה
-
"ליגורין
דחקלא"
(ת"י)
,
לשון
'גלים'
,
כמו
"יגר
שהדותא"
(בר'
לא
,
מז).
[שמרון
-
ראש
לשבטים;
"ירושלם"
(לעיל
,
ה)
-
ראש
ליהודה.
למטעי
כרם
-
היא
חריבה
ונוטעים
בה
כרמים.]
והגרתי
לגיא
(בנוסחנו:
לגי)
אבניה
-
והסחבתי;
כמו
"המוגרים
במורד"
(לעיל
,
ד).
(ז)
כי
מאתנן
זונה
קבצה
-
כל
ההון
הזה.
ועד
אתנן
זונה
ישובו
-
ולטמיון
,
כשאר
אתנני
זונה
,
ישובו
כל
קבוצותיה.
ויונתן
תירגם:
"ולביזת
פלחי
טעוותא
יתמסרון".
(ח)
אלכה
(בנוסחנו:
אילכה)
שולל
-
משתגע
כשוטה
בתמהון
לב
(ע"פ
דב'
כח
,
כח);
כמו
"אשתוללו
אבירי
לב"
(תה'
עו
,
ו);
"וסר
מרע
משתולל"
(יש'
נט
,
טו)
,
והתי"ו
היא
באה
לשמש
בתיבה
בלשון
'מתפעל'
ו'נתפעל';
וכן
הילוך
תיבה
שתחילת
יסודה
שי"ן
או
סמ"ך
,
כשבאה
עליו
תי"ו
בלשון
'מתפעל'
,
נכנסת
תוך
התיבה.
ואומר
אני
,
שהוא
מלשון
"שוגה"
(יח'
מה
,
כ);
כמו
"לא
תשלה
אותי"
(מ"ב
ד
,
כח);
"על
השל"
(ש"ב
ו
,
ז);
"דיימר
שלו"
(ראה
דנ'
ג
,
כט).
[וערום
-
כמקרע
את
כסותו.]
(ט)
[כי
אנושה
-
כל
מכה
ומכה
שלה.]
כי
אנושה
מכותיה
-
כי
חולה
היא
במכותיה;
כמו
"ויאנש"
דשמואל
(ש"ב
יב
,
טו).
(י)
בגת
אל
תגידו
-
פן
ישמחו
לנו
[בנות]
פלשתים
(ע"פ
ש"ב
א
,
כ).
בבית
לעָפרה
(בנוסחנו:
לעַפרה)
-
"עפרת
אבי
העזרי"
(שו'
ו
,
כד).
[בתוך
תוכו
של
אותו
מקום
,
שלא
ירגישו
בגבוליו
וילעיגו
אחרים.]
עפר
התפלשי
-
לשון
נופל
על
הלשון;
וכן
"יושבת
שפיר
עריה
בשת"
(להלן
,
יא)
,
וכן
"לא
יצאה
יושבת
צאנן"
(שם)
-
כולם
לפי
שם
העיר
לשון
הקינה.
התפלשי
-
פתרונו
לפי
עיניינו:
התגלגלי
,
התעפרי.
(יא)
עברי
לכם
-
התחיל
בלשון
יחידית
נקבה
,
כמדבר
אל
כניסיית
העיר
,
כמו
שאמר:
יושבת
שפיר
-
כולם
בשם
כניסיא
אחת
,
ואמר
לכם
-
כמדבר
אל
הרבים
,
שהרי
לרבים
הוא
אומר.
יושבת
שפיר
-
שם
העיר.
עריה
בשת
-
גלויית
בית
הבשת
,
כאשר
היא
נקראת
'שפיר'
,
שהוא
שם
נֵפל
היוצא
מרחמה
של
אשה.
לא
יצאה
יושבת
צאנן
-
"לא
יפקון
משיזבין
מיתבי
צאנן"
(ת"י).
מספד
בית
האצל
יקח
מכם
עמדתו
-
המספד
שגרמתם
לנגזלים
,
שהייתם
גוזלים
נחלתם
כדי
להגיש
בית
בבית
ושדה
בשדה
זה
אצל
זה
(ע"פ
יש'
ה
,
ח)
,
הוא
יקח
מכם
עמדתו
-
מעמד
הבניינים
שבניתם
והעמדתם
על
נחלתם.
בית
האצל
-
'איושטמניט'
[בלעז].
(יב)
כי
חלה
לטוב
-
כי
קיותה
לטובה
אותה
היושבת
בשלוותה
,
וממרה
על
פי
הנביאים.
כי
ירד
רע
-
הרי
'כי'
זה
משמש
בלשון
'אלא':
היא
חלה
לטוב
,
אבל
מפני
מְרוֹתה
ירד
רע
לה.
(יג)
רתם
המרכבה
לרכש
-
אִסרו
המרכבה
לרכש
,
שהוא
קל
לרוץ
,
ותברחו.
ואמר
דונש
(ראה
דונש
ע'
* 91
)
,
שהוא
(רתם)
לשון
ערבי.
[לרכש
-
נופל
על
הלשון
של
לכיש.]
(יד)
לכן
תתני
שלוחים
על
מורשת
גת
וגו'
-
על
אשר
תתני
שלוחים
על
מלכות
דוד
אשר
הוריש
אתכם
גת
,
כעניין
שנאמר
"ויקח
דוד
את
גת...
מיד
פלשתים"
(דה"א
יח
,
א)
,
ואתם
מואסים
בו
,
כעניין
שנאמר
"יען
מאס
העם
הזה
את
מי
השילוח"
וגו'
(יש'
ח
,
ו).
לפיכך
בתי
אכזיב
,
שהיתה
מארץ
יהודה
ונמשכו
אחר
פקח
בן
רמליהו
,
סופן
להיות
לאכזב
למלכי
ישראל
-
שיֵהָרג
פקח
בן
רמליהו
(ראה
מ"ב
טו
,
ל)
ויכָּזבו
בו
הנסמכים
עליו.
ובימי
אחז
נתנבאת
נבואה
זו.
לכן
תתני
שלוחים
-
פירוש
לכן
כמו
'על
אשר';
כמו
"על
כן
תטעי
נטעי
נעמנים"
(יש'
יז
,
י)
-
על
אשר
נטעתיך
נטעי
נעמנים
,
ואת
נהפכת
ל"זמורת
זר"
(ראה
שם).
בתי
אכזיב
לאכזב
-
לשון
נופל
על
הלשון.
מאגדת
'חלק'
(סנה'
קב
,
א)
למדתי
מדרש
מקרא
זה
כך.
[אכזיב
מערי
יהודה
-
דכתיב
"וקעילה
ואכזיב
ומרשה"
(בנוסחנו:
ומראשה;
יהו'
טו
,
מד).]
(טו)
עוד
היורש
אביא
(בנוסחנו:
אבי)
לך
-
אויבים
שיורישו
אותך
,
את
,
היושבת
במרשה.
יורש
למרשה
-
לשון
נופל
על
הלשון.
עד
עדולם
-
שהוא
לפנים
מן
הגבול
,
יסוג
אחור
ויבא
(בנוסחנו:
יבוא)
כבוד
ישראל
-
שיכבשו
האויבים
מגבולם
עד
עדולם;
כך
תירגם
יונתן:
"עד
עדלם
ייתון
בתחום
ארעא
דישראל".
ומדרש
אגדה
(ראה
סאג"א
ע' 56
- 57
)
שמעתי
משמו
של
רבי
מנחם:
עוד
היורש
אביא
לך
-
ראויין
היו
בני
עילם
לירש
את
ארץ
ישראל
,
שהוא
היה
בכור
לבני
שם
(ראה
בר'
י
,
כב)
,
ובשביל
אהבת
אבותיכם
הסיבותיה
לבני
ארפכשד
(ראה
שם
,
כד);
עתה
אביא
כשדים
ואת
בני
עילם
עליכם.
(טז)
קרחי
-
ראשך.
וגוזי
-
שערך;
כמו
"ויגז
את
ראשו"
(איוב
א
,
כ)
-
לשון
תלישת
שער.
כנשר
-
תירגם
יונתן:
"כנשרא
דנתרן
כנפוהי";
דרך
הנשר
למרט
רוב
כנפיו.