מאגר הכתר מיכה פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) דבר יי' אשר היה אל מיכה המורשתי בימי יותם - זה הנביא מצאנוהו בספר ירמיהו: "מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה" (כו , יח). ונקרא מורשתי על שם עירו מָרְשָׁה , כמו שתרגם יונתן: "דמן מרשה" , והיא עיר בערי יהודה (ראה יהו' טו , מד). והתנבא בימי שלשה המלכים האלה: יותם אחז יחזקיה , ובימי מלכי ישראל שהיו בימיהם; ואם לא זכרם , הרי אמר: אשר חזה על שמרון וירושלם - והרי הוא כאלו זכרם. (ב) שמעו עמים כלם. אמר שמעו - לנוכח , ואמר כלם - שלא לנכח; כי כן מנהג הכתוב במקומות , כמו "ואולם כלם תשובו ובאו נא" (איוב יז , י); "לכלם ולסרניכם" (ש"א ו , ד); "כי יבשו מאלים (בנוסחנו: מאילים) אשר חמדתם" (יש' א , כט). וכן אמר מיכיהו בן ימלה: "שמעו עמים כלם" (מ"א כב , כח) , וכן אמר מיכה המורשתי: שמעו עמים כלם; וכנגד ישראל אמר , וריבוי עמים - כנגד השבטים , וכן "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט). ארץ ומלואה - ארץ ישראל והעם אשר בה. ובאמרו לארץ הקשיבי - הוא דרך משל , שהרי אמר: ומלואה. ויהי אדני יי' בכם לעד - כי כבר הזהרתי אתכם בשמו. מהיכל קדשו - מן השמים (ע"פ דב' כו , טו). (ג) כי הנה יי' יוצא ממקומו - משל לגזירה היוצאת מלפניו , כאלו הוא יוצא ויורד ודורך על במתי ארץ; וכן אמר בשירת דוד "ויט שמים וירד" (תה' יח , י). וכל זה הוא דרך משל על חרבן הארץ והצרות העצומות , כאלו ההרים נמסו והעמקים יתבקעו (ראה להלן , ד); וכן אמר "ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו" (תה' יח , ח). (ד) ונמסו. כדונג - היא השעוה. כמים מוגרים במורד - כן ימסו ההרים ויִגרו כמו המים המוגרים במקום מורד , שילכו מהרה. ויונתן תרגם: "דאשדין במדרון". והכל דרך משל. (ה) בפשע - כפל העניין במלות שונות. ו'יעקב' וישראל אומר על עשרת השבטים , כי הם הרוב , ובעבור מלכות אפרים , כמו שכתבנו (עמ' ו , ו). מי פשע יעקב - מי גרם לפשע יעקב , שהם העגלים? הלא (בנוסחנו: הלוא) שמרון - רוצה לומר: מלך שמרון; כי מלכי ישראל היה ראש מלכותם שמרון מזמן עמרי ואילך (ראה מ"א טז , כד). ואם הם היו מונעים עבודת העגלים , ישראל לא היו עובדים; וכל שכן שהם היו מחזיקים בעבודתם , והעם הולכים אחר המלך. ומי במות יהודה הלא (בנוסחנו: הלוא) ירושלם - מי גרם שיעשו במות בערי יהודה? הלא מלכי ירושלם , כי ירושלם היתה ראש הממלכה. והצרכנו לפרש כן , כי מלת מי לא תפול אלא על בעל שכל , כמו "מי האיש" (בר' כד , סה); ולא יֵאמר 'מי השור' , 'מי החמור'. ויונתן תרגם: "איכה חבו דבית יעקב הלא בשמרון ואיכה חבו דבית יהודה הלא בירושלם". (ו) ושמתי - ומה שאמר בספר מלכים , כי מלך אשור לכד ארץ ישראל והושיב בה העם אשר הביא מכותה , לא אמר אלא "ויושב אותם בערי שומרון" (ראה מ"ב יז , כד) , לא אמר 'בשומרון'; כי שומרון - החריבהּ מלך אשור והפיל חומותיה וכל בניין אשר בה , כמו שנבא זה הנביא ואמר: ושמתי שומרון לעי השדה. ושמתי , והגרתי - על ידי מלך אשור , שהוא יעשה זה ברצוני; שאני אעורר רוחו בזה , כמו שאמר "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור" וגו' (דה"א ה , כו). לעי השדה - לגלי השדה; כתרגומו: . "לגירי חקלא" , וכן תרגום "והיתה בבל לגלים" (יר' נא , לז): "לגירין" (ת"י); כי הבניין החרב הוא גל אבנים. למטעי כרם - לפי ששומרון הוא הר (ראה מ"א טז , כד) , והכרמים בהרים טובים , אמר שלא תהיה בנויה עוד שומרון אלא יטעו בה כרמים. והגרתי לגי אבניה - כי היתה הר , וכשיהרסו בניינה יגירו אבני הבניין מן ההר אל הגי. ויסודיה אגלה - שיְעָרו הבניין עד היסוד (ע"פ תה' קלז , ז). (ז) וכל פסיליה יוכתו - ישברו , מפני הכסף והזהב שעל הפסילים. אתנניה - הבגדים היפים שהיו בבתי הפסילים , שהיו נותנין אותם שם לכבוד הפסילים , והם כמו אתנן הזונה (ראה דב' כג , יט); שהם היו זונים אחר הפסילים ומכבדים אותם בכסף ובזהב ובגדים נאים. ישרפו באש - כי כאשר לכדו העיר שרפוה באש , לרוב קצפם על יושביה , שעמדו במצור שלש שנים ולא רצו להשלים (ראה מ"ב יז , ה). וכל עצביה אשים שממה - רוצה לומר: בתי העצבים , שהיו נכבדים בעיניהם , שממה יהיו. וכן תרגם יונתן: "וכל בתי דחלתהא". כי מאתנן זונה קבצה - יש אומרים (ראה רקמה ע' קיז וראב"ע לפסוקנו) , כי חִרק הקו"ף מקום שורק , כמו 'קובצה'; וכן "ופתחו שעריך תמיד" (יש' ס , יא) - כמו 'ופותחו'; וכן תרגם יונתן: "ארי מאגר זניתא איתכנשו". והנכון , כי פירוש קבצה - שומרון; כי היו מביאים לשומרון , לבתי הפסילים והעצבים , משאר ערי ישראל כסף וזהב ומנחות בבואם לעבוד הפסילים. והנה כל הממון הזה מאתנן זונה קבצה אותם שומרון - שהם כמו אתנן זונה , כמו שפירשנו. ועד אתנן זונה ישובו - כי עובדי עבודה זרה יקחו הכל. וכן תרגם יונתן: "ולות פלחי טעוותא יתמסרון". (ח) על זאת אספדה - דבר הנביא על עצמו , שיספוד וייליל על חרבן ארץ ישראל ועל גלות ישראל; או הוא מדבר על לשון ישראל הגולים. ובעניין זה תרגם יונתן: "על דא יספדון וייללון יהכון בשביא ערטילאין יעבדון מספדא כירודין ואבלא כבנת נעמין". אילכה - נכתבה בו היו"ד פ"א הפועל. שולל וערום. שולל - תואר בשקל "עולל" (יר' ו , יא). ופירושו: שולל מבגדיו , שהפשיטוהו; ויהיה העניין כפול במלות שונות. או יהיה פירושו: שולל מהדעת , כאדם מטורף מרוב הצרה; וכן מפרשים (ראה ראב"ע) "מוליך יועצים שולל" (איוב יב , יז). אעשה מספד - כי התנים ובנות יענה ידמה קולם לקול נהי ומספד. (ט) כי אנושה מכותיה - כל אחת ממכותיה היא אנושה: החרב והרעב והדבר (ע"פ יר' יד , יב). ועניין אנושה - כאב ושבר חזק; כמו "אנוש לשברך" (יר' ל , יב). ויונתן תרגם: "ארי ממרעא מחתהא". כי באה עד יהודה - המכה החלה בשמרון (ראה לעיל , ו) ובאה עד יהודה. נגע עד שער עמי - וזהו עד ירושלם. מלך אשור שלכד ארץ עשרת השבטים עלה על כל ערי יהודה ויתפשם (ראה יש' לו , א) , עד שערי ירושלם (ראה שם , ב); והיא הנקראת 'שער עמי' , כי היא מיוחדת בכל ארץ ישראל לכבוד האל השוכן בה. (י) בגת אל תגידו - זהו על דרך הקינה , כי יודעים היו בגת ובארץ פלשתים; אלא דרך קינה אמר , כמו שאמר דוד בקוננו על שאול ויהונתן: "אל תגידו בגת ואל (בנוסחנו: אל) תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים" (ש"ב א , כ) - והלא הם היו שהרגו את ישראל במלחמה ההיא!? אלא דרך קינה אמר. בכו אל תבכו - אם יראו אתכם בוכים , ישמחו לבכייתכם. בבית לעפרה עפר התפלשי. לעפרה - בפתח העי"ן; ושאר 'עפרה' בכל הכתוב - העי"ן בקמץ חטף (חטף קטן); והיא עפרה אשר לבנימן (ראה יהו' יח , כג). וזכר אלה המקומות , אע"פ שכל ארץ ישראל חרבה , לפי שמצא בהם לשון נופל על הלשון , והוא דרך צחות; ודרך השָׁרים והמקוננים לדבר בשיריהם ובקינותם ובדבריהם דרך צחות. לפיכך נראה שקרא לעפרה בפתח העי"ן , לקרב יותר הקריאה לקריאת עפר. ועפר - רוצה לומר: עפר כמשמעו , או פירושו 'אפר' , כי גם הוא נקרא 'עפר' , כמו "מעפר שרפת החטאת" (במ' יט , יז). וכן אמר "בת עמי חגרי שק התפלשי (בנוסחנו: והתפלשי) באפר" (יר' ו , כו) - וזהו דרך אבלות , כמו שאמר "וישב בתוך האפר" (ראה איוב ב , ח). וכן תרגם יונתן: "בבתיא דעפרה בקטמא חפו רישיכון". ופירוש התפלשי - התגלגלי בעפר והתעטפי בו. וכתוב התפלשתי , והם דברי הנביא; כמו שאמר "על זאת אספדה ואלילה" (בנוסחנו: ואילילה; לעיל , ח). ופירוש בבית לעפרה - בעבור הבתים שהיו לעפרה , שהם היום שוממים. ועניין הלמ"ד - בעבור בתי החצרים שהיו לה חוץ לעיר (ראה וי' כה , לא). ובית - דרך כלל , במקום 'בתי'; כמו "לא תשב לי אשה בבית דוד (בנוסחנו: דויד) כי קדש המה" (ראה דה"ב ח , יא). (יא) עברי לכם יושבת שפיר - בזה מצא לשון אחרת בדרך הקינה; כי שפיר הוא לשון יופי ונוי , כמו "הנותן אמרי שפר" (בר' מט , כא); ותרגום "יפה תואר" (בר' לט , ו): "שפיר בריוא" (ת"א); והנה הפכוֹ: עריה בשת , כי גילוי הערוה הוא דבר כעור. ואמר עברי , לשון נקבה - כנגד הכְּנסה אשר בעיר ששמה 'שפיר'; ואמר לכם - כנגד הפרטים. וכן דרך המקרא במקומות רבים. אמר שילכו ערומים גְלויי ערוה בגלות , כמו שאמר "וחשופי שת" (יש' כ , ד); זהו שאמר: עריה בשת. כי עריה - גלויה , כמו "ואת ערום ועריה" (יח' טז , ז); ובשת הוא הערוה , כמו "והחזיקה במבושיו" (דב' כה , יא). ועריה - שם או תאר; ובא בה"א בסמיכות כמו "כאיפה שעורים" (רות ב , יז). לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל - גם זה לשון נופל על הלשון , כי יצאה וצאנן קרובים בלשון. ובית האצל - שם מקום; ופירושו: אמר , כי לא יצאו יושבי צאנן למספד בית האצל כשגָלוּ; כי נראה כי יושבי בית האצל גלו ראשונה , וכשהיו בוכים וסופדים בצאתם בגלות , לא יצאו לנחמם יושבי צאנן שהיו שכיניהם , כי ידעו כי גם הם יגלו אחריהם , ודיים בצרתם. יקח מכם עמדתו - פירש אדני אבי ז"ל: האויב שיעמד ויתעכב במצור עליכם בטוב יקח מכם שכר עמידתו; כי יקח כל אשר לכם ויַגלה אתכם. ו'עֶמדה' - שם , כמו 'עמידה'; אלא שהוא במשקל "חמדה" (יר' ג , יט) , 'חמלה' (ראה בר' יט , טז). ויונתן תרגם: "עברו לכון דיתבין בשפיר גלן עיריא ערטילאין בהתין לא יפקון משזבין מיתבי צאנן עבידו לכון מספד במרר על קטילי גיבריכון בית צלאי בתי חמדתכון דהויתון אנסין ומקרבין דין לסטר דין בכין יתנסבון מנכון שפר ארעכון". (יב) כי חלה לטוב. חלה - עניין 'חִיל' וכאב. גם זה בדרך לשון הקינה שהם בהפך מה שהיו , כי רע הֵפך הטוב. ואמר , כי יושבת מרות כואבת בעבור הטוב שהיה לה ועתה ירד רע מאת יי' לשער ירושלם , כלומר: עד שער ירושלם; כמו שאמר למעלה "עד שער עמי עד ירושלם" (פס' ט) , כמו שפירשנו (שם). ואמר מאת יי' - רוצה לומר , כי הרע הבא עליהם אינו דרך מקרה אלא עונש עונם. ויונתן תרגם: "ארי דהות יתבא על שפר ארעא ומסברא לטב מסרבא למיתב לאוריתא מה תעבדון ארי נחת בשתא מן קדם יי' למיעל בתרע ירושלם". (יג) רתום. גם זה לשון נופל על לשון: רכש ולכיש קרובים בלשון. רתום - לפי מקומו , עניינו: 'אֱסור'. ויונתן תרגם: "טקוסו רתיכין רמו על רכשא". לרכש - כמו "רוכבי הרכש" (אס' ח , יד) , והיא בהמה קלת ההליכה; כלומר: מהרו לגלות. ראשית חטאת היא לבת ציון - לכיש היא מערי יהודה (ראה יהו' טו , לט) , ולמדה היא תחלה עבודת הבעלים מישראל. כי אחאב החל לעבוד הבעל; כי ירבעם לא עבד הבעל , אלא אחאב החל בעבודת הבעלים , ונתפשטה בישראל; זהו שאמר: פשעי ישראל. ובארץ יהודה לא היו עובדים הבעלים , ויושבי לכיש למדו עבודת הבעלים מישראל. וזהו שאמר: כי בך נמצאו - בך נמצאו תחילה , ונתפשטה בארץ יהודה עד ציון; זהו שאמר: ראשית חטאת היא לבת ציון. (יד) לכן תתני שלוחים על מורשת גת - בעבור שעבדת עבודה זרה ולמדת האחרים לעבדה , את צריכה לתת שלוחים על מורשת גת שתהיה לך לעזר מפני האויב. ומורשת גת - שם מקום בארץ פלשתים , והיא עיר גת הנזכרת בכמה מקומות , ולכדה דוד מיד פלשתים (ראה דה"א יח , א); וסמך אליה מורשת , שפירושו: ירושת , רוצה לומר: גת שלכדהּ דוד ואחר כן יירשוה פלשתים והיתה להם למורשה בעונותיכם ובפשעיכם. כלומר: ראו מה גרם לכם העון: כי העיר שהיתה לכם , עתה היא ביד אויביכם , וצריכים אתם להכנע להם ולשלוח להם מנחות , שיסמכו אתכם מפני האויב הבא עליכם! שלוחים - מנחות; כמו "ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה" (מ"א ט , טז). על מורשת - כמו 'אל'; וכן "ונתן הספר על יודע ספר" (ראה יש' כט , יא - יב) , שהוא כמו 'אל'; וכן "וילך אלקנה הרמתה על ביתו" (ש"א ב , יא) - כמו 'אל'; ואחרים זולתו. בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל - אכזיב היא עיר בערי יהודה: "וקעילה ואכזיב ומרשה" (יהו' טו , מד); והוא 'כזיב' הנאמר בתורה: "והיה בכזיב בלדתה אותו" (בר' לח , ה). ואמר לאכזב - לשון נופל על לשון. ואכזב - כמו "כזב" (יש' כח , טו) , והאל"ף נוספת; והוא כמו "היו תהיה לי כמו אכזב" (יר' טו , יח). ופירושו: בתי אכזיב , שהיו עובדין בהם עבודה זרה , היו להם בבטחונם בהם למקור אכזב , "מים לא נאמנו" (שם) , שיבטח אדם בו לשתות ממנו בעת צמאונו - ומצָאוֹ יבש; הנה היה לו לכזב. כן היו בתי אכזיב למלכי ישראל - ופירושו: למלכי יהודה; כי אע"פ שנחלקה המלכות , מלכי יהודה - מלכי ישראל הם , כי יהודה הוא בכלל ישראל. וכן נקראו מלכי יהודה 'מלכי ישראל' , כמו שאמר "כל אלה בני יהושפט מלך ישראל" (דה"ב כא , ב) , וכן אמר "כי הכניע יי' את יהודה בעבור אחז מלך ישראל" (דה"ב כח , יט). ותרגם יונתן כן: "בכין תשדרין קרבנין למחסני גת בתי אכזיב יתמסרון לעממיא בחובי דפלחו בהון לטעותא מלכי ישראל". (טו) עוד היורש אבי לך יושבת מרשה - גם זה לשון נופל על לשון , כי יורש ומרשה קרובים בלשון. ומרשה - עיר בערי יהודה (ראה יהו' טו , מד). ואבי - חסר אל"ף שהיא למ"ד הפועל מהמכתב; וכן "שמן ראש אל יני ראשי" (תה' קמא , ה). אמר: עוד אביא לך האויב שיירש ארצך ויַגלה אותך ממנה. עד עדלם יבא (בנוסחנו: יבוא) כבוד ישראל - ועדלם גם כן עיר בערי יהודה (ראה יהו' טו , לה); אמר: עד עדלם יבא יורש כבוד ישראל. ויורש שזכר עומד במקום שנים. והיורש הוא מלך אשור , כמו שאמר "עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם" (מ"ב יח , יג). ותרגם יונתן: "עד עדלם יסקון ויעלון בתחום ארעא דישראל". (טז) קרחי וגזי - אמר כנגד מרשה או עדולם (ראה לעיל , טו) או כנגד כל הארץ. והוא דרך משל לאמר אל הארץ קרחי וגזי; כי כנגד הארץ ידבר , לא כנגד אנשי הארץ , שהרי אמר: כי גלו ממך. ה'קרחה' היא תלישת השער , וה'גזיזה' היא במספרים; וכן יעשה האדם לאֵבל , כמו שאמר "ויגז את ראשו" (איוב א , כ) , ואמר "גזי נזרך והשליכי" (יר' ז , כט). על בני תענוגיך - על דרך שקונן ירמיה הנביא: "בני ציון היקרים" (איכה ד , ב). הרחיבי קרחתך כנשר - כי הנשר יעוף למעלה מכל העופות , ואחד לעשר שנים יעוף למעלה מאד עד האויר העליון הסמוך לגלגל האש , ומרוב חמו ימָרטו כנפיו ותפול נוצתו.