פרק א
[א]
דְּבַר־יְהוָ֣ה׀
אֲשֶׁ֣ר
הָיָ֗ה
אֶל־מִיכָה֙
הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י
בִּימֵ֥י
יוֹתָ֛ם
אָחָ֥ז
יְחִזְקִיָּ֖ה
מַלְכֵ֣י
יְהוּדָ֑ה
אֲשֶׁר־חָזָ֥ה
עַל־שֹׁמְר֖וֹן
וִירוּשָׁלִָֽם:
[ב]
שִׁמְעוּ֙
עַמִּ֣ים
כֻּלָּ֔ם
הַקְשִׁ֖יבִי
אֶ֣רֶץ
וּמְלֹאָ֑הּ
וִיהִי֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֤ה
בָּכֶם֙
לְעֵ֔ד
אֲדנָ֖י
מֵהֵיכַ֥ל
קָדְשֽׁוֹ:
[ג]
כִּֽי־הִנֵּ֥ה
יְהוָ֖ה
יֹצֵ֣א
מִמְּקוֹמ֑וֹ
וְיָרַ֥ד
וְדָרַ֖ךְ
עַל־בָּ֥מֳותֵי
בָּ֥מֳתֵי
אָֽרֶץ:
[ד]
וְנָמַ֤סּוּ
הֶֽהָרִים֙
תַּחְתָּ֔יו
וְהָעֲמָקִ֖ים
יִתְבַּקָּ֑עוּ
כַּדּוֹנַג֙
מִפְּנֵ֣י
הָאֵ֔שׁ
כְּמַ֖יִם
מֻגָּרִ֥ים
בְּמוֹרָֽד:
[ה]
בְּפֶ֤שַׁע
יַֽעֲקֹב֙
כָּל־זֹ֔את
וּבְחַטֹּ֖אות
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
מִֽי־פֶ֣שַׁע
יַעֲקֹ֗ב
הֲלוֹא֙
שֹׁמְר֔וֹן
וּמִי֙
בָּמ֣וֹת
יְהוּדָ֔ה
הֲל֖וֹא
יְרוּשָׁלִָֽם:
[ו]
וְשַׂמְתִּ֥י
שֹׁמְר֛וֹן
לְעִ֥י
הַשָּׂדֶ֖ה
לְמַטָּ֣עֵי
כָ֑רֶם
וְהִגַּרְתִּ֤י
לַגַּי֙
אֲבָנֶ֔יהָ
וִיסֹדֶ֖יהָ
אֲגַלֶּֽה:
[ז]
וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ
יֻכַּ֗תּוּ
וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙
יִשָּׂרְפ֣וּ
בָאֵ֔שׁ
וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ
אָשִׂ֣ים
שְׁמָמָ֑ה
כִּ֠י
מֵאֶתְנַ֤ן
זוֹנָה֙
קִבָּ֔צָה
וְעַד־אֶתְנַ֥ן
זוֹנָ֖ה
יָשֽׁוּבוּ:
[ח]
עַל־זֹאת֙
אֶסְפְּדָ֣ה
וְאֵילִ֔ילָה
אֵילְכָ֥ה
שֹׁילָ֖ל
שׁוֹלָ֖ל
וְעָר֑וֹם
אֶעֱשֶׂ֤ה
מִסְפֵּד֙
כַּתַּנִּ֔ים
וְאֵ֖בֶל
כִּבְנ֥וֹת
יַעֲנָֽה:
[ט]
כִּ֥י
אֲנוּשָׁ֖ה
מַכּוֹתֶ֑יהָ
כִּי־בָ֙אָה֙
עַד־יְהוּדָ֔ה
נָגַ֛ע
עַד־שַׁ֥עַר
עַמִּ֖י
עַד־יְרוּשָׁלִָֽם:
[י]
בְּגַת֙
אַל־תַּגִּ֔ידוּ
בָּכ֖וֹ
אַל־תִּבְכּ֑וּ
בְּבֵ֣ית
לְעַפְרָ֔ה
עָפָ֖ר
הִתְפַּלָּֽשִׁתי
הִתְפַּלָּֽשִׁי:
[יא]
עִבְרִ֥י
לָכֶ֛ם
יוֹשֶׁ֥בֶת
שָׁפִ֖יר
עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת
לֹ֤א
יָֽצְאָה֙
יוֹשֶׁ֣בֶת
צַאֲנָ֔ן
מִסְפַּד֙
בֵּ֣ית
הָאֵ֔צֶל
יִקַּ֥ח
מִכֶּ֖ם
עֶמְדָּתֽוֹ:
[יב]
כִּֽי־חָ֥לָֽה
לְט֖וֹב
יוֹשֶׁ֣בֶת
מָר֑וֹת
כִּֽי־יָ֤רַד
רָע֙
מֵאֵ֣ת
יְהוָ֔ה
לְשַׁ֖עַר
יְרוּשָׁלִָֽם:
[יג]
רְתֹ֧ם
הַמֶּרְכָּבָ֛ה
לָרֶ֖כֶשׁ
יוֹשֶׁ֣בֶת
לָכִ֑ישׁ
רֵאשִׁ֨ית
חַטָּ֥את
הִיא֙
לְבַת־צִיּ֔וֹן
כִּי־בָ֥ךְ
נִמְצְא֖וּ
פִּשְׁעֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[יד]
לָכֵן֙
תִּתְּנִ֣י
שִׁלּוּחִ֔ים
עַ֖ל
מוֹרֶ֣שֶׁת
גַּ֑ת
בָּתֵּ֤י
אַכְזִיב֙
לְאַכְזָ֔ב
לְמַלְכֵ֖י
יִשְׂרָאֵֽל:
[טו]
עֹ֗ד
הַיֹּרֵשׁ֙
אָ֣בִי
לָ֔ךְ
יוֹשֶׁ֖בֶת
מָרֵשָׁ֑ה
עַד־עֲדֻלָּ֥ם
יָב֖וֹא
כְּב֥וֹד
יִשְׂרָאֵֽל:
[טז]
קָרְחִ֣י
וָגֹ֔זִּי
עַל־בְּנֵ֖י
תַּעֲנוּגָ֑יִךְ
הַרְחִ֤בִי
קָרְחָתֵךְ֙
כַּנֶּ֔שֶׁר
כִּ֥י
גָל֖וּ
מִמֵּֽךְ:
ס
פרק א
(א)
דבר
יי'
אשר
היה
אל
מיכה
המורשתי
-
פירוש:
מן
"מָרֵשָׁה"
(להלן
,
טו).
(ג-ד)
כי
הנה
יי'
יצא
ממקומו
וירד
ודרך
על
במותי
ארץ
,
ונמסו
ההרים
-
פירוש:
זה
דבר
ידוע
הוא
,
כשהקדוש
ברוך
הוא
ירד
לעשות
נקמה
בעולם
-
כל
העולם
ירעש
מפניו.
וכך
נמסו
ההרים
כמו
שימס
הדונג
מפני
האש
,
וכמים
המוגרים
(לפנינו:
מגרים).
במורד
ולמה
תבוא
כל
זאת
הרעה?
(ה-ו)
(בפשע
יעקב
-
)
בשביל
פשע
יעקב.
ומי
(בנוסחנו:
מי)
פשע
יעקב?
-
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
שמרון!
ועל
כן
אשים
שמרון
לעי
השדה
-
שיזרעו
אותה
,
ולמטעי
כרם
-
שיטעו
לשם
כרמים.
והגרתי
לגי
-
דמיונו:
"כמים
המוגרים"
(לפנינו:
מגרים;
לעיל
,
ד).
ויסודיה
-
שלשומרון
אגלה.
(ז)
וכל
אתנניה
ישרפו
באש...
כי
מאתנן
זונה
קבצה
זה
הממון;
לפי
שהיו
בשמרון
הפסילים
והיו
מביאים
להם
המנחות.
ועד
אתנן
זונה
ישובו
-
כלומר:
לעמים
שיעבדו
כמו
כן
לפסילים
ישובו.
(י)
בגת
-
שהיא
מפלשתים
,
אל
תגידו
זו
הרעה;
ובכו
אל
תבכו
-
שלא
ישמחו.
בבית
לעפרה
-
שהיא
מארץ
ישראל
,
לשָם
עפר
התפלשי.
(יא)
עברי
לכם
ישבת
(בנוסחנו:
יושבת)
שפיר
-
שם
מדינה
היא
מארץ
ישראל.
וכך
יאמר
הנביא:
עברי
לכם
ישבת
שפיר
עריה
בשת
-
כמו
"ערום
ועריה"
(יח'
טז
,
ז).
לא
יצאה
במספד
שלכם
ישבת
(בנוסחנו:
יושבת)
שאנן
(בנוסחנו:
צאנן)
,
וישבת
בית
האצל
,
שהיא
במספד
שלכם
,
יקח
מכם
שכר
העמדה
שלו.
(יב)
כי
חלה
לטוב
ישבת
(בנוסחנו:
יושבת)
מרות
-
פירוש:
כי
חלתה
ישבת
מרות
מן
הטוב
,
שנלקח
ממנה.
(יג)
רתם
המרכבה
לרכש
ישבת
(בנוסחנו:
יושבת)
לכיש
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
ואַתְ
ישבת
לכיש
,
הכן
המרכבה
לרכש
,
ישבת
לכיש!
כלומר:
שתלך
בגלות;
כי
היית
ראשית
חטאת
לבת
ציון
,
בך
נמצאו
פשעי
ישראל.
(יד)
לכן
תתני
שלוחים
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
אע"פ
שנתת
מתנות
למורשת
גת
ולבתי
אכזיב
-
אכזב
היו
למלכי
ישראל.
(טו)
עוד
היורש
אביא
(בנוסחנו:
אבי)
לך
ישבת
(בנוסחנו:
יושבת)
מרשה
-
פירוש:
מרשה
-
מארץ
ישראל
היא
,
ויאמר
הנביא:
עוד
המְגרֵש
שיגרש
אותך
אביא
לך
,
ישבת
מרשה
,
ועד
עדלם
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
כבוד
ישראל
-
כלומר
,
שילך
בגלות.
(טז)
קרחי
וגזי
-
כמו
"ויגז
את
ראשו"
(איוב
א
,
כ).
על
בני
תענוגיך
,
כי
גלו
ממך
,
הרחיבי
קרחתך
כמו
הנשר
-
שהוא
קרח
כשיחליף
הנוצה
שלו.