פרק א
[א]
דבר־יהוה׀
אשר
היה
אל־מיכה
המרשתי
בימי
יותם
אחז
יחזקיה
מלכי
יהודה
אשר־חזה
על־שמרון
וירושלם:
[ב]
שמעו
עמים
כלם
הקשיבי
ארץ
ומלאה
ויהי
אדני
יהוה
בכם
לעד
אדני
מהיכל
קדשו:
[ג]
כי־הנה
יהוה
יצא
ממקומו
וירד
ודרך
על־במותי
במתי
ארץ:
[ד]
ונמסו
ההרים
תחתיו
והעמקים
יתבקעו
כדונג
מפני
האש
כמים
מגרים
במורד:
[ה]
בפשע
יעקב
כל־זאת
ובחטאות
בית
ישראל
מי־פשע
יעקב
הלוא
שמרון
ומי
במות
יהודה
הלוא
ירושלם:
[ו]
ושמתי
שמרון
לעי
השדה
למטעי
כרם
והגרתי
לגי
אבניה
ויסדיה
אגלה:
[ז]
וכל־פסיליה
יכתו
וכל־אתנניה
ישרפו
באש
וכל־עצביה
אשים
שממה
כי
מאתנן
זונה
קבצה
ועד־אתנן
זונה
ישובו:
[ח]
על־זאת
אספדה
ואילילה
אילכה
שילל
שולל
וערום
אעשה
מספד
כתנים
ואבל
כבנות
יענה:
[ט]
כי
אנושה
מכותיה
כי־באה
עד־יהודה
נגע
עד־שער
עמי
עד־ירושלם:
[י]
בגת
אל־תגידו
בכו
אל־תבכו
בבית
לעפרה
עפר
התפלשתי
התפלשי:
[יא]
עברי
לכם
יושבת
שפיר
עריה־בשת
לא
יצאה
יושבת
צאנן
מספד
בית
האצל
יקח
מכם
עמדתו:
[יב]
כי־חלה
לטוב
יושבת
מרות
כי־ירד
רע
מאת
יהוה
לשער
ירושלם:
[יג]
רתם
המרכבה
לרכש
יושבת
לכיש
ראשית
חטאת
היא
לבת־ציון
כי־בך
נמצאו
פשעי
ישראל:
[יד]
לכן
תתני
שלוחים
על
מורשת
גת
בתי
אכזיב
לאכזב
למלכי
ישראל:
[טו]
עד
הירש
אבי
לך
יושבת
מרשה
עד־עדלם
יבוא
כבוד
ישראל:
[טז]
קרחי
וגזי
על־בני
תענוגיך
הרחבי
קרחתך
כנשר
כי
גלו
ממך:
ס