מאגר הכתר מיכה פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(א) מיכה המורשתי - שהיה ממָרֵישָׁה (ראה להלן , טו) , קוריהו 'מורשתי'. בימי יותם - זהו ששנינו ב'סדר עולם' (סע"ר כ): ארבעה נביאים ניבאו בפרק אחד , וכולם קידמו את מיכה; שעמוס וישעיה והושע בימי עוזיה ניבאו , ומיכה לא ניבא עד בימי יותם שהיה אחר עוזיה (ראה יש' ז , א). (ב-ג) שמעו עמים כולם ויהי יי'... בכם לעד - שמעו שומרון וירושלם , שהקדוש ברוך הוא מתרה ומעיד בכם בשביל מעשים רעים שבידכם , שיוצא ממקומו וירד ודורך על במותי ארץ - הם גואתני ארץ , רשעי ארץ. (ד) כדונג - שעוה. כמים המוגרים (בנוסחנו: מגרים) במורד - כמים שנמשכין במדרון , שהולכים לפי שעה. (ה) ובכל זאת פשע יעקב - עשרת השבטים. ובחטאת (בנוסחנו: ובחטאות) בית ישראל - חטאת יהודה. מי פשע יעקב? הלא (בנוסחנו: הלוא) שמרון - שבראש מלכותו שמרון , ומי חטאת (בנוסחנו: במות) בית יהודה? הלא (בנוסחנו: הלוא) ירושלם - שומרון וירושלם היו מספיקין טפוסי עבודה זרה לכל האומות (ראה ספ"ד שיח). וכן הוא אומר (ראה עירובין יח , ב): כשנתקללה שומרון נתברכו שכיניה , שהשכינים היו נוטעים בשומרון כרמים (ראה להלן , ו). זהו לפי מדרשו. אבל לפי פשוטו אינו לשון קללה ממש. שלא נתיישבה עוד והיתה חריבה , לכך נוטעים בה כרמים; אבל אם סבורים ליישבה ולשבת בה , לא יניחו לשום אדם לנטוע בה כרמים. (ו) והגרתי לגיא (בנוסחנו: לגי) אבניה - כל בנייניה אסחוב לגיא , לעמק. ויסודיה אגלה - שתהא חריבה. (ז) מאתנן זונה קיבצה - אתנן שקיבצה בזנותה , עד (בנוסחנו: ועד) אתנן זונה ישובו; מהו אתנן הזונה? זהו ששורפין אותו באש. (ח) אלכה שולל וערום. שולל - חיברו מנחם (מחברת: 'אשתוללו') עם "אשתוללו אבירי לב" (תה' עו , ו) , ובלעז 'אשתורדיר'; הוא שאדם הולך ונבהל על רעתו ומקרע כסותו מרוב צער והולך ערום. (ט) כי אנושה מכתה (בנוסחנו: מכותיה) של שמרון - שמשגלו עשרת השבטים שוב לא חזרו. כי באה עד יהודה ונגע עד שער עמי ישראל - שמשחרבה ירושלם גלו שבט יהודה ובנימן. (י) בגת אל תגידו בכה לא (בנוסחנו: בכו אל) תבכו - פן ישמחו על שבריהם. בבית לעופרה (בנוסחנו: לעַפרה) עפר התפלשי - 'אנולפא' בלעז. (יא) עברי לכם יושבת שפיר - לכל אכסניא הוא אומר 'עברי' , לשון נקיבה; ולכל היושבים בה - לשון רבים ולשון זכר. שְמה , 'שפיר' , שמשמעו: לשון יופי וכבוד - כנגד כך הוא אומר לה: עריה בושת , שתתערה כבודה ויבא לה בושת. לא יצאה יושבת - ולא יושבת צאנן; 'צאנן' שְמה - זהו שלא יצא ממנה שריד ופליט , כתרגומו: "לא יפקון מינה מייתבי צאנן". מספד בית האצל - איש ושכינו היושב אצלו , יספדו שניהם יחד. עמדתו - כמו "האויב תמו חרבות" (תה' ט , ז; ראה תוספת ברש"י שם) - חמדתו (ראה ת"י). (יב) כי חלה לטוב יושבת מרות - מה שחלה ומצפה לטוב יושבת מרות - היא ירושלם; שְמָהּ כך , וזהו כי ירד רע מאת יי' לשערי (בנוסחנו: לשער) ירושלים. (יג) רתום המרכבה - אֱסוֹר המרכבה לרכש ולסוסים שימשכוה. רתום - אסור; תרגומו: "טקיסו רתיכיא". יושבת לכיש - 'לכיש' שְמה , לכך ימשכוה ברכש. ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל - שלכיש היתה בארץ פלשתים , ושם הלכו ישראל לכתחילה לזנות אחריהם. (יד) לכן תתני שלוחים על מורשת גת. מוֹרָשָה - כך שמה , שמשמע לשון 'ירושה'; עליה אני אומר שתינתן לשילוחים , כלומר , שתעזב. בתי אכזיב לאכזב - 'אכזיב' שמה , זהו שתהיה לאכזב ולהפסק מלכי ישראל. (טו) עוד היורש אביא לך יושבת מרישה - כלומר: אותו היורש שירש בתחילה מוֹרָשָה (ראה פירושו לעיל , יד) , אותו אביא עתה עליה. עד עדולם יבא (בנוסחנו: יבוא) כבוד ישראל - מה שיהיה כבוד לישראל חוץ לתחום , עכשיו יבוא בתוך התחום; שיִמְעט מכמות שהיה. (טז) קרחי וגזי על בני תענוגייך. קרחי - 'פילא' בלעז. וגוזי - תלשי שערך. על בני תענוגייך - שיִגלו.