מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) הוי חושבי און בלילה , בהתבודדם בנפשם. לאל ידם - כח; ולא תואר. פעמים שהוא תואר שם הקדש , ופעמים שם דבר - שהוא כח. וככה 'טוב' ו'רע' , פעמים שהוא אדם שהוא טוב או רע , והוא תואר , ופעמים שהוא דבר רע או דבר טוב , שהוא שם דבר. (ב) וחמדו. וגזלו - בחזקה. ונשאו - ולקחו לנפשם. ועשקו - בדרך פתוי ואונאה ומרמה; כי העושק את חברו ירמה אותו , לעכב ולהחזיק בממונו אשר הלוהו או בשכרו אשר השכירו. (ג) לכן. רומה - שם דבר , כמו "טובה" (שמ' יח , ט). לא תלכו בקומה זקופה , כי עת רעה היא , לא ראיתם כמוה. (ד) ביום. ישא - המושל. ונהה - כמו "וגבה" (יש' נב , יג). ונהיה - אשר יהיה בימים ההם; כמו "שכר האדם לא נהיה" (זכ' ח , י). וככה הוא: מי שנהיה בעת ההיא , ינהה נהי. ויש אומרים , כי נהיה - כמו חולה , מגזרת "נהייתי ונחליתי" (דנ' ח , כז). נשדונו - בניין 'נפעל' מבעלי הכפל. והמקונן יאמר: חלק עמי ימיר - השם , להיותו נכרי. איך ימיר מה שהיה לי? וכאשר קיוינו לשובב - שישוב שדנו (בנוסחנו: שדינו) אלינו , אז יחלקנה הנכרי; כי מלת יחלק - זרה להזכיר נגד השם. והזכיר שדנו - כנגד שאמר "וחמדו שדות" (לעיל , ב). (ה) לכן - יאמר לכל איש מהמשפחה הרעה (ראה לעיל , ג) , הגוזלים השדות (ראה לעיל , ב). הטעם: בעבור שעשית זה החמס , לא ישאר לך בן שישליך חבל בגורל בקהל יי' , בשוב יי' שבות עמו (ע"פ תה' יד , ז). (ו) אל - יספר הנביא מה שהיו אומרים המשפחה הרעה לנביאי השם: לא תנבאו , לא תטיפו! ככה יטיפון - היו מטיפין להם: אל תטיפון! ומלת יסג בסמ"ך - כשי"ן. ובא משקל 'קל' תחת 'כבד' , לאמר 'ישג' במקום 'ישיג'; כי מי שלא יטיף למשפחה הזאת , לא תשיגנו כלימה. (ז) האמור - הדבר הוא זה שיהיה אמור , בלשון תמה , אתם , בית יעקב? ורבי ישועה אמר: כאילו כתוב: שמע אתה , הקרוא 'בית יעקב'. ובעבור האל"ף שהוא מאותיות הגרון , תבוא הה"א בפתח קטן; כמו "החזק הוא" (במ' יג , יח). הקצר רוח יי' - היא הנבואה. וטעם הלא (בנוסחנו: הלוא) - לעולם רוח השם תדבר אמת , כי למה יעשה השם רע? אם אלה מעלליו - וכי מנהגו לעשות רע לבריותיו על חנם? רק ידבר להטיב לכם , ויבא טוב עם הולך דרך ישר. והטעם: דברו הטוב יקים אם מעשיכם היו טובים. (ח) ואתמול - מלה אחת (ראה רש"י; השרשים: 'תמל') , כמו "כי ערוך מאתמול תפתה" (יש' ל , לג). והטעם: כי דברי ייטיבו לַטוב (ראה לעיל , ז) , לא לאשר הוא מאתמול לאויב יקומם - יקום עמי כאויב איש את רעהו. ממול שלמה - בעבור שלמה ואדר , שיפשיטו אדר עוברי בטח; וכאשר ימלטו שלא יהרגום , שלא נשאר להם רק מה שעליהם - יחשבו נפשם כי הם שובי מלחמה , וישמחו בהמלטם מידכם כאשר ישמחו שובי מלחמה בשלום. ככה תעשו מחוץ לעיר - לשלול שלל ולבוז בז (ע"פ יש' י , ו). ובעיר תעשו חמס אחר: (ט) נשי - כל אחת מנשי עמי. תענוגיה - שהיתה מתענגת עם בעלה. תקחו הדרי - להפרד האב מהאם. (י) קומו - בעבור זה לא תנוחו בארצכם , בעבור שטמאה הארץ במעשיכם; כי היא תחבל אתכם - כמו "וחבל את מעשה ידיך" (קה' ה , ה). וחבל - כמו "צירים וחבלים" (יש' יג , ח). נמרץ - גמור , תהי ארצכם לכם. (יא) לו איש - הנה אתם תצוו נביאי השם שלא יטיפו להוכיחכם (ראה לעיל , ו): אולי תשובו אל השם , ולא תתגרשו מארצכם כאשר תגרשו אתם הנשים (ראה לעיל , ט). והנה , אם יבא איש שיתנבא בדברי כזב ויאמר לכם: שתו ושמחו , יאמר השם , כי תנוחו במקומכם , ואשר נדו ונעו ישובו למקומם , כמו שכתוב אחריו "אסף אאסף" (להלן , יב) , והתקבצו כולכם - אז יהיה מטיף העם הזה , באמרו לכם ככה פסוק זה: (יב) אסף. כצאן בצרה - אולי יש בעיר הזאת בהמות רבות. בתוך הדברו - למקום שנהגו העדר , כמו "דוברות בים" (מ"א ה , כג); לשון "וינהג את הצאן" (שמ' ג , א); וככה הקורות היו נוהגות או נהוגות. ככה תהימנה הערים מרוב אדם - כמו "המון גוים" (בר' יז , ד). (יג) עלה - אם תפרץ אחת מן הצאן ותצא ראשונה , כלם תפרצנה ותצאנה זו אחר זו. וככה יעשו ישראל בדברי נביא השקר , כמו הצאן שילכו לרעות; ועבר מלכם , וכבוד השם בתחלה. על כן כתוב "כה אמר יי' על הנבאים (בנוסחנו: הנביאים) המתעים" (מי' ג , ה) , שאמרו: "אסף אאסף" (לעיל , יב).