פרק ב
[א]
ה֧וֹי
חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן
וּפֹ֥עֲלֵי
רָ֖ע
עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם
בְּא֤וֹר
הַבֹּ֙קֶר֙
יַעֲשׂ֔וּהָ
כִּ֥י
יֶשׁ־לְאֵ֖ל
יָדָֽם:
[ב]
וְחָמְד֤וּ
שָׂדוֹת֙
וְגָזָ֔לוּ
וּבָתִּ֖ים
וְנָשָׂ֑אוּ
וְעָֽשְׁקוּ֙
גֶּ֣בֶר
וּבֵית֔וֹ
וְאִ֖ישׁ
וְנַחֲלָתֽוֹ:
ס
[ג]
לָכֵ֗ן
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
הִנְנִ֥י
חֹשֵׁ֛ב
עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה
הַזֹּ֖את
רָעָ֑ה
אֲ֠שֶׁר
לֹא־תָמִ֨ישׁוּ
מִשָּׁ֜ם
צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם
וְלֹ֤א
תֵֽלְכוּ֙
רוֹמָ֔ה
כִּ֛י
עֵ֥ת
רָעָ֖ה
הִֽיא:
[ד]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
יִשָּׂ֧א
עֲלֵיכֶ֣ם
מָשָׁ֗ל
וְנָהָ֨ה
נְהִ֤י
נִֽהְיָה֙
אָמַר֙
שָׁד֣וֹד
נְשַׁדֻּ֔נוּ
חֵ֥לֶק
עַמִּ֖י
יָמִ֑יר
אֵ֚יךְ
יָמִ֣ישׁ
לִ֔י
לְשׁוֹבֵ֥ב
שָׂדֵ֖ינוּ
יְחַלֵּֽק:
[ה]
לָכֵן֙
לֹא־יִֽהְיֶ֣ה
לְךָ֔
מַשְׁלִ֥יךְ
חֶ֖בֶל
בְּגוֹרָ֑ל
בִּקְהַ֖ל
יְהוָֽה:
[ו]
אַל־תַּטִּ֖פוּ
יַטִּיפ֑וּן
לֹא־יַטִּ֣פוּ
לָאֵ֔לֶּה
לֹ֥א
יִסַּ֖ג
כְּלִמּֽוֹת:
[ז]
הֶאָמ֣וּר
בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב
הֲקָצַר֙
ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
אִם־אֵ֖לֶּה
מַעֲלָלָ֑יו
הֲל֤וֹא
דְבָרַי֙
יֵיטִ֔יבוּ
עִ֖ם
הַיָּשָׁ֥ר
הֹלֵֽךְ:
[ח]
וְאֶתְמ֗וּל
עַמִּי֙
לְאוֹיֵ֣ב
יְקוֹמֵ֔ם
מִמּ֣וּל
שַׂלְמָ֔ה
אֶ֖דֶר
תַּפְשִׁט֑וּן
מֵעֹבְרִ֣ים
בֶּ֔טַח
שׁוּבֵ֖י
מִלְחָמָֽה:
[ט]
נְשֵׁ֤י
עַמִּי֙
תְּגָ֣רְשׁ֔וּן
מִבֵּ֖ית
תַּעֲנֻגֶ֑יהָ
מֵעַל֙
עֹלָלֶ֔יהָ
תִּקְח֥וּ
הֲדָרִ֖י
לְעוֹלָֽם:
[י]
ק֣וּמוּ
וּלְכ֔וּ
כִּ֥י
לֹא־זֹ֖את
הַמְּנוּחָ֑ה
בַּעֲב֥וּר
טָמְאָ֛ה
תְּחַבֵּ֖ל
וְחֶ֥בֶל
נִמְרָֽץ:
[יא]
לוּ־אִ֞ישׁ
הֹלֵ֥ךְ
ר֙וּחַ֙
וָשֶׁ֣קֶר
כִּזֵּ֔ב
אַטִּ֣ף
לְךָ֔
לַיַּ֖יִן
וְלַשֵּׁכָ֑ר
וְהָיָ֥ה
מַטִּ֖יף
הָעָ֥ם
הַזֶּֽה:
[יב]
אָסֹ֨ף
אֶאֱסֹ֜ף
יַעֲקֹ֣ב
כֻּלָּ֗ךְ
קַבֵּ֤ץ
אֲקַבֵּץ֙
שְׁאֵרִ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
יַ֥חַד
אֲשִׂימֶ֖נּוּ
כְּצֹ֣אן
בָּצְרָ֑ה
כְּעֵ֙דֶר֙
בְּת֣וֹךְ
הַדָּֽבְר֔וֹ
תְּהִימֶ֖נָה
מֵאָדָֽם:
[יג]
עָלָ֤ה
הַפֹּרֵץ֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
פָּֽרְצוּ֙
וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ
שַׁ֖עַר
וַיֵּ֣צְאוּ
ב֑וֹ
וַיַּעֲבֹ֤ר
מַלְכָּם֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
וַיהוָ֖ה
בְּרֹאשָֽׁם:
פ
פרק ב
(א)
הוי
חשבי
און
ופעלי
-
פירוש:
זו
הנבואה
על
שרים
שלירושלם
נאמר
,
שחושבים
און
על
משכבותם
ובבקר
עושין
אותה
,
כי
יש
לאל
ידם.
(ג)
ולא
תלכו
רומה
-
בהרמות
ראש.
(ד)
ביום
ההוא
ישא
עליכם
-
פירוש:
ביום
ההוא
ישא
עליכם
המושל
משל
,
ויאמר:
שדוד
נשדונו
,
וחלק
עמי
המיר
לאחרים;
וכשנקווה
שישובב
שדינו
אלינו
,
יחלק
אותו
לאחרים.
(ו)
אל
תטיפו
יטיפון
-
פירוש:
אומר
,
כי
הנביאים
היו
מוחלקים:
היו
מן
הנביאים
שהיו
אומרים
להם
בני
אדם:
אל
תטיפו!
כלומר:
אל
תִנבאו
לעם
הזה!
והם
יטיפון
,
כלומר:
מתנבאים;
והיו
מן
הנביאים
שלא
היו
מתנבאים
לאלה
,
ולא
היה
משיג
להם
כלמות.
(ז)
האמור
בית
יעקב
-
פירוש:
אתם
,
שרים
,
שתקָראו
'בית
יעקב';
הקצר
רוח
יי'
ואם
אלה
מעלליו
-
שיעשה
לכם
רע
,
אלא
אם
כן
חטאתם
לו?
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
תראו
כי
דברי
יטיבו
(לפנינו:
ייטיבו)
עם
מי
שילך
ביושר!
(ח)
ואתמול
עמי
לאויב
יקומם
-
פירוש:
ואתמול
,
כלומר:
קודם
שחטאו
עמי
,
כשבא
עליהם
האויב
יקום
עליהם
למלחמה;
עכשיו
,
לאחר
שחטאו
,
ממול
שלמה
שרואים
שהוא
מושלך
בדרך
-
אדר
שלכם
תפשיטון;
שאומרים:
אויבים
עברו
מזה
הדרך
,
וכשראה
זה
הניח
השלמה
שלו
,
כמו
כן
אנו
מניחין
אדר
שלנו.
מעוברים
בטח
-
פירוש:
אפילו
מאותן
שעוברין
לבטח
,
שאינם
אויבים
,
יחשבו
הם
שהם
אויבים
וישובו
,
כמו
אדם
שישוב
מן
המלחמה.
(ט)
נשי
עמי
תגרשון
-
פירוש:
יאמר
לשרים
,
שעושין
ניאוף
עם
הנשים
ויבואו
בעליהן
ויגרשו
אותם:
אתם
תגרמו
,
שנשי
עמי
תתגרשון
מבית
תענוגיה.
(י)
קומו
ולכו
בגלות
,
כי
לא
זאת
המנוחה.
בעבור
טמאה
הארץ
יתחבל.
וחבל
נמרץ
-
דמיונו:
"קללה
נמרצת"
(מ"א
ב
,
ח).
(יא)
לו
איש
הלך
רוח
-
פירוש:
ואילו
אותו
האיש
שניבא
לך
רוח
ושקר
כזב
,
אטיף
לך
ליין
ולשכר
-
כלומר:
היה
מתנבא
שתלך
ליין
ולשכר
,
והיה
מטיף
העם
הזה
-
כלומר:
זו
הנבואה
היה
מקבל
העם
הזה
,
לפי
שכך
אהבו;
על
כן:
(יב-יג)
אסף
אאסוף
יעקב
כלך
-
ולאחר
שהם
מקובצים
יעלה
הפורץ
לפניהם
,
כלומר:
ילכו
בגלות.
תהימנה
-
מרב
אדם.
ויעבר
מלכם
לפניהם
-
בגלות
,
בשביל
שנסתלק
הקדוש
ברוך
הוא
מראשם
משום
מעשיהם
הרעים.
ויש
ספרים
שיש
לשם
הפסק
בין
אסף
אאסוף
לפסוק
שלמעלה
,
ויפתר
אחר
כך
הפרשה
לימות
המשיח.